מרק מהביל בגליל המערבי

הכל בחצי מחיר

המסלול מתחיל בפרידה מהכביש הראשי (70) בצומת יסיף. אחרי כארבעה ק"מ פנינו מזרחה לכיוון הכפר הדרוזי ירכא, שבתיו הלבנים נחים על כתף הגבעה בין נחל בית העמק ונחל יסף. ירכא הוא כפר מסביר פנים. במעלה הכביש העולה לכפר עוצרים ליד בתי כלבו גדולים, שמות של מותגים מפורסמים מוצגים בהם בגאווה. נעליים, בגדי ספורט וג'ינסים של מיטב היצרנים.

סוכני החרש שלי בצפון הבטיחו לי בשיחה מוקדמת: "כאן תוכל להשיג הכל בחצי מחיר". תוך שניות שכחנו את הקור, הרוח, השמים הכהים, ועם ברק קניות בעיניים התייצבנו לבדוק את הסחורה בבתי הכלבו. המחירים באמת נמוכים, לעתים פחות מחצי המחיר. רק ההבטחה למרק חם החזירה אותנו למכונית עמוסים בשקיות. "קנינו רק לילדים", הבטחנו.

ברד כבד טופף על גג המכונית, התקדמנו למרכז הכפר ברחוב הלבן. סמוך לבנין המועצה (החדש והמפואר) של ירכא נמצא קברו של 'חושי הארכי'. המסורת מספרת שהיה מיועציו של המלך דוד. מכאן מתחילה דרך הסתרים. הדרך לא משולטת, קיים סיכוי סביר לטעות, אז ביקשנו עזרה מאחד המקומיים. "היכן מתחילה הדרך לג'ת, דרך עין מג'נונה ונחל בית העמק?", שאלנו. "סעו אחרי", ענה לנו, נכנס לסובארו הישנה ודהר לפנינו בכבישון הצר היוצא מירכא לכיוון נחל בית העמק.

הנחל עובר כאן, אוסף את מימיו מאיזור הר חלוץ, אחר כך מתחתר בצוקים התלולים של שמורת בית העמק מתחת לישוב לפידות. המעיין בעין מג'נונה מצטרף למי הנחל, שאוספים מהירות ודוהרים עד לשפך בים התיכון סמוך לשבי ציון. הכביש הקטן התפתל והסתלסל בעליות ומורדות תלולים. מי הגשם זרמו בצבעי חום עכור על הכביש הרזה, חסמו את נתיב ההתקדמות. בעל הסובארו עצר, ניגש אלינו, הצביע על המים החומים ובחיוך מתנצל הסביר: "אי אפשר לעבור". שאלנו אותו: "אז מאיפה אתה נוסע?". הוא לא היסס ואמר: "אני, בטח שעובר, יש לי סובארו וכל חורף אני עובר כאן".

ככל שעולים נעשה קר יותר

חציית הנחל אחרי הסובארו היתה קלה. בדיוק שניה והזרם העכור נשאר מאחורינו. המלווה נטש אותנו אחרי הסבר קצר. נסענו לאט והתענגנו על כל פיסת נוף. מכאן מתחיל הכביש המשגע לטפס בעיקולים יפים כלפי הישוב ג'ת. כביש צר מאוד, תלול, חסר שוליים לחלוטין. היום החורפי נוטה לנו חסד מיוחד. נופי מפרץ חיפה נגלים ככול שמגביהים לעלות. בלב הים הסוער ממתינות הספינות הרחק משערי הנמל, שובלי קצף לבן של הגלים המסתערים נראים מכאן.

הר הכרמל נראה כגוש שחור, גדול, אפוף באד לבן של ערפל עולה מהים. השמש הציצה מפעם לפעם ושיחקה על מי הים עם העננים באור וצל. ככל שטיפסנו נעשה קר יותר, רוח חזקה נשבה והבריחה אותנו רועדים מקור מנקודות התצפית עמוק למכונית החמה. אחרי עוד כמה עיקולים מתחילים לגלות את בתי ג'ת, שנחבאים בין כרמי זיתים. שני הישובים הדרוזיים, ג'ת ויאנוח, חוסים תחת גג של מועצה אחת. הישוב ג'ת, הקטן, נח בשלווה פסטורלית במורדות נחל יאנוח. הדרוזים נאחזו במקום כבר במאה ה-17, וכיום מונה הכפר כ-1,500 נפש.

מכאן נמתח כביש קטן למצפה גיתה וממנו לכיוון יאנוח. הדרוזים יושבים כאן מאז המאה ה-18. במתחם העתיק במרכז הכפר רחובות צפופים וציוריים. הכפר נבנה על גבעה ברום של 650 מטר, מסביב תצפיות לנוף גלילי יפה. שני קדושים דרוזים קבורים פה. אחד מהם, שייח ג'לאיל, היה על פי המסורת מנושאי בשורת הדת הדרוזית כבר במאה ה-11. בישוב כמה בתי בד במבנים עתיקים ובעיקר תושבים מסבירי פנים. עוד ק"מ מכאן ואנחנו נוגעים בכפר ורדים. איך נוסעים: מבנין המועצה בירכא פונים שמאלה עד סוף הדרך (רצוי לשאול בירכא על הדרך לג'ת דרך נחל מג'נונה), אחר כך לכביש 8721שמוביל עד כפר ורדים.

