מאז תחילת האינתיפאדה: 273 תלונות פלסטינים נגד צה"ל

משטרה צבאית חוקרת (מצ"ח) פתחה מאז תחילת אינתיפאדת אל אקצה, כ-273 תיקי חקירה, בחשד לעבירות שנעשו בזמן הלחימה. 20 חקירות נפתחו בחשד לגרימת מוות, 121 חקירות נפתחו בחשד לאלימות נגד פלסטינים, 86 חקירות נפתחו בחשד לעבירות רכוש וביזה וכ-30 חקירות נפתחו בחשד לשימוש בפלסטינים כבמגן חי. כך מסר היום (ב') ל-ynet קצין בכיר במשטרה הצבאית.
לדברי הקצין הבכיר, למרות שמדובר בכמות גדולה של תיקים, "גל התלונות העיקרי עדיין לפנינו". הסיבה לכך, לדבריו היא שכיום קשה לנהל את מרבית החקירות כי לא ניתן ליצור קשר בין החוקרים לבין הפלסטינים המתלוננים. "מקרה בולט מסוג זה הוא מותו של עציר פלסטיני בג'נין, שככל הנראה ספג מכות במהלך המעצר (מותו של העציר הפלסטיני דווח בהרחבה בדו"ח של ארגון אמנסטי לפני כחודש – פ.פ). אנחנו נוהגים לבקש גם מארגוני זכויות האדם לסייע לנו בחקירות, אולם הם מסרבים בדרך כלל, גם מחשש שיצטיירו כמשתפי פעולה עם ישראל", אמר הקצין.
הקצין הבכיר ציין עוד כי מבין החקירות שנפתחו, רק 35 הגיעו לדיון משפטי. ב-24 מקרים הוגשו כתבי אישום וב-11 מקרים נוספים נידונו חיילי צה"ל בדין משמעתי. 92 תיקים נסגרו. שאר התיקים, 146 במספר, נמצאים עדיין בטיפול.
הקצין הבכיר ציין כי במהלך החקירות התגלו גם כמה נקודות אור באשר לנורמות ההתנהגות של חיילי צה"ל. לדבריו, "חלק גדול מהתלונות הגיע אלינו לא מהפלסטינים, אלא ממפקדים שהחשדות הגיעו לאוזניהם".

צה"ל מתמודד עם 3,000 כלואים

הקצין הבכיר ציין עוד כי במתקני הכליאה של צה"ל כלואים כ-3,000 עצירים ואסירים פלסטינים, ביניהם כ-900 עצירים מינהליים, מספר שיא הזכור מתקופות האינתיפאדה הראשונה. כ-1,000 מהכלואים שפוטים לתקופות מאסר קצרות יחסית וכ-1,000 נוספים עצורים עד תום ההליכים ומצויים בשלבים שונים של משפט.
הקצין הבכיר הדגיש כי מדובר באוכלוסיה שצה"ל נאלץ להתמודד איתה לראשונה, משום שבתקופת האינתיפאדה הראשונה, מרבית הכלואים ביצעו עבירות קלות יחסית, כמו יידוי בקבוקי תבערה או יידוי אבנים, בעוד שכיום, חלק גדול מהכלואים השתתפו בפעילות חבלנית של ממש.
לדברי הקצין הבכיר, סיבה מרכזית נוספת לקשיי ההתמודדות עם הכלואים הפלסטינים היא תחושת הייאוש שלהם. "כשני שליש מהם לא יודעים מתי הם ילכו הביתה. העצירים המינהליים והעצורים עד תום ההליכים אינם יודעים מתי תסתיים תקופת המאסר שלהם".
בנוסף, הכלואים אינם זוכים לביקורים של בני משפחותיהם המתגוררות בשטחים בשל הכתרים והסגר.