המכתב המלא של רן רהב

שלי רעה שלום,

1. כשרעתך מעבירה אותך על דעתך, חצי מדינה צריכה לרדת למקלטים.
2. חשבת פעם כמה קשה לראות אישה רעה כמוך על מרקע הטלוויזיה ? ואני מאלה שיודע שהצדקנות שלך נגמרת כשנוח לך ורק כשנוח לך.
3. אולי פעם אחת ולתמיד, כשהציבור הישראלי יבין את רשעותך הבלתי נדלית, הוא גם יבין את מניעיך – שינאת כל אדם עשיר בישראל.
4. שלי רעה, כל כך קשה לראותך בוקעת ממכשיר הטלוויזיה עם פנים כל כך זועפות ומרירות, אף אחד לא צריך לסבול כי לך רע.
5. שנאתך לעשירי ישראל הופכת אותך לפתטית, דעי לך, כי ללא עשירי ישראל אין מדינת ישראל. נקודה.
מיומך לא פירנסת עובד אחד, את רק דואגת להשחיר ולהשמיץ את אלו שעושים זאת.
6. עיניך הצרות מעולם לא עזרו לאיש, אולי פעם אחת נרתמת לעזור למען נשים מוכות, אבל דאגת שכל כלי התקשורת ידעו ויכתבו על זה.
מעולם לא נתת אוכל לרעבים.
עכשיו יותר מתמיד, כשאת עובדת בערוץ 2 ומרוויחה כל כך הרבה כסף, הפסיקי להיות סתם אישה רעה ואולי סוף סוף תתחילי גם לתרום ותחלקי את הכסף שלך לרעבים ויתומים וסוף סוף תשמשי דוגמא לאזרחי מדינת ישראל.
7. קשה לי להבין מאיפה הבאת כל כך הרבה שנאה כדי להשמיץ אישה יקרה ואהובה כל כך כמו שרי אריסון.
8. זוהי הסתה לשמה, וראינו כבר למה הסתות מגיעות במדינת ישראל.
9. נכון אני דובר אריסון השקעות.
10. מכתבי זה אליך הוא אישי לחלוטין, אני אזרח כאן וזכותי כמו זכותך להשמיע ביקורת.
11. אתמול זה תנובה, היום זה אריסון.
12. לכי מפה.
13. זאת מדינה טובה של אנשים טובים, אין כאן מקום לאנשים כמוך רשעים, רשעים, רשעים.
14. יש מקום לביקורת, אך צריך לדווח אותה כפי שהיא, ואם את כבר מצטטת את עיתון "הארץ", כדאי שתעשי זאת כמו שצריך, סמי פרץ כתב ב"הארץ" (17.01.03) כך: "שרי אריסון מחזיקה אחזקה עקיפה בפוסטר מדיה – שהסירה את המודעות נגדה. בעקבות פנייתה של אריסון לחברת פוסטר מדיה, שבה הוזהרה החברה כי תיתבע בסך 10 מיליון דולר בגין לשון הרע – הסירה החברה את הכרזות כעבור יומיים. אריסון פנתה באמצעות עורך דינה ראובן רייף ממשרד גולדפרב, לוי, ערן ושות', גם למערכות העיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" ודרשה למנוע את פרסום המודעות.
"ידיעות אחרונות" סירב מראש לפרסם את המודעות, ואילו, "מעריב" ו"הארץ" הפסיקו את פרסום המודעות שהופנו כלפי שרי אריסון אישית, והם מפרסמים מודעות אחרות העוסקות במאבק של ההסתדרות נגד הפיטורים בבנק הפועלים". כידוע לך, לבנק הפועלים אין אחזקות לא ב"ידיעות אחרונות", לא ב"מעריב", לא ב"הארץ" ואף לא ב"גלובס".
15. זאת האמת.
16. לך האמת הזאת לא נראית, אז כרגיל כמו שרק את יודעת שיקרת וסיפרת רק את חלקו של הסיפור, וכך בעצם הבאת עם שלם לשנוא אישה מדהימה, אבל למזלנו העם הזה לא טיפש, מבין עד כמה את רשעית וממורמרת ואני תקווה שהוא יודע להבדיל בין האיוולת שלך לדבר האמיתי.
17. גרמת למיליוני ישראלים להאמין שאת צודקת.
