המסיק: "כדי שנוכל לחיות עם עצמנו"

"זה לא אירוע פוליטי", הדגישו היום (ד') שוב ושוב באוזני העיתונאים, באוטובוס ממוגן הירי שעשה את דרכו ל"מסיק ההזדהות" בעקרבה. ואכן, הנוכחים, מבכירי החברה הישראלית, דיברו בעיקר על האמירה ההומאניטרית הבסיסית אודות הפגיעה בפלסטינים וברכושם - ופחות על ימין ושמאל.
באוטובוס ישבו 35 אנשי רוח, עסקים וצבא ובהם עמוס עוז, מאיר שלו, דוד גרוסמן, א"ב יהושע, הרב מנחם פרומן מתקוע, אלוף (מיל) שלמה גזית, תא"ל (מיל) נחמיה דגן, המחזאית עדנה מזי"ה ואחרים. המטרה: ביקור בכפרים הפלסטינים עקרבה וחירבת-ינון, הסמוכים לשכם. על פי הדיווחים, נתונים תושביהם הפלסטינים לאלימות ולהטרדות מצד המתנחלים תושבי האזור, במהלך מסיק הזיתים.
מאחורי היוזמה עומד איש העסקים הישראלי, ד"ר שמואל חרל"פ, בשיתוף עם תנועת שלום עכשיו. חרל"פ תקף את מעשי המתנחלים, ואמר כי "מדובר בחבורת אנשים שהחליטו להפוך את הזית, שהוא סמל של שלום, לסמל של מלחמה ועימות". הוא ציין כי הוא אדם פרטי, המתכוון להישאר כזה. "היוזמה למסיק באה מהבטן, בגלל העוול שנעשה פה, זו הפעילות הפוליטית הראשונה שלי, וככל הנראה גם האחרונה", הבהיר.

עקרבה

בכניסה לכפר נתקלה הקבוצה במחסום מאולתר שהקים צה"ל, שהיה למעשה מצבור אבני כורכר שנערמו באופן שימנע מכלי הרכב יציאה או כניסה לכפר. וכך נאלצו כולם לרדת מהאוטובוס ולדלג מעל המחסום, בדרך לבית המשפחה שגורשה ממטע הזיתים שלה במהלך המסיק.
הסופר א"ב יהושע אמר לחבריו כי הוא מריח בכפר את ריחו המוכר של המנדט. "יושב פה איתנו מתנחל מתקוע", הדגיש יהושע, כשהוא מצביע על הרב פרומן, "והוא בא לפה למחות נגד חבריו, שהורסים את רקמת החיים עם הפלסטינים, אלה השכנים שלנו, ואנחנו נחיה אתם לנצח".
הרב פרומן העיר כי עקרונית יש למחות, בעיקר על פי התורה, נגד כל פעולה שהיא גזל. "אני שמח שאתה מודה שההתנחלויות תישארנה לנצח", סנט ביהושע. משם המשיכו הנוכחים למסיק עצמו.
המטע היה עמוס בזיתים בשלים שלא נקטפו. הסופר מאיר שלו הפגין בקיאות בשיטות המסיקה, שהן 'חליבת' הענף (העברת יד סגורה על ענף הזית כך שהזיתים נמשכים ונופלים ממנו), או הכאה על הענפים במקלות עד נפילת הפרי. אחרי כמה דקות של מסיק משותף, הגיעה עת הנאומים.
הרב פרומן הקריא מ'שולחן ערוך' קטעים המבהירים כי גזל הוא גזל באשר הוא, הוא אסור על פי ההלכה, ואין בסיס לפסק ההלכה שהוציא הרב מרדכי אליהו, לפיו גזל מגויים מותר. "אסור לגזול או לעשוק", קרא הרב פרומן, "'בין מישראל ובין אם מעכו"ם', כך שהעובר על עבירה זו עובר על 'לא תגנוב', ומוביל לדבר חמור אף יותר - שפיכות דמים".
הסופר עמוס עוז העיר כי עיניו נשואות גם לנרצחי הפיגוע בהתנחלות חרמש, וכי תכלית המעשה שעושים הוא וחבריו היא "שנוכל לחיות עם עצמנו - אחרי שכל זה יגמר".
עיניהם של הישראלים נעו כל העת בחשדנות סביב סביב: היכן הם אותם מתנחלים מאיתמר והאזור, שעל האלימות שלהם שמעו בתקשורת? אלא שאף מתנחל לא נראה היום בעקרבה, והמסיק הושלם בסדר מופתי.

ינון

בכפר הקטן, שתושביו נמלטו בעקבות הטרדות המתנחלים, המתינה שורה ארוכה של ילדים פלסטינים, שנשאו שלטים 'כן לשלום, לא למתנחלים' באנגלית ובערבית. במקום נכחו גם כ-15 פעילים מתנועת תעאיוש, השוהים בכפר במשמרות מאז ההיתקלות הראשונה על רקע המסיק בין המתנחלים לאנשי חירבת-ינון ביום ראשון שעבר. לדבריהם, מטרתם היא לסייע לתושבים להגן על עצמם ולהשלים את המסיק.
"יש בתים שלא חזרו אליהם משפחות", סיפר עומר אלון, מאנשי התנועה הנמצאים בכפר. "כל יום המתנחלים תוקפים פה את המוסקים, בקתות של רובים, אבנים, בעיטות... הצבא מסתובב מידי פעם אבל לא עושה כלום, במקרה הטוב".
המתח בין הקבוצה לאנשי תעאיוש התפרץ עד מהרה, לאחר שהאחרונים חשו כי מדובר במחווה קצרה וריקה מתוכן. "זה היה ביקור פטרנליסטי ומתנשא!" הזדעק דניאל מילוא, חבר בתעאיוש, "לא טרחתם אפילו לדבר עם האנשים פה, קשה להאמין שבאמת אכפת לכם!". מילוא נענה במספר קריאות התנגדות מקרב הקבוצה, ומאוחר יותר ניסו חבריו לרכך את דבריו. "האנשים פה הכינו אוכל, כסאות ושולחנות" אמר דן זלצר, פעיל תעאיוש. "הם ציפו שיישבו איתם וידברו איתם על הבעיות שלהם. אבל האנשים האלה נשארו חמש דקות והלכו. התושבים של הכפר נפגעו. התחושה שלהם היתה שהם באו לשמוע את עצמם ולדבר עם עצמם - ולא כל כך עם התושבים".
האוטובוס הממוגן שב לתל אביב. הסופר מאיר שלו, שנשאל על התרשמותו מהאירוע, השיב ביובש: "היה קרבי".