עלו ברשת

להציל את הנוסטלגיה
שיתוף פעולה יוצא דופן בין בני מוזס, איש מחשבים שלמד ארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, לבין נחום היימן, מלחין ובעל מניית זהב בזמר העברי בישראל, הוליד את האתר הנאיבי והמקסים הזה, "נוסטלגיה עברית". מוזס נכנס יום אחד לחנות תקליטים בקריות, חזר הביתה עם דיסקים של "גשר הירקון" "התאומים" ו"מועדון התיאטרון", ובו ביום החליט להקים אתר שיציג את סדרת הדיסקים הנוסטלגים שמפיקה חברת הליקון. הוא יצר קשר עם נחום היימן, עורך הסדרה, ובתוך חמישה חודשים העמידו השניים את האתר הזה, פשוט וחינני.
באתר מוצגים כל הדיסקים בסדרה, רבים מהם של מופעי בידור ומחזות שרצו בישראל בשנות החמישים והשישים, ובהם "אירמה לה-דוס", "בוסתן ספרדי", "איש חסיד היה", "יוסי חזקי יונה", "תל אביב הקטנה", "הטוב הרע והנערה", לצד אלבומים קדומים של הרכבים שונים, בהם "אילן ואילנית", "חדווה ודוד", להקת גייסות השריון, להקת כרמון, להקת הנח"ל, ואפילו "מקהלת צדיקוב" המיתולוגית. הקטלוג מאפשר לעיין בכל השירים, לקרוא את המילים, ובחלק ניכר מהם - גם לשמוע קבצי קול מתוכם, באיכות מצוינת.
אבל, אולי בגלל מפגש האנרגיות המיוחד בין היימן למוזס, נוצר בתוך זמן קצר ממד נוסף באתר. היימן, חתן "מגן הכנסת" על פועלו לשחזור והעברה לתקליטורים של השירים ההם, לא הסתפק בסדרת הנוסטלגיה, והציב לעצמו כיעד אישי להציל את שירי העבר שנזנחו, ולהעביר כמה שיותר מהם למדיה דיגיטלית. לשם כך הקים את "העמותה למורשת הזמר העברי", שתכליתה לרשום כ-2000 חברים, שיתחייבו (מוסרית בלבד) לרכוש עותק אחד במחיר של 50 שקלים, לכשיופק תקליטור אוסף כזה.
עם ההתחייבות הזו יוכל היימן לרכוש עותקים גנוזים מהארכיון של רשות השידור (במחיר 3,000 שקלים לשיר אחד), להשקיע בהם שעות מעבדה יקרות, להמירם למדיה דיגיטלית, ולהוציאם לאור כתקליטורי אוסף נוסטלגיים. כוונתו של היימן היא לשחזר בעזרת חברי העמותה יצירות של מתתיהו שלם, דניאל סמבורסקי, נחום נרדי, שרה לוי-תנאי, זאב ז'בוטינסקי, המשוררת רחל, ביאליק, טשרניחובסקי, וכן זמרות כמו אסתר גמליאלית וברכה צפירה.
כך הפך אתר כמעט-שגרתי, המציג סדרה של תקליטורים, למפעל הצלה ציבורי לנכסים תרבותיים. היימן מזמין גולשים המעוניינים להצטרף לעמותה להירשם דרך האתר, לקבל טפסי רישום בדואר חוזר - ואף לדרג את השירים שהם מעוניינים שיופיעו באוסף שיופק בסיועם. השיטה של היימן היא לעקוף מסביב את הביורוקרטיה, הקרנות והבקשות החוזרות למימון ממשלתי - על מנת לבצע מהלכים מהירים להצלת השירים. לפני כמה שנים, טרם ימי האינטרנט, לא ניתן היה לבצע מהלך ציבורי כה רחב ללא תמיכה של הממסד עצמו, ועל כן מעניין יהיה לעקוב אחר האתר ולבדוק אם קהל הגולשים אכן הרים את הכפפה, ונרתם ליוזמה.

כיתובים בע"מ
"כיתובים" הוא מאגר ישראלי פרטי, המאפשר הורדה של קבצי זיפ המספקים כיתובים ותרגומים למאות סרטי DVD, בשלוש שפות: עברית, אנגלית ורוסית. ניתן לחפש באופן חופשי או לפי רשימה בסיווג אלף-ביתי. בראש מצעד המבוקשים ביותר באתר עומד "מינוריטי ריפורט" ("דו"ח מיוחד"), בפער ענק מהלהיט הנוכחי "8 מייל". אין לדעת מי עומד מאחורי האתר הזה, אך מדובר ברעיון מצוין ושירות מעניין בכל מקרה.