18. מתי סוף סוף תפסיקי לא לדווח את האמת כולה ?
19. הגיע הזמן לעשות לזה סוף.
20. נחמיה שטרסלר כתב ב"הארץ" (17.01.03): "חוצפת השנה. אפילו בתקופות הכי אפלות של מפא"י, לא היה מצב שבו כל ההסתדרות, כל עובדיה וכל משאביה גויסו לטובת מסע הבחירות לכנסת. אבל פרץ ממשיך לממן את מודעות הענק בעיתונות ובחוצות הערים נגד שרי אריסון ואלי יונס, כאשר להסתדרות אין כסף לשלם אפילו את שכר עובדיה בזמן. הוא שפיטר עובדים בתנאים רעים יותר, משחק את תפקיד הלוחם האמיץ בעשירים. אולי הוא רוצה שיונס ינהל את בנק הפועלים בסגנון שהוא מנהל את ההסתדרות, עם גירעון שוטף של 200 מיליון שקל וגירעון מצטבר של 1.4 מיליארד, כך שגם בנק הפועלים יהיה בסכנת פשיטת רגל. מדוע רק שההסתדרות תהיה ?".
21. למה את זה לא פרסמת בסמוך לביקורת על שרי אריסון, כי זה כבר לא נוח לך, כי זו כבר לא האמת שלך ופוגע "באייטם" הפרובוקטיבי, הסנסציוני ובעל הרייטינג היותר גבוה.
22. תתביישי.
23. לשרי אריסון את חייבת כל כך הרבה יחד עם כל ישראלי שחי בארץ, כי בזכותה ילדייך ואת יכולים לקבל טיפול הולם בבית החולים איכילוב, כי בזכותה נתרמים כל שנה 20 מיליון דולרים רק לצדקה, רק לחינוך ורק לעוני!!!!!
24. אבל את רק משמיצה ורק מגדפת.
25. לעולם לא תשאלי את ההסתדרות מהיכן הכסף לקמפיין נגד שרי אריסון ???
26. לעולם לא תשאלי את עמיר פרץ מה באמת קרה במתפרה בדימונה ????????
27. את אומנם לא מושחתת במובן הנחשב של המילה, אבל את בהחלט מושחתת עיתונאית ומוסרית.
28. אני מאמין בעולם עגול, אין לי ספק שעל דמגוגיה והסתה פרועה כמו שלך העולם משלם.
29. לכי מפה, צאי מפה, אישה רעה כבר כתבתי.
30. מכתבי זה נשלח ל – 500 ראשי המשק והתקשורת בישראל.
31. ומשהו אחרון, כשהתגרשת והתקשורת חיטטה לך בתחתונים נבהלת ואמרת "אני אישה פרטית", חשבתי שלמדת לקח מזה שנכנסים שלא בצדק לחיים פרטיים של אדם. אבל, כנראה שלא למדת לקח ואם ריחמתי עלייך אז, אני מצטער היום.
32. ועוד משהו קטן, אמיר אייזנברג כתב "במעריב" (16.01.03): "לאט לאט עוד ייצא לה החשק, לשרי אריסון. וכשזה יקרה, כולנו נתחרט על זה. כל הסימנים מראים שאשת העסקים הצנועה, שמקפידה להימנע מחשיפה מיותרת לאור הזרקורים ולכלי התקשורת, נמצאת על סף איבוד קור הרוח שלה. ההכפשות האישיות נגדה, בעקבות פיטוריהם של 900 מעובדי בנק הפועלים, גרמו לה לצאת משלוותה ולכנס מסיבת עיתונאים נדירה, ואתמול היא כבר לא יכלה להתאפק מול קמפיין החוצות שיזמה ההסתדרות – שקרא בציניות "שרי אריסון צוחקת, 900 משפחות בוכות" – ואיימה בתביעת דיבה. ומה הלאה ? מה יהיה אם עמיר פרץ ואנשיו ימשיכו להרגיז את האישה העשירה בישראל ? כולנו, כאמור, עלולים להתחרט על כך.
