סלקום: נגמרו הבונוסים, התחילו הפיטורים

דלת המעלית בבניין סלקום בהרצליה פיתוח נפתחה, ומהמעלית יצא יניר דביר, מעטפה לבנה גדולה בידו. "זהו רגע היסטורי", הכריז דביר כששלף את כרטיס העובד שלו והעביר אותו בחריץ הקורא המגנטי. "זוהי הפעם האחרונה".
כמה דקות לפני כן קיבל יניר דביר (24) את ההודעה: הוא פוטר מעבודתו בסלקום. אבל דביר לא נראה מזועזע. להפך. כלפי חוץ הוא נראה מחייך ומרוצה מן הפיטורים. "אני רואה את זה באור חיובי", ניסה להסביר. "זה דבר טוב. הגיע הזמן לסיים את העבודה כאן, אחרי שנתיים וחצי. עכשיו אוכל ללכת ללמוד באוניברסיטה, או למצוא משהו אחר לעשות.
"אני לא עצוב ולא מתוסכל. אני חושב שסלקום באמת חברה נפלאה. אני לא כועס על הפיטורים. עשו את זה בצורה אדיבה ויפה", אמר דביר. "הסבירו לי שאין ברירה, וחייבים להודיע לי על סיום ההעסקה שלי. נתנו לי את המעטפה הגדולה הזאת, ובתוכה מידע על הפיצויים ועל תנאי הפיטורים. עדיין לא הצלחתי לקרוא מה כתוב שם".
יניר דביר אינו מודאג ממצבו הכלכלי. הוא עדיין רווק שגר אצל ההורים. בטווח הקרוב לא יחסר לו אוכל, והוא לא יצטרך לגרד כסף לתשלום שכר הדירה. אצל יניב, כמו אצל מפוטרים אחרים בסלקום אתמול, היו הפיטורים רגע של שיחרור מתח.
במשך כמה ימים הם ידעו שזה עלול לקרות. בשעות האחרונות לפני הפיטורים הלך המתח וגבר. עובדי החברה שראינו אתמול בבניין מרכזים בהרצליה, לא שוחחו על שום נושא אחר. היו שמועות, היו הערכות, והיו הרבה בדיחות שחורות.

"כמו הפיגועים הראשונים"

"זוהי תחושה מאוד לא נעימה", אמר עובד ממושקף, בעל חתימת זקן שחור, שישב בפיצרייה שבבניין מרכזים, ליד מטה סלקום, ואכל פסטה נפוליטנה. "אנחנו מרגישים שזה בא. גל מהיר וקטלני של פיטורים – ואף אחד אינו יודע מי יהיה ברשימה. הם חותכים במקום, והדבר המדהים הוא שלא מצליחים להוציא מילה מההנהלה. העובדים למטה לא יודעים כלום עד הדקה האחרונה".
הוא ניסה להיראות רגוע, אבל לא הצליח לגמור את מנת הפסטה הגדולה שלפניו. שלוש שנים הוא עובד בסלקום, ואפילו התחתן עם עובדת החברה. אשתו עובדת בסלקום כבר שבע שנים, כמעט מיומה הראשון של החברה.
"אישית, אני לא מפחד", הוא אמר, ובטחונו העצמי נראה בלתי אמין. "אני יודע מה אני שווה, ואני יודע שלא כדאי להם לפטר אותי. גם אם יפטרו – אמצא את עצמי בשוק. אין לי ממה לחשוש". אשתו, בלונדינית בעלת שיער ארוך שישבה מולו ליד צלחת ספגטי בשמנת, נראתה רגועה ממנו. "אני חושבת שתחושת הרוגע נובעת מכך שזהו אינו גל הפיטורים הראשון. כבר ביצעו פיטורים כאלה בעבר. זה משהו שקורה במשק הישראלי. לא רק בסלקום.
"אדם טוב ימצא תפקיד הולם גם באירגון אחר", המשיכה העובדת הוותיקה. "יש, כמובן, מין שיאים כאלה של מתח – אבל הם עוברים. מתגברים. בסופו של דבר נרגעים".
ואז יצא מפיה דימוי, שהראה עד כמה הרגיעה היא רק חיצונית: "המצב בשוק העבודה מזכיר לי את הפיגועים הראשונים. בהתחלה היינו בחרדה. היו אנשים שהיו אפילו בפאניקה. סף המתח היה נמוך. עם הזמן כולנו נכנסנו לשיגרה. יש עוד פיגועים – ולמדנו להתמודד איתם. סף המתח עלה. אנחנו מקבלים אותם במין השלמה. הבנה. ידיעה שזוהי המציאות, ואין מה לעשות.
"גם האירועים האחרונים עם מעבורת החלל ועם עיראק שמים אותנו בפרופורציה. אנחנו רואים משפחות שכולות ואסונות אמיתיים, ואנחנו יודעים: מה כבר יכול לקרות לנו? מקסימום יפטרו אותנו".
"היתה אופוריה בסלקום", מוסיף בעלה. "היו העלאות שכר מכובדות. היו בונוסים מכובדים בכל שנה. היום זה נעלם. היום אין כמעט כלום. היום מחפשים בסלקום את המדליפים. האווירה קשה מאוד".
והאישה ישבה שם, מול צלחת הספגטי, ודיברה בגילוי לב על החברה שבה היא עובדת: "סלקום שידרה במשך השנים הרבה אידאולוגיה. ישראליות. ידענו שאנחנו עובדים בחברה מובילה. מנצחת. אנחנו אנשים שאוהבים אתגרים.
"היום, עם כל הדיבורים על פיטורים וכל השמועות האלה, יש תחושה של אובדן האידאולוגיה. אני יוצאת קיבוץ, ולכן זה מזכיר לי את כל הקטע של היישוב העובד, הקיבוצים והמושבים, שהתמוססו בעשור האחרון. גם סלקום היתה מין סמל ישראלי כזה, וגם הוא מתמוסס. זה קטע כזה של סמלים שהולכים ונעלמים לאט לאט".
שניהם עובדי סלקום, כלומר כל ההכנסה המשפחתית באה מקופת החברה. לאחרונה הם עברו מדירה שכורה לדירה שקנו, אחרי שלקחו משכנתא. שתי המשכורות שלהם הן הבסיס לתשלום החודשי. מה יקרה אם המשכורת תיפסק?
גם אם לא יפוטרו, המצב ישפיע על ההחלטה אם יביאו בקרוב ילדים לעולם. "במצב הנוכחי, צריך ללכת לאט לאט. אי אפשר לקבל החלטות כאלה במהירות. המשכנתא מעיקה. צריך לחכות עד שירווח", היא אומרת. הוא מהנהן בהסכמה.