רחובות בלי צער
הפקדה קבועה של 25 שקלים בחודש מידיהם של כ-600 תורמים יכולה לעשות את ההבדל שבין המשך הפעלתו של סניף אגודת צער בעלי חיים, המשרת את רחובות והסביבה, לבין סגירתו - כלומר פיזור החיות במכלאות שונות, והמתת אלה שלא ניתן להעבירן.
המיתקן ברחובות פועל מאז ראשית שנות השבעים, מופעל בידי מתנדבים, ומעניק מחסה לכ-150 כלבים. באחרונה נקלע הסניף לקשיי נזילות וצובר גרעונות, נוכח מצב המשק, שהביא לירידה גדולה בהיקף התרומות המשמשות להפעלתו. המשמעות: בחודש האחרון לא נותר כסף בחשבון הסניף למימון מזון לבעלי החיים. באתר הזה תוכלו ללמוד עוד על פעילות המיתקן, ולעשות עם המידע הזה את הדבר הנכון.

ממר"י למזה"ת
תחת הכותרת "להכיר את השכנים כדי לעשות שלום" מפעיל "המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון" אתר מציג תרגומי מאמרים, חדשות ומחקרים חדשים, שרובם עוסקים ברטוריקה של מנהיגים ואישים בולטים במדינות ערב. המכון ממוקם בוושינגטון, אך מפעיל סניפים במוסקבה, ירושלים, לונדון וברלין. הוא עוקב אחר כלי התקשורת במזה"ת, ומנסה לזהות תהליכים חברתיים ופוליטיים שמתחת לפני השטח, כלומר שלא בהכרח מוצגים בידי שליטי המדינות באזור.
התכנים בעמוד הבית מציגים תגובות בעולם הערבי לאירועים עולמיים, ותקצירי מאמרים בנושאים דתיים, פוליטיים, חברתיים וכלכליים. בקרוב יציג האתר גם מאגר של קריקטורות ותמונות מעיתונות העולם הערבי. אם המידע והתרגום אמינים - מדובר בכלי יעיל למעקב אחר התנהלותם של מובילי דעת הקהל הערביים.

הדי ג'יי של סיאט
האתר הנוצץ של "סיאט" הוא רק מגש לכישרון הגדול של מעצביו. האתר מושקע מאוד, פלאשי, אינטראקטיבי, וזרוע גימיקים חביבים, שצריך זמן שהייה כדי לגלות אותם. עיקר התוכן באתר הוא דגמי המכוניות שמשווקת החברה בארץ, ועל כן הניווט הבסיסי הוא על פי הדגם, אולם כל דגם מוצג על רקע פלאשי אחר, אפשר להחליף את צבעו, לקרוא נתונים טכניים, להזמין נסיעת מבחן, וגם - לשחק אותה די ג'יי בעזרת העמדה שבתחתית המסך, ולהחליף כל הזמן את המוסיקה. על ההברקה הזאת, כמו על יתר הפלאש באתר, אחראי "דיזיין פקטורי", סטודיו מבטיח לעיצוב אתרים.

ירושלים על המפה
בית הספרים הלאומי מאפשר החל מהשבוע גישה אל מאגר יפהפה וייחודי, הכולל 230 מפות עתיקות של ירושלים, שצוירו מאז שנת 1486 ועד שנות השלושים במאה שעברה. הפריטים שייכים לאוסף המרשים של ערן לאור, שנתרם לפני כשלושים שנה לבית הספרים הלאומי, וכעת הוחלט לאפשר לציבור הרחב לעיין בתכולתו. לצד כל מפה מוגש גם מידע על התקופה בה צוירה, והקרטוגרף שצייר אותה.

לך לסלובניה
"גו סלובניה" הוא מדריך מקיף ליעד התיירותי החדש לישראלים, המשלב נופים ותנאי טבע המתאימים לחופשות סקי מצד אחד, עם נופש חופים מצד שני. האתר מציע מדריך למטייל העצמאי, מידע על טיסות, מלונות, תחבורה ציבורית, ואטרקציות תיירותיות ראויות - ועוד.

הידיות של רונית
כישרון ענק והבנה אמיתית בעיצוב אתרים הפכו את האתר המסחרי של המעצבת רונית אלפנדרי-מימון לחוויה לגולש. האתר מציג פריטי עיצוב ייחודיים שאלפנדרי-מימון מייצרת ממתכת וזכוכית - ידיות, כלים, אריחים אמנותיים, מזוזות ועוד, כולם יפים להפליא, אך תצוגתם באתר לא היתה מושלמת ללא השדרוג המשמעותי שהעניק להם הסטודיו לעיצוב אתרים "טווין אי.די", האחראי למבנה החכם ולעיצוב הפלאש היפהפה.

מקום בצמרת
חברת "לוינשטין" מציגה באתר מיוחד את פרויקט הבנייה שלה, מגדל "משולם-לוינשטיין" ברחוב מנחם בגין בתל אביב. האתר מאפשר לצפות ב-180 מעלות מהנוף התל אביבי בתמונה אחת, מציג את תוכניות הקומות השונות והעיצוב הפנימי במשרדים, מתוך מגמה לעניין דיירים פוטנציאליים בשטחים שטרם הושכרו. הרעיון והגישה מאוד אמריקניים, והביצוע מקצועי וטוב.

