עין סתר בנחל עמוד

בפעם הראשונה שכף רגלי דרכה בנחל עמוד, זה היה במסע תנועות הנוער 'מים לים', ולמי שפרק זה חסר בהתפתחות האישית והלאומית, הרי שזה היה מסע עינויים מזורז, שהחל על חוף אכזיב בערך, והסתיים ליד גינוסר, ובמהלכו, משך ארבעה ימים, היו נערים ונערות בני 16 או 15, נאנקים תחת משא מזון, פחי נפט, סלי ביצים, רובים אנגליים מיושנים, שק שינה מצמר גפן כבד ומטען קבוצתי "חיוני" אחר.
ביום השלישי למסע הזה - שבדרך כלל החוויה המרכזית בו במשך היום היתה עקביו הנעים של מי שהולך לפניך בטור, וחוויית הלילה התמצתה במה שקורה בגיל שבו ההורמונים תוססים ומדירים שינה מעיני הנוער המרוט ודואב הרגליים - היו טורי המסע גולשים במורד נחל עמוד וחולפים בסערה בשביל שבאפיק, ומעולם לא שמו לב שמתחתיו נחבא מעיין קטן, שעצירה אצלו היתה אולי מעדנת את קשיחותו "הפלמ"חניקית" של המסע.
מאליו יובן גם מדוע השם עין סתר, ולפנים - עין א-ריחאן, היה חדש לי לחלוטין, על אף שהוא נובע במרכז האפיק, בבואי לנחל שנים אחדות אחרי המסע האימתני בין הים התיכון לכנרת.
גם הוא, מאותן פינות קסם בגליל, שיש להגיר זיעה ולהקדיש שעות ארוכות כדי להגיע אצלו ולהתרווח בין סלעיו. המעיין נסתר לא רחוק מחיבורו של ואדי א-שק, הוא נחל החריץ והיום, נחל סתר, עם נחל עמוד. שם התעמר הטבע באפיק, וממצע של חלוקי נחל שסכך ירק חובק אותו מכל עבר, הוא הופך למהומת סלעים עצומה.
הם מוטלים בערבוביה גדולה בתוך נקיק, כמה מאות מטרים אורכו, שקירותיו מתגבהים עשרות מטרים.
הוא סגור בין שני מפלים. האחד, מדרגת נחל אשר צונחת אל חלל דמוי-פעמון באפיק, ונטיפי טרוורטין עוטים את קירותיו, והשני קיר גבוה של ממש, שרק נועזי החבל יעברו בו מראשו לקרקעיתו. הוא מתפתל בצל תמיד עטור במסכי טרוורטין מעוקמי צורה, המגירים את אצבעות האבן הנקבובית שלהם מטה אל האפיק, כולאים בתוכם שורשים וקנים שהתאבנו, מחילות של מכרסמים וקיני רמשים אשר מצאו מסתור בחרירי הסלע.
בימים של מים באפיקים, ניגר עין סתר ממסכי הטרוורטין, והם נקווים בבריכות נאות בין סלעי הענק המוטלים באפיק. בנחל נוצרים מעברים מפותלים ומדרגות לדילוג. אך בימים כשלנו, כשאנחנו אחרי 12 שנות בצורת, ובקושי הכרכומים והנרקיסים חוצבים דרכם באדמת ההר החרבה ובין סלעיו, לא זו בלבד שאין טיפת לחלוחית בעין סתר, לבד אולי משלולית מרופשת, שצרעות מאיימות רוחשות סביבה ומזמזות בצווחות כנף מבשרות רעה, אלא שאף נעלמו עקבות הבריכות משנים עברו ואפילו פסי לובן על סלעים, קווי התייבשות המים, כבר טושטשו.
ובכל זאת יפה המקום. איוושת הרוח בענפי הלבנים, החרובים, האלות ועצי האלון, היא מנגינתו הרכה, מדיפה קרירות של אפלולית תמידית בנקיק; צווחותיהם של הקיכלים, הנודדים עכשיו מרוסיה הקופאת אל מחוזות החום של ארצנו, מלוות את פרפור הכנפיים ההיסטרי של הציפורים האלה, שנחרדו ממסתורם בסבך והן ההמולה היחידה בנקיק ומייפות את הנקיק, מוסיפות לו את נגיעת הצבע המעודנת של החורף, שהתאנה כל כך לנחל בשנים האחרונות. ומי שעיניו חדות אף יגלה כרכומים ונרקיסים שלבנם בוהק ורעננותם מפיחה תקווה לחורף חדש.

