בוחרים בטיפק"ס

ככל שמערכת הבחירות מתקרבת לסיומה, אפשר לזהות את הסגנון החדש שמאפיין אותה, על חמשת מרכיביו: העיקריים: טלפוליטיקה, יועצים, פרסונליזציה, קרנבליזציה וסקרים, או בראשי תיבות - טיפק"ס. סגנון הטיפק"ס מייחס חשיבות תהומית להופעת המועמדים בטלוויזיה, לסיקור ויזואלי של אירועי פריימריז המתגלגלים לקרנבלים ססגוניים, ולגימיקים תקשורתיים אשר ממציאים יועצים ממולחים כדי לצוד את לבם של הבוחרים. סקרי דעת קהל בודקים בשיטתיות את הצלחתו של כל תרגיל תקשורתי, ועל פי הממצאים, מתקבלות החלטות.
ההלם שאחרי הבחירות הפנימיות האחרונות בליכוד ובעבודה, ובייחוד חשיפת תופעות לוואי שמעסיקות כיום את חוקרי המשטרה, מחייבים עיון מחודש בתרומתו של הטיפק"ס לאיכות השלטון בארץ, ובייחוד לאיכות המנהיגים הנבחרים בהשראתו.
ראשית, מחירו הגבוה של הטיפק"ס, תרתי משמע, מתברר מהעובדה שהוא מחייב שימוש בשירותים יקרים - צבא יועצים, סקרים והפקות אירועים ססגוניים ומצדדי כותרות. בעטי הטיפק"ס, מערכת הבחירות הולכת ומתייקרת, ובאין ברירה, חייבים המועמדים להסתייע במקורות מימון נדיבים, מעבר למסגרת התקציבית הרשמית. מכאן ועד לחריגות, לעיתים גבוליות ולעיתים יותר מזה, הדרך קצרה. בכל מקום הטיפק"ס משלח מועמדים ומפלגות לשחר לפתחיהם של בעלי הון מצבעים שונים, ומאחר שאין ארוחות חינם, השטרות שמפוזרים בנדיבות ערב הבחירות כדי לממן את הטיפק"ס, נפרעים בקפידה עם היוודע התוצאות.
שנית, הטיפק"ס משנה את כללי המשחק הפוליטיים, ובעיקר את איכות המתגייסים לאליטה הפוליטית. במידה רבה, הוא יוצר סלקציה שלילית, ומרתיע אלה שאינם מסוגלים להתפשר עם הנורמות, לגייס כספים כדי לממן מכונת תעמולת בחירות. ההפרזה של החשיפה התקשורתית מחייבת כל מועמד לקיים חיזור בלתי פוסק, ולעיתים משפיל, אחרי כל מנהל תחנת שידור, עורך עיתון, פרשן או כתב לענייני מפלגות. השתלטות היועצים על מערכת הבחירות מצמצמת את אפשרויות ההידברות האותנטית בין המתמודדים לבין הבוחרים, ויעיד על כך עמרם מצנע. במידה רבה הצליח מצנע בפריימריז במפלגתו לא מעט משום שהוא נראה ושונה מעמיתיו. ככל שהיועצים השתלטו עליו והורו לו כיצד להניף אצבעות מול המצלמה ועל מה לדבר או לא לדבר - כך נקטע השיח הבלתי-אמצעי בינו לבין הציבור.
ולבסוף, הטיפק"ס, כשמו כן הוא, מטשטש את המחלוקות האמיתיות בין המפלגות ובין המועמדים, ומדרדר את המערכת כולה לתחרות בין דימויים וסיסמאות, בין גרפיקה של מודעות, בין יכולת ביטוי, הופעה וחשיפה תקשורתית של המועמדים. בדרך זו, נמנעת ההכרעה האמיתית בין החלופות המשמעותיות.
אכן, לא במקרה נערכו בעשור האחרון חמש מערכות בחירות לכנסת. בכל פעם מנע הטיפק"ס את ההכרעה בין שתי חלופות ברורות של ניהול הסכסוך עם הפלסטינים - בין הדרך של פשרה טריטוריאלית לבין הדרך של אף שעל או כמעט אף שעל. עקב כך, תוצאות הבחירות שיקפו למעשה את דחיית ההכרעה, והדבר מאיים על יציבותה של כל קואליציה.
מכיוון שהטיפק"ס שולט ברמה גם במערכת הבחירות הנוכחית, אין סיבה שגם הפעם תוצאות הבחירות לא יכשירו את הקרקע לבחירות המוקדמות הבאות - בעוד שנתיים או לפני כן.

פרופ' דן כספי, מרצה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון, חבר מליאת רשות השידור