אמנים ברשת

שלושה אתרים פרטיים ומצוינים שמפעילים אמנים ישראלים ברשת, כחלופה קבועה לחלל תצוגה ממוסד יותר:
הראשון - האתר המשובח של דודו גרשטיין, המציג מציוריו, פסליו ועבודותיו, בהן עבודות רבות המוצבות דרך קבע בפארקים, גני משחקים ומרכזים עירוניים. האתר של גרשטיין היי-טקי בגישה הכללית, אך מעוצב ברוח עבודותיו - צבעוני מאוד ורב שכבתי. לצד מאגר העבודות, אפשר לקרוא על האמן, לכתוב לו, ולחתום בספר המבקרים שלו.
באתר השני מציגה הציירת הישראלית-אמריקנית אילנה רביב כמה מציוריה וכן סדרות של הדפסים שחלקם עומדים למכירה, אותם היא מגדירה "ריאליזם סינתטי". אפשר להכיר את האמנית, לקרוא ביקורות על עבודותיה, וליצור קשר.
באתר השלישי מציג הצלם הישראלי הצעיר אבנר ארז את ניו יורק, כפי שלמד להכיר אותה דרך עדשת מצלמתו, מאז עבר להתגורר שם עם רעייתו, לפני כמה חודשים. האתר עדיין בבנייה, אך מעט העבודות שמוצגות בו מרגשות ממש.

גיי גל
אחרי "קוגל", הגרסה היהודית ל"גוגל", הנה "גייגל": אותו הדבר, אבל ורוד. מנוע החיפוש המעולה זוכה כאן לסקין עליז, ומתמקד באתרים ומידע לגייז ברשת. אין סיבה אמיתית, אין היגיון, אך נראה שהרעיון של גוגל קטן לכל מגזר הולך ותופס תאוצה.

בית לבן מנייר
גיא פרידמן הזכיר לנו את "פייפר-טויס", מאגר ותיק של דגמי נייר, אותו מפעילה חברה אמריקנית מאוסטין, טקסס. בעבר התייחסנו לאתר הזה, אבל מצאנו לנכון לפרט את תכולתו ולהציע לכם לשנן את כתובתו, נוכח האפשרות שנהיה מקורקעים הביתה לכמה ימים בגין הוויכוח האמריקני עם שליט עיראק.
"משחקי נייר" הוא ארץ הפלאות של בתיה עוזיאל - מאגר ענק של ציורים ותרשימים, אותם ניתן להדפיס בבית, לגזור, להדביק על פי ההוראות - ולייצר לעצמכם מודלים מוקטנים של ארמונות מלוכה, מונומנטים תיירותיים מכל העולם ואפילו מכוניות יוקרה נחשקות. מאוד מתאים למורים, גננות או הורים, שמחפשים דרכים מקוריות להעביר כמה שעות נעימות עם הילדים.

וכעת - המוסף: מקבץ אתרי שטות והבל מכל העולם, להרמת המוראל השפוף בימים של רוחות מלחמה:

של מי האף הזה
חידון מקוון מזמין את הגולשים להפגין איזו בקיאות צברו עם השנים נוכח גלגוליו השונים של חוטם הג'קסון. מתוך רשימה ארוכה של אפים מחודדים ומעוותים יותר או פחות, נדרש הגולש להמר אם מדובר באף של מייקל או לא. מי שהיטיב להכיר את מלך הפופ והביזאר ישייך בנקל את האפים הראשונים, אך יתקשה מעט עם האחרונים.

פיס און אירת'
לא בטוח ששווה להקליד את כל הכתובת הארוכה הזו, ולחבר אחד לאחד את כל מרכיבי הפאזל הפלאשי שמופיע שם - רק כדי לצפות בגֶג פשטני, ילדותי וחסר תכלית. מצד שני, זה פלאש טוב, חביב ועשוי טוב. תחליטו אתם.

מטרידי הפסלים

בניוזלטר של "קונספציה" קראנו לראשונה על "מטרידי הפסלים", אתר פרטי שמעלה על נס את תרומתם של תיירים לרווחתם של פסלים ויצירות אמנות לצדי הדרכים בכל העולם. אותם חובבי אמנות נוטים להנציח עצמם אוחזים בציציות של אלות יווניות קדומות, תוקעים אצבע באחוריה של פרה, מתנשקים עם רונלד-מקדולנד, מבצעים אקט מיני עם ספורטאים רומיים, וזה עוד כלום לעומת מה שהם מסוגלים לעשות ל"דוד" של מיכלאנג'לו. נכון, אתר חסר טעם, ערך וחשיבות, אבל מאוד-מאוד מצחיק.