איך מגיעים

עין סתר נמצא כמה עשרות מטרים מדרום למפגש הנחלים סתר ועמוד, באפיקו של נחל עמוד. מקום המעיין הוא מחוץ לתוואי השבילים המסומנים בשטח בצבע שחור ובצבעי שביל ישראל - כחול-לבן-כתום - המופיעים גם במפת הטיולים וסימון השבילים של הגליל העליון.
אפשר להגיע לעין סתר בירידה באפיקו של נחל עמוד, מצפון לדרום, או בירידה התלולה מהר מצפה ימים, בשביל המסומן בכחול, עד לחרוב גדול מתחת לסולם ברזל שהוצב בשולי השביל, מעל נקיק המעיין. עוד בסביבה: היות שמי שמגיע לעין סתר נקלע לנתיב למיטיבי לכת, השכנים המומלצים הם: הר מצפה ימים, שמשרידי המצודה העתיקה שעל פסגתו נשקפים נופי צפון הארץ מן הים התיכון עד לגלעד ולגולן, ומהשומרון ועד לחרמון; אפיקו העלי של נחל עמוד - מעיין א-תינה (יקים) ובריכות שכווי. הרבה מים זורמים שם עכשיו, והרבה טחנות קמח נטושות עדיין במקומן... גם צפת אפשרית, אם אין לכם מה לעשות.

טריוויה

החרובים שבנחל עמוד בולטים בגודלם. בעונה הבלתי אפשרית הזו, שבה הטבע כמעט "מת", הוא העץ היחיד בכל חורשי הים התיכון שפורח ומלבלב. עגילי פרחיו הזכריים מפיצים ריח של זכר מיוחם (ממש!) ופרחי הנקבה שלו, שעמודי העלי שלהם יבשילו להיות חרובים של ממש רק בקיץ הבא, נותנים סתם ריח רע.
גרעיני החרוב נקראים גרה, שהוא מקור המילה קראט - יחידת משקל בעולם הצורפים העתיק והמודרני, בשיעור של בערך 200 מ"ג. גרעיני החרוב היו אבני המשקל לצורפים בעולם העתיק ומכאן גם שמו היווני של העץ - קראטוניה. לא זו בלבד שהעץ מועיל בפריו המתוק (עסיסי בגליל ויבש ביהודה ובכרמל), אלא שאפשר להפיק מהפרי דבש חרובים, הוא הדיבס, שבעצם הימים האלה מבשלים אותו ואוספים אותו בכלים, בכפרים רבים בגליל וביהודה.
גם קפה סר טעם אפשר לייצר מן החרוב, אך הסיפור הצבעוני ביותר הקשור בו, הוא יכולתו של עץ זכר זקן לשנות את מינו ולהפוך לעץ נקבה נושא פירות. ייתכן מאוד שזה גם מקור הסיפור על חוני המעגל, שהיה באבא ידוע בימי החשמונאים, עוד בטרם החורבן, וראה זקן שותל עץ חרוב, משהתפלא עליו, שהרי לשבעים שנה זה נותן פרי, אמר לו הזקן שהוא שותל את החרוב לבניו ולבני בניו. וכמובן השאלה היא, מה פירושו של "לשבעים שנה נותן העץ פרי"? הרי ברגיל עץ נותן פירות כבר מגיל שלוש אם מתנהגים אליו יפה. וכנראה האמירה הזו נשענת על כך שחוני ידע את מה שאנחנו יודעים בעניין החלפת המין של העץ המוזר הזה.
ופרט נוסף - לפי האגדה, את העץ הזה הביאה מלכת שבא במתנה לשלמה המלך. מעניין כמובן אם הביאה לו את זה עם הריח או בלעדיו.