האם חיבקה את ילדיה הקטנים - והמחבל רצח אותם

אבל כבד שורר היום (ב') בקיבוץ מצר, חצי קילומטר בלבד מהקו הירוק. תושבי הקיבוץ הקטן התכנסו הבוקר בחדר האוכל, ישבו המומים, כואבים, סגורים בתוך עצמם. מדי פעם נשמע קול בכי עצור.
דורון ליבר, מרכז המשק, במכנסיים קצרות וסנדלים, דיבר אל מי שאבדו ברגע את מנהיגם, מזכיר הקיבוץ יצחק דורי, ואת חברתם רויטל אוחיון ושני ילדיה מתן ונועם. "נצטרך לגייס כל אחד מאיתנו את כל הכוחות שיש לו, ויש פה הרבה כוחות, כדי להחזיר את המשק למסלולו", אמר לנוכחים.
בדירה שהיתה פעם גן ילדים, בסלון הבית שבו רצח המחבל את רויטל, מתן ונועם, יושב אבי האב, ממרר בבכי, נתמך בידי קרובי משפחה. הוא מחזיק בידיו את המוצצים של ילדיו. "תראו את המוצצים", הוא אומר בדמעות לכלי התקשורת הרבים המקיפים אותו, "היינו צוחקים על נועם שהוא הילד הכי גדול עם מוצץ. איך יכול המחבל להיכנס ולראות ילד עם שני מוצצים ולהרוג אותו… האמא שלהם התנהגה כמו נמרה".
הפעם האחרונה שבה ראה אבי את ילדיו היתה בשבת האחרונה. עכשיו נותרו לו רק הזכרונות ועשרות צעצועים של השניים המפוזרים בדירה. בכניסה לבית הקטן כלוב של תוכים, ארנב ושני פוסטרים גדולים, מזכרת מיום ההולדת, ועליהם תמונות של מתן ונועם מחייכים, מאושרים. בשבילי הקיבוץ הולכים כפופי ראש החברים, ממעטים לדבר, מדגישים שוב ושוב שיחסיהם עם שכניהם הערבים לא ישתנו בעקבות הפיגוע. "הערבים ממשיכים להיות החברים הכי טובים שלנו", אומרת חברת מצר אירית רון, "הם לא הפסיקו להתקשר ולהביע צער. אלה יחסים מאוד שורשיים".
במהלך היום הגיעו משלחות של ערבים מהכפרים הסמוכים כדי לנחם את אנשי מצר. טאהר ארדה, תושב הכפר מסר הסמוך: "אין בארץ שני יישובים כל כך חבריים כמו מצר ומסר. היחסים פה הם הכי טובים בארץ מבחינת יהודים-ערבים. אבא שלי היה שומר עליהם עוד בשנת 54'".

שרון: הטרור לא מבחין בין דם לדם

אחר הצהריים סיירו ראש הממשלה אריאל שרון ושר הביטחון שאול מופז בקיבוץ מצר, וביקרו בבית בו נרצחו האם רויטל אוחיון ושני בניה, מתן ונעם.
ראש הממשלה אמר ביציאה מן הבית, כי "הטרור אינו מבחין בין ילדים, נשים, גברים, מתנחלים, חיילים וקיבוצניקים. הם לא מבחינים בין התנחלויות לקיבוצים בתוך הקו הירוק". שר הביטחון מופז אמר כי "מי שראה את המראה הנורא של ילדים, שנרצחו עם אמם, מבין שצריך לעשות הכל כדי שידנו תשיג את המרצחים. אנו מתחייבים לעשות הכל כדי להשיג זאת".

רויטל, מתן ונועם

רויטל אוחיון (34) ישבה אתמול בביתה בקיבוץ ושוחחה בטלפון עם בעלה לשעבר, אבי. זמן קצר לפני כן היא השכיבה לישון את שני ילדיהם הקטנים נועם בן הארבע ומתן בן החמש, לאחר שהקריאה להם סיפור.
לפתע הגיע לבית המחבל ופרץ את הדלת בבעיטה. רויטל עזבה את הטלפון, לקחה את נועם, נכנסה איתו לחדרו של מתן, והסתתרה איתם בפינת החדר. המחבל נכנס לחדר וירה בשלושתם למוות, מטווח קצר, והותיר את החדר בו היו מלא כתמי דם. השכנים שנזעקו למקום מצאו את האם ושני ילדיה חבוקים, מתבוססים בדמם. אנשי מד"א עוד ניסו להחיות את הבן הגדול יותר, אך לשווא.
אבי, המתגורר בקיסריה, סיפר מאוחר יותר כי שמע בטלפון צעקות, ואז השיחה נותקה. הוא מיהר להגיע לקיבוץ ונעצר בשער הכניסה, כאשר הוא מנסה לחדש את הקשר הטלפוני - אך ללא הצלחה. רק לאחר מספר שעות נמסרה לו הבשורה המרה.
הלווייתם של בני משפחת אוחיון, האם רויטל ושני בניה מתן ונועם, תתקיים מחר בשעה 14:00 בבית העלמין בצור שלום.