סערה בחוץ ובית אפוף ריחות

רעבים? מכאן המסלול עובר לטעימות קולינריות של צלחות מרק. ביום חורף קר וגשום, מה יותר מחמם את הגוף והנפש מצלחת מרק מהבילה. ערכנו מסע טעימות בשלושה בתים. אתם תוכלו לברור לכם את צלחת המרק המתאימה לכם. רק לא לשכוח שצריך לצלצל מראש להזמין מקום.

נקודת המרק הראשונה שלנו בכפר ורדים. בשנת 1984 הוקם הישוב ביוזמת סטף ורהטיימר, תעשיין ובעיקר חולם ומגשים. לאט לאט נאספו במקום היפה אנשים שחיפשו איכות חיים. סיור זריז בישוב מגלה בתים נאים, בהמשך הכרנו גם כלים נאים ואנשים נאים, 'צפונבונים' עם מעט חספוס גלילי. זנחנו את מראות הנוף הגלילי לטובת צלחת מרק רותחת. שלב ב' של כפר ורדים נמצא בקצה המערבי של הישוב. בבית האחרון, בקצה רחוב שמשקיף על הרכסים מסביב, גרים רוזלין וחיים. צלצול זהיר בפעמון דלת הכניסה, הסערה נשארה בחוץ ונכנסנו לבית החם אפוף ריחות.

רוזלין וחיים נטשו את מנעמי תל אביב ועברו לכפר ורדים. הבית היפה שרכשו משמש להם כמרכז טיפולים ואירוח. רוזלין עוסקת בהדרכת יוגה וחיים בתחומים של מסז' מקצועי. האורחים שמגיעים לכאן מוזמנים להיות חלק מהבית. שלושה חדרי שינה בקומה העליונה מיועדים לאורחים, הם חולקים שירותים משותפים ואת הסלון והמטבח עם בני המשפחה. האורחים שמגיעים לכאן עוסקים ביוגה או שבאים לטיפול במסז' מידיו של חיים וגם ליהנות מהמרקים המיוחדים שמכינה רוזלין.

שני סירים מבעבעים על כירת הגז העלו אד ריחני בבית. בסיר הראשון מתבשל לו מרק תפוחי אדמה, גזר וקוקוס. לסיר הגדול מושלכים כל הירקות. מוסיפים בצל מטוגן, ג'ינג'ר, זנגוויל ופלפל טחון וכמובן מים. אחרי שניחוח המרק מתחיל לעלות מוסיפים מלח, פלפל וחלב קוקוס. הכל רותח ואז מוסיפה רוזלין כוסברה ופיסטוקים. ישבנו במטבח סביב כירת הגז, כמו בני שבט קדום שיושב סביב המדורה. המרק נמזג לכלים הנאים. לרגע הזה חיכינו. האד עירפל לי את זגוגיות המשקפיים, אבל הפעם האף הוביל. ריחות מגוונים של תפוחי אדמה, גזר וניחוח עדין של זנגוויל. המרק השני שהוגש היה מרק עדשים ירוקים, בתוספת שמן זית ובצל מטוגן. (רוזלין וחיים כספי, טל': 9978118-04).

מרק קובה מבית אמא

כ-20 דקות נסיעה מפרידות בין כפר ורדים למושב אלקוש. בשנת 1949 עלו על הקרקע כמה משפחות מתימן. הם החזיקו מעמד זמן קצר בתנאים קשים, חלקן עזב את המקום והגיעו עולים מכורדיסטן. שם הישוב נלקח מאלקוש המקראית.

אנחנו כבר בשער הכניסה, מחפשים את ביתה של משפחת גווילי במעלה המושב. בבית הקטן קיבלה אותנו אלמס גווילי. נכד קטן מפוחד הציץ בנו בעיניים גדולות, מסתתר מאחורי שמלתה של סבתא אלמס.

בחיוך רחב הובילה אותנו אלמס לפינת האוכל הקטנה ליד המטבח. מהחלון נשקף נוף גלילי, ענן נח על הר מתת וגולש לבתי הישובים הרחוקים. מכאן, בקו אווירי, חמישה ק"מ עד גבול לבנון. על השולחן נפרסת מפה לבנה, עליה צלחת לבנה בתוכה זיתים דפוקים ירוקים, לצידה כמה פיתות חמות וריחניות שרק עזבו את התנור.

אלמס מחייכת, ועם הנכד על הידיים בודקת את הסירים המבעבעים על הגז. המטבח של משפחת גווילי מושפע מטריפולי ומכורדיסטן, ואת מרק הקובה המיוחד למדה מאמה. אדים עולים מהסיר ונמוגים סמוך לתקרה. לצד הקובה עוד סיר מעלה אדים, של מרק עדשים. בתוך הבית חם ונעים, והאדים הסתערו על החלונות וטשטשו את מראות הנוף. מרק הקובה המיוחד דורש קילו אורז, שמושרה לפחות שעתיים. אחר כך טוחנים אותו, מוסיפים גם חזה עוף טחון, מאחדים את האורז והבשר לכדורים קטנים ומוסיפים בצל קצוץ, פפריקה מתוקה, פלפל שחור וכרפס (סמל מסחרי בכל בית כורדי) קצוץ. הכל מוכנס לסיר מבעבע בתוספת רסק עגבניות ומסביב מוסיפה אלמס חלקי עוף. (בית משפחת גווילי, מושב אלקוש, טל': 9870095-04, להזמין מראש ולא בשבת).