מעיליא: כפר יווני קתולי

רחבת הכנסיה היתה מלאה בגברים, רובם לבושים שחורים מכף רגל עד ראש. דוממים ישבו על כיסאות פלסטיק בשורות ארוכות. אחרים סובבו בחוסר מנוחה ליד פסל הבתולה שמחוץ לכנסיה. מהרמקול על מגדל הפעמון בקעה תפילה מתנגנת, עצובה. מדי פעם הצטרף צלצולו העמוק והעמום של פעמון הכנסיה. הקולות גלשו על קיר האבן והתפזרו ברחבה. חלק מהגברים כופפו ראשם ומילמלו תפילה חרישית.
כשגוועו הקולות, נפתחו דלתות הכנסיה. קהל גדול של נשים זרם מהפתח, רובן לבושות שחורים, אוחזות בידיהן מטפחת לבנה ומוחות דמעות מעיניהן האדומות מבכי. תוך רגע התערבבו גברים ונשים ברחבת הכנסיה, שקעו בשיחה חרישית, הניפו יד לשלום ופנו כל אחד לביתו. לרגע היה נדמה שאנחנו באחד הכפרים הציוריים בהרי יוון. אבל לא, אנחנו בצפון הארץ, בכפר היפה מעיליא, במערב הגליל העליון. זה עתה נפרדו כאן בטקס אשכבה מחבר וקרוב שהלך לעולמו לאחר מחלה קשה.

30 אחוז אקדמאים

מעיליא הוא כפר יווני קתולי, אחד משני כפרים בארץ שתושביהם קתולים. ממרום גובהו, כ-600 מ' מעל פני הים, נשקף נוף יפה. ביום בו הגענו למקום האוויר היה רחוץ מהגשם האחרון, שמיים כחולים נפרסו מעל, פסי עננה לבנה רכה נמתחו לאורך השמים. מצפון התנשאו הרי הלבנון, שנראו קרובים מתמיד. ממזרח נראו, מסודרים ומצוחצחים, בתי העיר מעלות, השמש הגולשת מערבה שוטפת אותם בזהוב. מדרום נמתח כביש 89, שחוצה לרוחב הגליל. אחריו סדורים הבתים אדומי הגגות של כפר ורדים. ממערב התנוצץ הים התיכון, ממתין בסבלנות לשמש שתשקע.
הכפר מעיליא מונה כ-2,000 נפש, צאצאיהם של נוצרים שהגיעו מסוריה ומלבנון בסוף המאה ה-18. במרכזו של הכפר מבצר צלבני מרשים שנח על גבעה שולטת, 'שאטו דה רואה' (מבצר המלך). המבצר, שנבנה במאה ה-12 ושייך למסדר הטבטוני, שימש כמרכז לניהול הכפרים (המבצרים במונפורט ויחיעם שייכים לאותו מסדר). כיום נותרו ממנו בשלמותם שני המגדלים הצפוניים (מתוך ארבעה). אפשר להבחין בחרכי הירי בקירות. במשך השנים נבנו צמוד לקירות החסונים של המבצר חלק מבתי הכפר.
בין היישובים הערביים, רמת ההכנסה לנפש במעיליא היא הגבוהה ביותר. 30 אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת הם אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים. בתי הכפר פזורים על שתי גבעות, במרכזו רחובות צרים וציוריים, לצידם בתים מוקפים בבוסתנים, ותושביו מסבירי פנים.

בתי בד ושדות טבק

בימים אלה, לפני חג המולד, מתהדרת מעיליא בשלל צבעים וקישוטים. ברחובות נתלות שורות של נורות צבעוניות, הבתים מקושטים בסמלי החג, ובתוך הבתים, לצד האח הבוערת, מוצב עץ האשוח המסורתי. לקראת ה-24 בחודש ילבשו התושבים בגדי חג.
במרכז הכפר, סמוך למצודה, כנסיה שנבנתה בסוף המאה ה-18. סגנון בנייתה מתאים דווקא לזרם האורתודוקסי, למרות שקהל המתפללים והכומר שייכים לזרם הקתולי. ליד הכנסיה רחבה גדולה שצופה אל נוף גלילי יפה. בני המקום מתכנסים כאן לתפילות ועצרות מיוחדות. לקראת החג נוהגים לעטוף בקישוטים את הכנסיה ולהכין תפאורה של מקום הולדתו של ישו. בובות שניצבות על משטח קש מציינות את מרים, ישו התינוק, העריסה והמערה.
בסיור ברחובות הצרים תוכלו לראות את ההכנות לחג המולד וגם ארבעה בתי בד, שניים עתיקים שאינם פועלים ושני האחרים עדיין פועלים. באחד מהם סובב חמור שמפעיל את אבן הריחיים.
הגליל היה פעם מרכז לייצור סיגריות וגידול טבק. כמה מוותיקי הכפר נשארו נאמנים לשיטה הישנה ומגדלים לצרכיהם את הטבק. בין הבתים אפשר לראות את מחרוזות הטבק האדמדמות צהובות שתלויות לייבוש, ואפשר גם לקנות טבק שמעובד במקום. ב'חקורות' (שטח לגידולים ליד הבית) מטעי פרי רבים וגם ירקות לצורכי בני המשפחה.
לאחרונה נפתח במבנה העתיק אצל משפחת מועלם בית המשחזר את המגורים בכפר של פעם. אפשר להתרווח במקום היפה, לשתות קפה או תה מסורתי, לעשן נרגילה, לשמוע סיפורים ולספוג מעט מאווירת המקום. אצל משפחת אבו עוקסה (ליד הכנסיה)מגישים במרפסת הגדולה ארוחות ביתיות.
טיול מסודר ומודרך (בתשלום): 'סיפור של מעיליא בהליכה', מדי ששי ושבת בדצמבר. לתיאום: המרכז הגלילי למפגשים אתניים, טל': 010-705-700-1.