לפעמים כדאי להסתכל על הדברים קצת יותר מלמעלה, ברמה הלאומית. נכון שפיטורי מאות עובדים הם מכה כואבת למספר בלתי מבוטל של בתי אב. אולם, גם בבנקים החזקים וגם בסקטור הציבורי לא יהיה מנוס מפיטורים כואבים, לאור המיתון הכבד אליו נקלע המשק. בסופו של דבר, בטווח הארוך, הבנקים והסקטור הציבורי יתאימו גם את גורלם למצב המשק, בדיוק כפי שקורה בסקטור הפרטי, שם לעובדים אין אפוד מגן כלשהו מול מכתבי הפיטורים.
אבל מעבר לצורך של המשק כולו בהתייעלות, בואו נחזור רגע לשרי אריסון ולאביה המנוח, תד אריסון ז"ל. משפחת אריסון החליטה לעשות עלייה מרצונה. אף אחד לא הכריח את הבעלים של חברת הספנות האמריקנית, קרניבל קרוז – ששוויה גבוה פי 6 מזה של בנק הפועלים – להגיע לישראל. הם הגיעו מרצונם, ויתרו על החיים הקלים באמריקה מבחירה, ורצונם החופשי הוא זה שהביא את אריסון המנוח ואת בתו להשקיע חלק ניכר מהונם ברכישת נתחים מחברות ישראליות ובפעילות פילנטרופית עניפה בישראל. האבסורד הוא שחיצי הביקורת מופנים דווקא נגד משפחת אריסון, שלהבדיל ממשקיעים זרים רבים אחרים – שרכבו על השקעות מוצלחות במשק הישראלי כשהדבר היה באופנה – המשיכה להתגורר כאן, להשקיע, לתרום ולהוכיח לכולם שמדובר כאן במשפחה איכפתניקית שהישראליות היא חלק ממנה.
אנחנו צריכים לברך על כך שסוף סוף הגענו לימים טובים שכאלה, כשרואים משקיעים מכובדים מחו"ל מגיעים לישראל כדי לסייע בהתרחבות המשק הישראלי. יש שיאמרו כי צריך להיות משוגע, כדי לבחור דווקא בישראל כמרכז החיים בימים אלה, ובמיוחד כשמדובר בבעלי הון שיכולים להתגורר על כל פיסת עולם שבה יבחרו. אבל אריסון דווקא כאן.
המיליארדר הראשון שהגיע לישראל, שאול אייזנברג ז"ל, תרם גם הוא רבות לפיתוח המשק הישראלי, אך הוא עשה זאת רק לאחר שמנהיגי המדינה חוקקו לכבודו את חוק אייזנברג המפורסם. משפחת אריסון לא קיבלה חוק, לא הטבות ממס – ובכל זאת היא כאן. מעבר לכך, הפיטורים גופא הם מהלך שבוצע בהסכמה בין הנהלת הבנק לבין ועד העובדים שלו. לבעלי הבנק, במקרה הזה, אין קשר ישיר לפיטורים, גם אם הם משתוקקים לחלק לעצמם דיווידנדים גבוהים, ככל שניתן, מרווחי הבנק. אם משהו לא היה בסדר במהלך הפיטורים, הטענות צריכות להיות מופנות כלפי הנהלת הבנק ולא נגד אריסון אישית (שכלכלית, ההשקעה בבנק איננה נחשבת להצלחה גדולה מבחינתה).
את המעגל הזה, שהחל בימי אייזנברג ונמשך עד עידן אריסון, אסור לסגור. ההכפשות האישיות נגד שרי אריסון עלולות לגרום לסגירת מעגל עגום שכזה. דמיינו לכם איל הון אמריקני, שהתעניין ברכישת השליטה בבנק לאומי, ושכעת הוא מבין איזו מקלחת קרה צפויה לו אם ההנהלה שלו תנסה לפטר כמה מאות עובדים של הבנק. בשביל מה לו להגיע לכאן בכלל ?
אם המעגל ייסגר, המשקיעים הזרים לא יגיעו לכאן יותר. אנחנו נמצא את עצמנו מוקפים שוב בחוג המצומצם של המשפחות העשירות המקומיות, והריכוזיות במשק רק תתגבר. או אז, נתחרט כל כך על שהרגזנו את שרי אריסון".
33. תדעי לך אישה רעה שכמותך, כולנו חייבים לה לשרי אריסון כל כך הרבה.
34. קראי את סעיפים 22, 29 פעם נוספת.

רני רהב