כך חוסל טוני סופרנו

התביעה המשפטית שהגישה ענקית הסרטים הבינלאומית וורנר-ברדרס נגד חברות הכבלים הישראליות תבל וערוצי זהב מסמלת יותר מכל את סיומו של סיפור האגדה, לפיו אנשי הטלוויזיה הישראלים - שמשלשלים כסף גדול לכיסיהם של ספקי הסרטים האמריקניים - מתקבלים תמיד בקבלת פנים מהודרת שכוללת לימוזינה, שמפניה וארוחות ערב מפוארות. כעת נאלצים אותם ישראלים להיתקל בצד האחר של האולפנים האמריקניים, זה הקשוח וחסר הפשרות.

כ-38 מיליון דולר תובעת ענקית הסרטים הבינלאומית מתבל וערוצי זהב. העילה לתביעה: אי כיבוד הסכמים. התוצאה: גורלם של הסרטים, ובעיקר של סדרות הטלוויזיה המשודרות מזה מספר שנים בערוץ 3 (בכבלים ובלוויין), נמצא בסכנה. חברות הכבלים, וכך גם הצופים, עדיין לא מצליחים לעכל עד הסוף את רוע הגזרה. האם באמת יישאר ערוץ 3, בעל הסיסמה "הסדרות הטובות ביותר בעולם", בלי "חברים", בלי "אי.אר", בלי "הבית הלבן", בלי "הסופרנוס" ובלי "בנות גילמור"? בחברות הכבלים מרגיעים ואומרים כי הערוץ ימשיך לשדר את הסדרות הטובות בעולם (יש ספקים אחרים)וימשיך לשמור על מובילותו בתחום זה (גם אחרים, בלי הסכמים עם וורנר, עושים את זה מצוין). אך מה יעשו המוני הצופים שהסדרות בערוץ 3 הפכו עבורם לעניין שבשגרה, לחלק מסדר היום?

קונספירציה בלונדון

ההסכמים שאותם, לטענת וורנר-ברדרס, הפרו חברות הכבלים, הם אותם הסכמים שנחתמו בשנת 99' בין חברות הכבלים לבין אולפני הסרטים הבינלאומיים (המייג'ורס). עבור הסכמים אלו שילמו חברות הכבלים הון עתק, כחלק מהתחרות בינן לבין חברת הלוויין יס, שחדרה לשוק הטלוויזיה באותה שנה. רבות דובר על הסכמי התוכן שנחתמו בשנה זו, ולא בגלל התוכן המשובח אלא בעיקר בגלל הדרך בה נחתמו. הסיפור הפך למיתולוגי בתעשיית הטלוויזיה הישראלית וללעג ושנינה בתעשייה האמריקנית: חברת הלוויין הסתערה בשנת 99', עם קבלת הרשיון, על שוק הסרטים והסדרות בארה"ב, בכדי לזכות בבלעדיות על התכנים. למרות שבאותו תקופה הוצע ללוויין לקבל את ערוצי הכבלים בשיטה של מאסט סייל (שיטה בה הכבלים יחויבו למכור ללוויין את הערוצים), הם סירבו בזלזול וטסו בעולם בכדי לפגוש את המייג'ורס, ולהציע להם מחירים גבוהים פי שלושה ואף יותר מהמחירים ששולמו עד אז על ידי חברות הכבלים.

בפני הלוויין עמדה מטרה גרנדיוזית: רכישת התכנים בבלעדיות, שמשמעותה החשכת המסכים של ערוצים 3 ו-4 בכבלים, שהסתמכו אז - כמו היום - על הסרטים והסדרות של שבעת האולפנים הגדולים בעולם. המייג'ורס היו באופוריה. הם לא האמינו שמדינה כל כך קטנה משלשלת לכיסם הכנסה כה גבוהה. הם לא האמינו שחברה תסכים לשלם להם מחירים הגבוהים במאות אחוזים מהמחירים ששולמו עד אז.

בפגישה היסטורית שנערכה בלונדון בין המייג'ורס לבין נציגי חברת הלוויין, בקבוקי השמפניה כבר נפתחו והכוסות צלצלו. החוזים הטריים נחתמו בידי אנשי הלוויין, אלא שאז ציינו המייג'ורס כי עומדת בפניהם בעיה טכנית: בעלי זכות החתימה, אמרו המייג'ורס, אינם נמצאים כרגע, ולכן האולפנים אינם יכולים לחתום על החוזה. המייג'ורס הציעו לקחת את החוזים (החתומים כבר בידי אנשי הלוויין) ולשלוח אותם לישראל בהקדם האפשרי כשהם חתומים ומאושרים. אנשי הלוויין התרצו, וחזרו לארץ שמחים וטובי-לב.

