דודו טופז מחנך

לפני כמה שנים השתתפתי במפגש בין מורים לקולנוע ולתקשורת במחוז ירושלים, לבין שר החינוך דאז, זבולון המר, וכוכב הטלוויזיה דודו טופז. מטרת המפגש הייתה תחרות סרטי נוער שיזם טופז בשיתוף עם משרד החינוך. המר וטופז תארו את הפרויקט החביב, איש בדרכו ומזווית המבט שלו, ובתום המפגש ירדו שניהם מן הבמה, ופנו איש לרכבו. את מי משניהם ליוו המורים? את מי עיכבו כדי להציג בפניו שאלות?
לא אשכח במהרה את ההלם שאחז בי כאשר ראיתי את כל המורים (והמורות) עטים על דודו טופז עם עטים כדי לשאול, לקבל חתימה ולהתחכך. את שר החינוך לא ליווה איש. ביני לביני תהיתי אז שמא חלה פה איזו טעות; האמנם מונה דודו טופז לשר החינוך החדש? לא הייתה לי כל דרך אחרת להסביר את נהירת המורים אליו ולא אל השר הממונה עליהם, שבוודאי במהלך שנות עבודתם חיכו להזדמנות לפגוש בו ולהציג בפניו כמה שאלות בוערות. במבט לאחור אני רואה בכך סוג של מטאפורה.
מאז, תפקידו של דודו טופז כשר החינוך הלך והתבסס. כאשר צפיתי השבוע יחד עם ידידי חברי מועצת הרשות השנייה בקטעים מתוכניתו מעוררת המחלוקת עם נטליה אוריירו, לא הייתי מופתעת. את גסות הרוח ואת הזלזול בכבודן של הבריות לא פגשתי בפעם הראשונה בתוכנית. כאשה, היה חשוב לי לברר אם הייתה פה הטרדה כפויה. עקבתי מקרוב אחר שפת הגוף של המראויינת. הרבה גוף היה שם, חשוף, שנצמד ופלירטט בדרכו עם הכוכב הנערץ. אני מודה - לא ראיתי שם אשה סובלת, בקושי ראיתי מבוכה. מה שכן ראיתי הייתה תרבות שלמה שעל ברכיה גדל הנוער שלנו. תרבות שאין בה עדינות, אצילות או צניעות. לא פרופסורים עיצבו את תוכנית הלימודים במשרד החינוך של דודו, אבל בשורה התחתונה (תרתי משמע!) מדובר בתוכנית לימודים מסודרת, עקבית, שמופיעה על מסכינו מדי שבוע. שאלו, בסופו של יום, ילד ישראלי מי משני שרי החינוך השפיעו עליו יותר – לימור לבנת או דודו טופז. התשובה תהיה ברורה לחלוטין, ואין לבוא בטענות אל התלמידים. עולם המבוגרים שמאפשר זאת - אשם. גם המורים שלו אשמים.
לו היה דודו טופז מצויד במזרק ומחדיר חומרים רעילים בשידור חי לתוך סנדוויצ'ים שילדים לוקחים לבית ספר, היה הדיון שלנו מיותר לגמרי. לשוטרים שהיו רצים לבמה כדי להוריד אותו הוא היה שולח את אחד מחיוכיו המקסימים, אבל זה לא היה עוזר לו. הוא היה טוען, כמובן, שהוא נמצא פה כדי ליהנות וכדי לגרום הנאה לאחרים. הוא היה מתעקש שהסנדוויצ'ים הרבה יותר טעימים ככה, אחרי הטיפול שלו. וחוץ מזה, אם כולם פה כדי לראות את זה, אז מה רוצים ממנו?
ובכן, שוטרים וצופים יקרים, דודו טופז צודק. לצערנו, החומר שהוא מחדיר במזרק הוא רעל מהסוג הבלתי נראה. לצערנו, הוא לא מחדיר אותו לסנדוויצ'ים אלא למוח, לתודעה וללב. אני מודעת היטב לעובדה שחירות הרוח היא עניין יקר, ושהגבלות תרבותיות הן עניין בעייתי. אני מודעת, באותה מידה, למחיר היעדרם המוחלט של גבולות בתחום זה. היכונו לבוגרי בית הספר לחיים על שם דודו טופז.