בקשי דורון: החיילים היו צריכים לסרב פקודה לנסוע בשבת
לדברי הרב הראשי, החיילים שהשתתפו בפינוי חוות גלעד הוטעו בכך שנאמר להם כי הרב הצבאי הראשי אישר את המשימה, "אבל אם היו יודעים את האמת לא היו צריכים להסכים לנסוע". ועוד בפרשת השבוע: האדמו"ר מבעלז שולח את חסידיו ללמוד מקצוע
העיסוק בסוגיית הסירוב לפקודה לפנות מאחזים האפיל על שאלה אחרת שהעסיקה את הציונות הדתית: האם החיילים הדתיים היו צריכים לסרב פקודה לחלל שבת ולנסוע לחוות גלעד כדי לבצע את משימת פינוי המאחז. הרב הראשי לישראל, הרב אליהו בקשי דורון, שהסכים להתייחס לנושא, אמר כי באופן עקרוני החיילים שקיבלו פקודה לנסוע בשבת כדי לפנות את "חוות גלעד", היו צריכים לסרב.
הרב בקשי דורון הסביר שהחיילים הוטעו, ונאמר להם שהמשימה היא באישורו של הרב הצבאי הראשי, ולכן נסעו בשבת. "אבל אם היו יודעים את האמת לא היו צריכים להסכים לנסוע, כי החוק אומר שרק לצורך פיקוח נפש מותר לחלל את השבת", אמר. עם זאת, הביע הרב עמדה הלכתית, שרבנים אחרים יחלקו עליה, ואמר שמשעה שנאמר לחיילים כי הנסיעה היא באישורו של הרב הצבאי הראשי, "אז הם היו חייבים לציית, כי אחרת אין לדבר סוף".
עמיתו ברבנות הראשית, הרב ישראל מאיר לאו, סירב להתייחס לשאלה, והשיב כי הרב הצבאי הראשי, תת אלוף ישראל וייס, הוא שצריך להידרש לה.
כמעט כל רבני הציונות הדתית שהתייחסו לסוגיה, כולל המתנגדים החריפים לסירוב הפקודה לפנות מאחזים, אמרו שהחיילים הדתיים היו צריכים לסרב לנסוע בשבת, והדגישו את העובדה שפינוי חוות גלעד אינו פיקוח נפש.
מה באמת קובעת הפקודה הצה"לית? מסתבר כי המינוח "פיקוח נפש" לא מופיע בה. נאמר בה כי "בשבתות ובמועדי ישראל יופסקו כל העבודות בצה"ל, פרט לעבודות חיוניות ביותר לביטחון המדינה, הצבא ומתקניו, והן: א. עבודות המהוות מבצע צבאי, חלק ממנו או סיוע ישיר לו. ב. עבודות, הדרושות בדחיפות להגנת המדינה וביטחונה, אשר הפסקתן או אי-עשייתן עלולות לסכן את ביטחון המדינה ותפקידיו החיוניים של הצבא ומתקניו או לגרום נזק למאמץ המלחמתי, לצבא, או למתקנים צבאיים". עוד קובעת הפקודה הצה"לית: " עבודה שהיא כה חיונית למאמץ המלחמתי, שאינה סובלת כל דיחוי, תימשך, במידת ההכרח, גם בשבתות ובמועדי ישראל".
האדמו"ר מבעלז: תלמדו ראיית חשבון וחשמלאות
"לא כל אחד מסוגל ללמוד כל ימי חייו בכולל, הן מצד הכישרונות והן מצד היכולת הגשמית, אלא ישנם הרבה שמוכרחים לעזוב את כותלי בית המדרש ולחפש פרנסה". את העמדה הזו שמעו חסידי בעלז מפי רבם, הרב ישכר דב רוקח, כשהתכנסו באולם ה"טיש" בהיכל בעלז, כדי לשמוע את דרשת "הפרידה מהחגים" שלו במוצאי שמחת תורה. האדמו"ר מבעלז הסביר לחסידיו כי למרות התפיסה הדתית, על-פיה "הפרנסה היא בידו של הקב"ה" ו"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים", יש לעשות "השתדלות" ולחפש אמצעים לפרנסה.
המסר המעשי של האדמו"ר היה קריאה "לכל מי שרואה ומבין שאין באפשרותו להישאר עוד זמן רב ב'כולל' - שילמד מקצוע המכבד את בעליו". בחסידות בעלז הסבירו כי הרב ער לכך שרבים בחסידות נאלצים להתפרנס בעבודות דחק, ולכן הפנה אותם ללמוד מקצועות במו "ראיית חשבון, חשמלאי, תיקון מכונות וכיוצא זה".
חסידות בעלז מתהדרת בכך שהיא החסידות השנייה בגודלה (אחרי חסידות גור), ובמספר התלמידים הגדול במוסדותיה. בשל גיל הנישואים הנמוך המקובל בחסידות (19 אצל בנות, 20 לבנים) והלידות המוקדמות, מספר הנשים המפרנסות נמוך בבעלז יותר מאשר בחלקים אחרים במגזר החרדי.