אלא שכאן לא נגמר הסיפור. ברגע שעזבו אנשי הלוויין, עברו נציגי המייג'ורס לבית מלון סמוך בלונדון, בו המתינו להם נציגי חברות הכבלים. הם הציגו בפניהם את החוזה החתום עם הלוויין, שמשמעותו, כאמור, כמעט החשכת מסך עבור הכבלים. לא נדרשו עוד הסברים רבים. אנשי הכבלים מיהרו לחתום על אותו חוזה, באותם תנאים. המחירים, כאמור, היו גבוהים פי למעלה משלושה והיו תקפים לתקופה ארוכה של שש שנים, אבל איום הלוויין הספיק לחברות הכבלים, שחתמו על ההסכמים.

כשחברת יס הבינה את התרגיל, היה כבר מאוחר מדי עבורה. הפעם היו אלו נציגי הכבלים שהשיקו את כוסות השמפניה עם המייג'ורס. אנשי יס התעשתו ופנו במהירות לרגולטור בדרישה לאפשר להם לרכוש את התכנים במאסט סייל - אותה דרך שהוצעה להם בעבר, עוד טרם המעללים של הלוויין והכבלים בלונדון. כוסות השמפניה האמיתיות הורמו, כמובן, בחדרי ההנהלה של האולפנים האמריקנים.

תום עידן הבלעדיות

למרות שעבור יס נראה אז כי מדובר בנוק-אאוט, התחרות פגעה גם בחברות הכבלים, ובדיעבד אולי בעיקר בהן. תעשיית הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל, שנשלטה עד אז על ידי חברות הכבלים, ידעה רווחים של עשרות-מיליוני דולרים בשנה, שנמחקו מיד עם החתימה על ההסכם עם המייג'ורס. זמן קצר מאוחר יותר, כששיכרון הניצחון של הכבלים על הלוויין עוד עמד באוויר, היתה זו דורית ענבר, יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין, שנכנסה אז לתפקידה וקילקלה את החגיגה. ענבר הודיעה לכבלים וללוויין על סוף עידן הבלעדיות, שמשמעו חובת מכירה של ערוצים 3,4,5,6 גם ליס. ההחלטה, שהתקבלה בצורה קשה בחברות הכבלים, הביאה לסיומו של עידן המירוץ על התוכן הזר. וסוף המירוץ הוא זה שהביא את חברות הכבלים וחברת הלוויין למצב בו הן יכולות לנסות ולשפר את חוזי התוכן שחתמו לפני כשלוש שנים, ובכך להקטין את שיעור ההשקעה הגבוהה ברכישת סרטים וסדרות. רק בכדי לסבר את האוזן: בשנים 96-'95' עמד היקף ההוצאה של חברות הכבלים על תוכן בכ-15 אחוז מהכנסותיהן, וב-2002 מדברים כבר על כ-60 אחוז מההכנסות.

מה יהיה עם "אי.אר" ו"חברים"?

כמובן שבגידול החד הזה אפשר להאשים את התחרות הקשה ואת החברות עצמן, אבל מדובר גם בניפוח עצום של המחירים שגובים המייג'ורס - ובעיקר אולפני וורנר-ברדרס, קולומביה ופוקס, המהווים כיום 70 אחוז משוק הסרטים והסדרות האמריקניות. המירוץ אחר התוכן גרם לכך שאנו, הצרכנים, כמעט לא נהנינו משיפור, והתוכן דומה למדי לזה שקיבלנו בעבר. "הכבלים והלוויין דיממו, והמייג'ורס חגגו", אומר בכיר בתעשייה.

לפני כשבועיים נודע כי וורנר-ברדרס הגישה תביעה נגד תבל על סך 17 מיליון דולר בגין אי עמידה בהסכם הסרטים שנחתם עימה ב-99'. כשבוע וחצי מאוחר יותר, הוגשה על-ידי וורנר-ברדרס תביעה נוספת, הפעם כנגד ערוצי זהב, על סך 21 מיליון דולר, גם הפעם בגין אי עמידה בתנאי ההסכם. בניגוד לתבל, שנמצאת בהקפאת הליכים וביקשה מבית המשפט הגנה מפני התביעה, ערוצי זהב תיאלץ להגן על עצמה בבית-משפט בקליפורניה, בו הוגשו שתי התביעות על ידי וורנר-ברדרס.

