אוסלו: הצימוקים שבלחמניה

שאלה: לאוסלו יש טעם של - א. דג בקלה; ב. אייל הצפון; ג. לחמניות צימוקים; ד. אתם קצת מטורללים, לערים אין בכלל טעם. אז ככה, אין תשובה שהיא נכונה באופן מוחלט, אבל אני הייתי בוחר את ג'. לכל עיר יש ניחוח משלה, ואני לא יכול לחשוב על בירת נורבגיה, שנוסדה על ידי הוויקינגים לפני 1,000 שנה ומספר תושביה כיום 515 אלף, מבלי להיזכר בטעמן וניחוחן של לחמניות הצימוקים המסורתיות שלה.
מי שלא בילה זמן רב באוסלו, יחשוב בוודאי שהתשובה הנכונה לשאלה היא ד'. אבל תנו לי להסביר.
אוסלו, בדומה לחלקים הלא-צימוקיים של הלחמניה, נחשבת בדרך כלל לנחמדה. נחמדה אך משעממת. כולה צבעים דהויים, פארקים עטורי עלווה ובתי מידות אלגנטיים מהמאה ה-19. אבל הביטו מעבר לאטרקציות התיירותיות העיקריות: מוזיאון הספינות הוויקינגיות; מבצר Akershus מהמאה ה-14 שהגן על פיורד אוסלו מתשעה מצורים; או גן הפסלים עם המונולית של גוסטב ויגלנד, המתנשא לגובה 14 מ' - עמוד פאלי של 121דמויות אדם מתפתלות. יש בעיר שפע של פנינים אמנותיות, אדריכליות ואפילו קולינריות - הצימוקים שבלחמניה. אתם רק צריכים לדעת לאן לפנות.

עיירה בלב הכרך

צעד ראשון: חצו את נהר Aker. לפני השריפה הגדולה של 1624, שכילתה כמעט את כל אוסלו של ימי הביניים, מרכז העיר היה למעשה כמה קילומטרים ממזרח לזרם הצר והמתפתל. המלך כריסטיאן הרביעי בנה את העיר מחדש, מערבה, וקרא לה כריסטיאניה על שם עצמו. ב-1924 חזרה העיר לשמה המקורי, שנגזר משתי מילים בנורבגית עתיקה: אס (אל) ולו (שדה). שדה האלים.
היום, המרכז המסחרי ורוב אתרי התיירות נמצאים ממערב לאקר, ואחת האטרקציות הבודדות שמושכות מבקרים לצידו השני של הנהר היא מוזיאון אדוארד מונק, יוצר 'הצעקה' (הציור המפורסם, לא סרט האימים). לכו לראות. האוסף הגדול בעולם מיצירות מונק כולל את התמונות המעיקות והקודרות המזוהות בדרך כלל עם הצייר, לצד עבודות ליריות יותר שכוללות נופי ים ויער - מקומות המפלט שלו.
באוסלו יש הרבה שטחים ירוקים. ליד מוזיאון מונק נמצאים הגנים הבוטניים של אוניברסיטת אוסלו. אם תטיילו לאורך שביליהם הירוקים ותחלפו על פני המוזיאונים של האוניברסיטה, תגיעו ל-Rodelokka, פיסה של עיירה נורבגית שנתקעה בליבו של הכרך הגדול. ברחובותיה הצרים והמשופעים של השכונה אפשר לראות כמה מהדוגמאות היפות ביותר בעיר של אדריכלות נורבגית כפרית - בתי עץ באדום, כחול וצהוב, עם אדניות וגדרות עץ לבנות. במרחק לא רב משם תמצאו את Gruenerlokka, לשעבר רובע של מעמד הפועלים שעבר שדרוג מעלה ומציע עכשיו בוטיקים אופנתיים, מעדניות גורמה ובארים יוקרתיים. מונק בילה כאן חלק ניכר משנותיו המוקדמות, ומתחת לדירתו הישנה ב-Schouss plass 1 שוכן Edvard's, בית קפה אלגנטי, אופייני לגרינרלוקה של ימינו.
שמרו, בכל אופן, על התיאבון שלכם, וחזרו מערבה ל-Apent Bakeri. המאפיה, החבויה מאחורי הארמון המלכותי, ברחוב צדדי הנושא את השם המתאים Inkognito Terrasse, ניכרת בתור הארוך המתפתל מחוצה לה - חתך מייצג של אוסלו, שבביקורי שם כלל מטרונית קשישה בכובע פרווה, צבע בסרבל עבודה מוכתם בנתזי צבע וצעירים בלבוש אופנתי. רוב מוצרי המאפה, כמו לחם האגוזים (טעים אפילו בלי חמאה), הם צרפתיים, אבל עם טאצ' נורבגי. כזהו גם מעדן החובה - ואל תגידו שאינכם יודעים מהו. קדימה, קחו לכם לחמניית צימוקים. עכשיו הבנתם אותי?

עוד כמה דברים

מוזיאון האמנות הטוב ביותר: Munch Museet. רק חלק קטן מאוסף היצירות של אדוארד מונק, המונה 23 אלף עבודות, מוצג בזמן כלשהו. עד ה-19 בינואר מוצגות גם עבודות של פיקאסו, בראק, לז'ה וגריס, בהשאלה מהמוזיאון לאמנות מודרנית בשטוקהולם.
הקפה הטוב ביותר: Java Espresso Bar. בבית הקפה הקטן הזה משרתים קהל לקוחות טרנדי, הכולל את יורש העצר האקון. Ullevalsveien 45B, טל': 594637-22-47.
מועדון המוסיקה הטוב ביותר: Bla. המחסן הישן הזה בגדתו המערבית של האקר הוא אחד המועדונים המובילים בסקנדינביה למוסיקת ג'ז. מדי לילה, רביעי עד ראשון - הופעות חיות. Brenneriveien 9C, טל': 209181-22-47.
הלחם הטוב ביותר: Apent Bakeri. את לחמניות הצימוקים כבר הזכרתי? Inkognito Terrasse 1, טל': 44 22 7047 94.
המסעדה הטובה ביותר: Kastanjen. אוכל עונתי מתוחכם אך לא יומרני, במחירים סבירים (לגבי אוסלו). Bygdoy Alle 18, טל': 67 44 43 22 47.

תרגום: נמרוד אברהם