דבריו של האדמו"ר מבעלז נאמרו על רקע המצב בחסידות שלו, אבל הם קשורים גם לקושי הכלכלי ההולך וגובר של החברה החרדית כולה. רבים מבניה ש"תורתם אומנותם" לא עובדים ולא מתפרנסים, ומערכת השיעורים במוסדות החינוך החרדים מקשה על אלו מהם שיוצאים לעבוד, לעסוק במקצועות מכניסים. לכל אלו מצטרפת העובדה הידועה כי בעוד שבדור הקודם הוריהם של האברכים ש"תורתם אומנותם" יכלו לתמוך בהם כלכלית, הדור החדש הוא של אברכים בני אברכים – אברכים שאינם עובדים, וגם הוריהם היו כאלה.
דבריו של האדמו"ר מבעלז זכו לתגובות פליאה מצד גורמים בציבור הליטאי, שמוביל את הגישה העקרונית על-פיה כל החרדים מחויבים בלימוד תורה כל החיים, או לפחות עד גיל מבוגר מאוד. הרב ישראל אייכלר, עורך ביטאונה של בעלז, "המחנה החרדי", הבהיר כי לא מדובר בחידוש גדול, שכן בניגוד לציבור הליטאי, בחסידות בעלז כמו בחסידויות אחרות, רוב הצעירים מסיימים את תקופת לימודם בגיל 25 ויוצאים לעבוד.
הנוסעים לקבר רבי נחמן מאבדים הבטחת הכנסה
המצוקה הכלכלית לא פסחה גם על חסידיו הרבים והמגוונים של רבי נחמן מברסלב. רבים מאלו הפוקדים את קיברו באומן, הם עניים מרודים אשר אוספים שקל לשקל, וחלקם מתדפקים על הדלתות ומבקשים תרומות כדי לממן את הנסיעה.
בתחנת הרדיו החרדית הפיראטית "כל האמת" נאלץ השבוע השדר שמואל בן עטר להתמודד עם מאזינים חרדים שיצאו בחריפות נגד אנשים חסרי אמצעים, שמשקיעים את כל חסכונותיהם בטיסות לאומן "ומשאירים שבעה ילדים רעבים בבית", כדבריה של אחת המאזינות.
ח"כ יאיר פרץ, יו"ר סיעת ש"ס, וח"כ מאיר פרוש (יהדות התורה) הבטיחו לסייע לחסידי רבי נחמן, שטענו כי קיבלו הודעות שהבטחת ההכנסה נשללה מהם בגלל נסיעותיהם לחו"ל, לקבר רבי נחמן.
ח"כ פרץ הבטיח כי יפנה לביטוח הלאומי וידרוש לשנות את התקנה, שקובעת כי מקבלי הבטחת הכנסה שיצאו פעם שנייה תוך 12 חודשים לחו"ל לא יקבלו הבטחת הכנסה עבור החודש בו יצאו לחו"ל. הנפגעים הגדולים מתקנה זו הם אלה מבין חסידי רבי נחמן שפוקדים את קברו גם בראש השנה וגם בשבת חנוכה. פרץ אמר כי יפעל לשם כך שהתקנה לא תחול על אלו שיצאו לחו"ל למטרת תפילה והסביר: "אם אדם נוסע למטרות תפילה בשביל לבקש פרנסה בקבר של רבי נחמן, לא ייתכן שתפילתו תשוב ריקם ויקזזו לו את הבטחת ההכנסה".
ח"כ פרוש אמר כי יתגייס לעזרתם של בחורי הישיבות שיוצאים לאומן, ושהבטחת ההכנסה שהם מקבלים ממשרד הדתות (כ-1,200 שקלים בחודש) נשללת מהם בשל התקנה הקובעת כי בחור ישיבה ששהה בחו"ל יותר משבועיים בשנה מאבד את זכותו ליהנות ממנה. "הם לא אוכלים לחם כדי לנסוע לאומן, ואחר כך אומרים שהם לא יכולים לקבל הבטחת הכנסה כי הם בעלי אמצעים", אמר פרוש.
ח"כ יוסי פריצקי (שינוי) דחה את טענותיהם של חסידי רבי נחמן: "אין לי ספק שמי שנוסע לקבר רבי נחמן, תפילותיו לפרנסה טובה נענות, ולכן צודקת ההחלטה לקצץ להם בהבטחת ההכנסה, כי ממילא מובטחת להם פרנסה בשפע", אמר.
יציאת השבת
יום השנה לפטירתו של המנהיג החרדי, הרב אליעזר מנחם שך, שצוין השבוע, האיר שוב את ייחודו של הרב. רבים ציינו כי היו בעבר לוויות ענק של גדולי תורה, כמו הרב שלמה זלמן אויערבך, והרב בן ציון אבא שאול, אך מעולם לא היה רב שהוספד רבות כל-כך. היו גם מי שמצאו לנכון להקביל בין שימור זיכרונם של שני גדולי המנהיגים החרדים בשליש האחרון של המאה העשרים, הרב שך ויריבו המושבע, הרבי מלובביץ', ואמרו: "הלובביצ'ר לא מפסיק לחיות, והרב שך לא מפסיק למות".