איציק אוחנון: "מקווה שארה"ב לא תתקוף את עיראק"

שחקן הנבחרת הצעירה של ישראל לשעבר, איציק אוחנון, יערוך במוצאי שבת את הופעת הבכורה שלו העונה במדי קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת סנט לואיס האמריקנית. אחרי שמונה משחקים של ה'ביליקנס' בהם לא הורשה להשתתף בגלל עברו כמקצוען, יזכה הפורוורד בן ה-22 (שיחק בעבר בהפועל גליל עליון, בני הרצליה והפועל ירושלים) לשחק במשחק החוץ מול דרום אילינוי.
למרות האירוע המשמח, נראה כי אוחנון מושך תשומת לב רבה בעקבות מוצאו ועל רקע ההתפתחויות האחרונות במפרץ הפרסי, שם נערכת ארצות הברית לתקיפה בעיראק - תקיפה שמטבע הדברים עשויה להשפיע גם על ישראל. התקשורת המקומית מתעניינת, אוחנון משתדל שלא. לפחות לא במידה שתפגע בהצלחתו על מגרש הפרקט.
"אם ארצות הברית תחליט לצאת למלחמה, יהיו לכך השלכות לגבי ישראל" טוען אוחנון בראיון לעיתון מקומי, "מאיזשהי סיבה, ברגע שסדאם נכנס למלחמה עם ארצות הברית, הצעד הראשון שלו הוא להפציץ את ישראל, כך שאני משתדל לא לחשוב על כך ומקווה לטוב".
מאמנו של אוחנון, בראד סודרברג, סיפר כי הוא דווקא מנסה לעמת אותו עם המצב במולדתו. "אני צופה אדוק של חדשות וכשאני רואה משהו מתל אביב או ירושלים אני אוהב לשמוע את התגובה הנגדית שלו" סיפר סודרברג, "בהרבה מקרים הוא יגיד לי: 'אני חושב שיש דברים שקורים בארצות הברית, שהם גרועים יותר מאלו שקורים שם". סודרברג אינו מופתע: "הוא פשוט ראה דברים שאנו מעולם לא חווינו", הוא אומר.
ואוחנון באמת חווה חוויות שאמריקנים מעטים היו שותפים להם, בעצם גם לא הרבה ישראלים זכו להתמודד עם מה שאוחנון נתקל בו, כשחקן הפועל גליל עליון בסמוך לגבול הצפוני עם לבנון. "הם (החיזבאללה) רק רצו לעשות רעש ולהפחיד אנשים. אני הייתי צופה בפגזים מתפוצצים. אלו היו פגזים קטנים (קטיושות). לא גדולים מספיק כדי להרוס בניין, אולי מכונית קטנה", סיפר אוחנון על זכרונותיו מלפני שלוש שנים. "זה היה קורה כמה פעמים בכל שנה. הייתי אומר שזאת כנראה הסיבה לכך שלא פחדתי. ככה זה כשאתה נער מתבגר, אתה עושה דברים שאתה לא ממש מודע אליהם".
אוחנון נשמע מעט יותר מודאג מהמתיחות החדשה במזרח התיכון סביב המחלוקת עם עיראק. "אני עוקב אחר ההתפתחויות ואני מקווה שארצות הברית לא תצא למלחמה עם עיראק בסופו של דבר" אומר אוחנון, יליד בת ים. "אני יודע שאם הם יעשו כן, תהיה להם סיבה טובה. אני משתדל לא לחשוב על מה יהיה אם תפרוץ המלחמה, כי אם אעשה זאת, זה ילווה אותי 24 שעות ביממה. ואם מחבל מתאבד יתפוצץ בתל אביב וההורים שלי יהיו בסביבה? אי אפשר לחשוב כך".
אוחנון סיפר כי דרך התנהגותו נובעת במידה רבה מהמציאות בישראל והדרך בה אזרחי המדינה מתמודדים איתה. "אנחנו עם חזק מאוד כי אנחנו לא נותנים למצב לשנות את חיינו", הוא מספר, "אנשים לא יפסיקו ללכת למסעדות כי היה שם פיצוץ לפני שבועיים. אתה יודע שזה קרה כי אתה שומע את החדשות וקורא על זה באינטרנט, אבל אתה לוקח את זה כחלק מהחיים שלך".
סודרברג, שצפה בקלטות של אוחנון בנבחרת ישראל הצעירה באליפות אירופה והעולם והחליט לגייסו לסנט לואיס סיפר על התהליך שעבר עד לקליטתו בקבוצה. "הדבר הראשון שראיתי הוא בחור בגובה 2.06 מטרים. ואז ראיתי שהוא גם כשרוני מאוד ויכול לשלוט בכדור. השילוב שלו בין ממדים ליכולות הפכו אותו למסקרן מאוד מבחינתנו", אמר סודרברג, שהביע שביעות רצון מהתקדמותו על המגרש וכן על ספסל הלימודים: "נראה שהוא מעריך את ההזדמנות שנפלה בחיקו לעזוב את ארצות הברית עם תואר אקדמי. הוא כל הזמן דואג ללימודיו. זה מרענן שאתה לא צריך לנדנד לנער. הוא מבין שהמילגה שהוא קיבל היא לשחק בשביל בית הספר. בשביל יותר מדי בחורים היא כדי סתם לשחק כדורסל'.
אוחנון סיפר כי מדובר בהגשמת חלום בשבילו וכי הוא רצה להגיע לארצות הברית לפני כן, אולם הצבא סירב לשחררו. "היו יותר מדי קרבות והצבא היה צריך הרבה חיילים" טען אוחנון, שעסוק בימים אלה בפעילויות מהנות מעט יותר כמו להתארח אצל משפחות חבריו, לחגוג את 'האלווין' בתחפושת מייקל ג'קסון ולהתלוות לחברו הטוב, רוס ורנר, לחג המולד בביתו ביוטה. "זה מאוד מעניין בשבילי ללמוד על דתות אחרות ואיך אנשים אחרים רואים אותן. אנשים פה מאוד פתוחים" אמר אוחנון.