"הלכנו יד ביד"

"תרצה הקרינה תמיד חום ואהבה", כך אמר הבוקר ל-ynet אורי רונן (49) חברה לחיים של תרצה דמרי ז"ל. רונן היה עם חברתו אמש בקיבוץ מצר בו הוא מתגורר, בעת שמחבל רצח אותה ועוד ארבעה אנשים נוספים.
"הלכנו בקיבוץ יד ביד, ופתאום המחבל הופיע מולנו, סיפר אורי, "ניסינו לברוח הצידה, לשיחים, אבל הוא ירה בנו צרור ופגע בתרצה. הוא כבר כיוון אליי, ואז אשה אחת מאחוריו הסיחה את דעתו, וכשהוא הסתובב רצתי אל תרצה, ואחר כך להזעיק עזרה".
אורי ותרצה דמרי (42) הכירו בחוג לריקודי עם לפני ארבע שנים. "הקשר הפך להיות חם מאוד ולא היה יום שהיא לא השאירה לי בבוקר מכתבים, מגילות של אהבה - 'נשמה טהורה' היא קראה לי. אני אזכור את כל האהבה שהיא הרעיפה עלי, היא היתה בנאדם שהוא עולם ומלואו. היא חלמה לחיות בקיבוץ. לפני שנה היא שכרה חדר בקיבוץ עוגן, אחרי 8 שנים של מגורים עם אמה באליכין, והיתה מגיעה אלי הרבה".
אורי הוסיף כי השניים שקלו להתחתן. "שנינו אהבנו מאוד לרקוד ריקודי עם, ותמיד חשבתי שאם נתחתן, נעשה את זה בחוג עצמו. בדיוק אתמול דיברתי עם הילדים שלי על הפגישה אתה. היו לנו תוכניות לטווח ארוך. תרצה היתה בנאדם שנותן מעצמו ללא גבולות, היא היתה אנושית ורגישה לסבלם של אחרים. החינוך היה בראש מעייניה, היא עשתה את זה ברגישות ובחום, וככה אני אזכור אותה. היא עבדה כמדריכה בבתי חסות לנוער ולמתבגרים בחדרה ומאוד העריכו את ההשקעה שלה שם. היא היתה דמות יוצאת דופן מבחינת המסירות לנוער ועשתה עבודה של 10 אנשים. תמיד היתה לה סבלנות לעוד", אמר.
הלווייתה של דמרי נערכה ב-15:00 ביישוב אליכין.

נהרג על משמרתו

הראשון שהגיע לסייע לאורי ותרצה היה איציק דורי, מזכיר הקיבוץ, שהיה בכוננות כחלק מצוות הביטחון בעת חדירת המחבל, שירה בו למוות.
דורי, בן 44, הגיע מירושלים לפני מספר שנים לקיבוץ. דורי, ששימש בשנה האחרונה כמזכיר קיבוץ, היה במשך כל חייו הבוגרים מחנך. הוא הגיע לקיבוץ בשנת 76' במסגרת גרעין של תנועת "השומר הצעיר" ונשאר לחיות בקיבוץ.
שלומית לוטם, שאותה החליף דורי בתפקיד, סיפרה: "הוא היה אדם מדהים ומקסים. איש ארגון למופת שאהב טיולים וטבע והיה מדריך פה את כל המבוגרים והילדים בטיולים. הוא היה כריזמטי בצורה בלתי רגילה, מנהיג אמיתי".
אלפים השתתפו אחר הצהריים בהלוויתו בקיבוץ מצר. הוא הותיר אחריו אשה, תמר, וילדה בת שנתיים וחצי בשם יעל.

בהכנת הכתבה השתתפו סמדר שילוני ופליקס פריש