מים בעין חמד

ראו טיולי חורף נוספים בסוף הכתבה

אופי המסלול: ברגל. משך המסלול: כשלוש שעות.
מי אמר שרק הטבע יכול ליצור מפלים? היום אנחנו מזמינים אתכם לבקר במפלונים ובבריכות מים שנוצרו על ידי האדם, בגן לאומי עין חמד.
גן לאומי עין חמד נמצא באזור הרי ירושלים, ומשתרע לאורך אפיקו של נחל כסלון. ברחבי הגן מפכות מספר נביעות ששימשו כבסיס לחקלאות מסורתית עוד בימי קדם. כיום יוצרות הנביעות פינת חמד קסומה של נוף פסטורלי ושליו, שבו סוללים המים את דרכם בסדרה של מפלונים לאורך ערוץ הנחל, בין מדשאות ועצי דולב, ועד לבריכות אבן טבעיות ומעשה ידי אדם. את התמונה משלים מבצר צלבני דו קומתי מרשים, שקירותיו החיצוניים יוצרים חומה חזקה. במבצר השתמרו היטב חצר פנימית ושני אולמות גדולים.
איך מגיעים? גן לאומי עין חמד נמצא מדרום למחלף חמד (כביש מספר 1). למגיעים מתל אביב יש לפנות ימינה (דרומה) במחלף. בצומת הראשון פונים ימינה וממשיכים ישר כ-200 מטר עד שמגיעים לשער הכניסה לגן. היוצאים מירושלים פונים אף הם ימינה (צפונה) לכיוון אבו גוש וקריית ענבים. יש להמשיך עד למעגל התנועה, ובכיכר יש לנסוע בהתאם להכוונה לירושלים. בדרך זו חוזרים על עקבותינו וחוצים את הכביש המהיר על גבי גשר. בצומת הראשון יש להמשיך ישר עד שמגיעים לשער הכניסה לגן.
האזכור הראשון של עין חמד בכתובים הוא מהמאה ה-12, שם מופיע המבצר בשמו הלטיני 'אקווה בלה' - מים יפים. הערבים שידועים כמשמרי שמות, שימרו שם זה בשיבוש קל - 'ח'רבת איקאבלה'. שמו העברי של האתר, עין חמד, ניתן לו בכוונה לשמר את משמעות השם הלועזי ולשקף את אופיו.
על אף שהשרידים הבולטים ביותר להתיישבות באתר הם מהתקופה הצלבנית, נראה כי ההתיישבות כאן הינה קדומה בהרבה. בתחומי הגן נמצא קבר מימי בית שני אך לא נמצאו שרידי ישוב מאותה תקופה. למרות זאת, קשה להאמין כי מתיישבי האזור באותם הימים, שעיקר פרנסתם התבססה על חקלאות, דילגו על סדרת המעיינות המפכים בערוץ הנחל.
כדי להשלים את התמונה ההיסטורית, נזכיר כי עין חמד שוכנת לצד דרך רומית עתיקה היוצאת מאמאוס (כיום פארק קנדה), מטפסת לאורך מדרונו של נחל אילן עד לאבו גוש - ומשם אל הקסטל, מוצא וגבעת שאול בירושלים. הדרך חיברה את אזור השפלה עם אזור ההר. עין חמד, על אף שהיא נמצאת בתוך מקום נמוך ובנקודה שאינה שולטת על הדרך, היוותה נקודה חשובה בשל מקורות המים המפכים בה. דרך זו שימשה מאוחר יותר גם את הצלבנים. ב-1869 סללו הטורקים את הדרך המשמשת מאז כציר התנועה הראשי לירושלים. עם קום המדינה ועד למלחמת ששת הימים, היוותה הדרך מוקד למאבק עז שגבה קורבנות רבים.
בגן ניתן לראות דוגמה טובה של פיתוח בר-קיימא: ניצול משאבי טבע קיימים תוך שמירתם ושמירה על ערכי טבע. כפי שכבר ציינו - יד האדם ניכרת באזור עוד מימי קדם. החקלאים שהתיישבו באיזור בנו את הטרסות, אותן מדרגות האופייניות כל כך לנוף הרי ירושלים והמצויות גם בתחומי הגן. המדרגות מהוות פתרון מושלם לבעיות שמציב האזור בפני החקלאי: פינוי אבנים מהחלקה והשיפוע התלול של המדרון.
בניית המדרגות משפרת גם את קליטת המים בקרקע ומונעות סחף.
יד האדם ניכרת גם במעיינות רבים שבסביבת ירושלים. למעשה, כמעט בכל המעיינות באזור ניתן להבחין בפעילות שמטרתה "שיפו"ר הנביעה טבעית. פעולות חציבה ואיגום נעשו גם במעיינות המפכים בתחומי הגן הלאומי ונועדו לשפר ולהסדיר את נביעת המים לצורכי השקיה ושתייה. גם כיום ניכרת יד האדם בגן.
ראשית, הטרסות והנביעות מצריכות טיפול וטיפוח, אך מעבר לכך יש צורך בשמירה קפדנית של משק המים של הגן. רוב המטיילים אינם מודעים לכך, אך המפלונים ובריכות המים נוצרו על ידי האדם. משק המים של הגן הוא משק סגור: השקיית הגן מתבססת על מי הנביעות, והמים המפכים בשמורה נאגרים בתחתית הנחל ומועברים לראשו - שם הם מוזרמים חזרה לאפיק ומעצימים את הזרימה בו.
בדרך זו ניתן לשמור על הקסם של ההליכה לאורך נחל זורם בין מדשאות ועצי נוי מרשימים - חוויה נדירה בימים שבהם משק המים בארץ נמצא במשבר. וכל זאת, מבלי לצרוך מים יקרים המיועדים לשימושים אחרים.
הגן יפה בכל ימות השנה. לכל עונה בגן אופי וייחוד משלה. בקיץ ניתן ליהנות מהמדשאות המוצלות המציעות מפלט מקרני השמש היוקדת. בסתיו שרויים עצי הדולב בשלכת והגן מקבל נופך צבעוני ומיוחד.
החורף הוא הזמן הירוק: הגן פורח ואת ימי השמש אפשר לנצל לטיול מרענן בחיק הטבע. ובאביב, כמובן, מעצימה הפריחה את חווית הביקור בגן והופכת אותו לחגיגה של התחדשות וצבע.

הכותב הוא מנהל מרכז הדרכה שפלה והר (מערת הנטיפים), רשות הטבע והגנים.