במקביל להגשת התביעות הודיעה וורנר-ברדרס כי אספקת הסרטים והסדרות תופסק. לתבל, כאמור, הסכם סרטים עם וורנר, ואילו לערוצי זהב יש הסכם סדרות. תבל מיהרה לומר כי ישנן חברות סרטים נוספות בעולם, שלהן חומר טוב השווה לחומר שסופק על ידי וורנר-ברדרס. גם ערוצי-זהב השמיעה טענה דומה, אך במקרה של הסדרות הסיפור אינה כה פשוט: צרכני טלוויזיה שהתרגלו לסדרה מסוימת ועוקבים אחריה באדיקות לא יסתפקו בקלות בתחליפים. לא מדובר בצרכנים מזדמנים, שמזפזפים בין הערוצים השונים עד למציאת הסרט המועדף. מדובר בצופים שמחכים מדי שבוע לצפות

בפרק הבא בסדרה - במיוחד כשמדובר בסדרות ותיקות ואטרקטיביות כמו אלו של וורנר.

לדברי גורמים בכירים בשוק הטלוויזיה, הסדרות המובילות של וורנר בישראל הן "חברים", "אי.אר", ו"הסופרנוס". דווקא "הבית הלבן", "חוקים שבלב" ו"בנות גילמור" אינן נימנות על הסדרות המובילות בערוץ 3. בחברות הכבלים חוזרים ואומרים בימים אלה, כי וורנר-ברדרס אינו הספק היחידי וכי הכבלים פועלים למציאת תחליפים, קידומם, בנייתם והפיכתם לסדרות מוצלחות לפחות כמו הסדרות של וורנר.

"יש הרבה ערוצים בארץ שאין להם סדרות וסרטים של וורנר-ברדרס והם מתקיימים יפה מאוד", אומר גורם בכבלים. לדבריו, ההסכם עם וורנר הוא לא עניין של חיים ומוות.

יס לא תקנה את הסדרות

בעוד חברות הכבלים ניצבות מול תביעותיה של וורנר-ברדרס, טסו שוב נציגי חברת הלוויין יס לפגישה בלונדון, הפעם בלי בקבוק שמפניה. הפגישה, שנערכה בשבוע שעבר, התקיימה, באופן לא מפתיע, עם נציגי וורנר. ביס אומרים כי הפגישה - שתוכננה עוד לפני חודש, ללא קשר לתביעה ולהפסקת ההסכם עם תבל - עסקה בנושא זכויות שידור הסרטים, ולא הסדרות.

כרגע לא מנהלת יס משא ומתן עם וורנר-ברדרס. לדברי יונה ויזנטל, סמנכ"ל התוכן ביס, המחירים שגובה וורנר-ברדרס כיום גבוהים מדי. "יש לנו הסכם עם ערוץ 3 לרכישת התכנים מהם עד סוף 2003, ובכוונתנו להמשיך לרכוש ולשדר את הערוץ", אומר ויזנטל. באשר לעובדה כי גם לקוחות יס ייפגעו מסיום הסכם הסדרות של הכבלים עם וורנר-ברדרס, אמר

ויזנטל: "גם הצופים שלנו ייפגעו. כל צופי הטלוויזיה ייפגעו. עם זאת, עלויות התוכן בארץ הגיעו למחירים לא ריאליים, ואין יכולת להמשיך ולשלם אותם".

ענבר מאושרת מעצם העובדה כי חברות הכבלים והלוויין חברו יחד בנסיון להוריד את עלויות התוכן. "אם אכן נכונה הידיעה לפיה גם הכבלים וגם הלוויין רואים עין בעין את אופן הרכש של תכנים מחו"ל, ולא יתנו יד על מנת לאפשר לחברות זרות לשחק ביניהן ולהעלות את מחירי התוכן לרמות לא סבירות שפוגעות כלכלית בשתי החברות ומתגלגלים בסופו של דבר לכיסו של הצרכן, אזי זאת לדעתי הוכחה לבגרות ולבשלות שהשוק הגיע אליו. אם ההתנהלות המסחרית-כלכלית הזו תימשך, המועצה בהחלט תשקול לצמצם את הרגולציה שלה בנושאים האלה".

ליס אין כרגע כל כוונה לרכוש את סדרות הטלוויזיה של וורנר-ברדרס, גם אם מדובר בהגדלת מאגר המנויים שעשויים לעבור ללוויין במידה ותעשה כן. כפי שפורסם אתמול, יס מנהלת משא-ומתן עם חברות הכבלים לשם הארכת החוזה עימן, במסגרתו תוכל יס להמשיך ולעשות שימוש בתכני ערוצים 5,3 ו-6 בשנים הבאות. ההסדר הנוכחי, הסדר אי.סי.פי, שקובע כי אין בלעדיות על תכנים בינלאומיים, צפוי להסתיים בסוף 2003. יס, כך מסתבר, רוצה להאריך אותו לעוד מספר שנים. הפעם, כך נראה, כבר מדובר בשיקולים כלכליים נטו.