"מחפשים כאן מדליפים"

המתח מורגש היטב באוויר. כולם מצפים להודעות – ואין יודעים מתי הן תגענה. בבית הקפה הסמוך רוכש עובד במחלקת האינטרנט של סלקום כוס קפה גדולה. "להגיד לך שישנתי היטב בלילה? כל סוף השבוע לא ישנתי טוב. ההרגשה זיפתית", הוא מודה. "מהיום מתחילים הפיטורים – ולא יודעים מי יפוטר. במקצוע שלי – איש אינטרנט – יהיה קשה להשיג עבודה. כל השוק על הפנים".
המסעדות הקטנות בבניין מרכזים היו מלאות בעובדי סלקום בשעת הצהריים עד שפתאום, בבת אחת, הכל התרוקן. צוות טלוויזיה וצלם עיתונות אחד הבריחו את כולם. קצין הביטחון של מרכז סלקום בהרצליה נמצא כל הזמן ברקע. הוא אינו ניגש לעיתונאים, אבל תמיד נמצא בטווח ראייה. העובדים מבחינים בו ומעדיפים להיעלם, או לפחות לשתוק. כשהם מזהים עיתונאי, הם מסתפקים בהערה סרקסטית או בבדיחה שחורה.
"באתם לצלם את אלה שהעיפו?׃ שואלת אחת. "אתה רוצה שיבדקו אותנו במכונת אמת?" שואל עובד אחר, ומוסיף "מחפשים כאן מדליפים".
"אין תגובה", מנסה עובדת אחרת את הגישה הדיפלומטית – ומיד מסבירה: "אף אחד לא אמר לנו שלא נדבר עם עיתונאים, אבל הבהירו לנו שאין לנו מה לומר".
הקב"ט ממשיך לבלוש אחרי העיתונאים מרחוק. כל הזמן הוא בשטח, בטווח ראייה, בודק מי משוחח עם העיתונאים. כשניגשים אליו, הוא מסרב לדבר. אפילו את שמו הוא שומר בסוד. מהצד השני, הוא דואג מרחוק שאנשיו יגישו קפה לצלם ולכתב "ידיעות אחרונות".

גם יפטרו – וגם יקצצו

עננים כהים, כבדים ונמוכים, יורדים על בניין סלקום. האווירה קודרת. עובדים הולכים הלוך ושוב, לא מרוכזים, לא יודעים לאן בדיוק הם הולכים. גשם יורד בלי הפסקה. שקט מעיק שלפני הסערה.
סלקום מתקשה להתמודד עם המשבר. מצד אחד, הוחלט על פיטורים של 280 עובדים (בנוסף ל-300 שכבר פוטרו בשנה הבאה). מהצד השני, שמה הטוב של החברה חשוב לה מאוד. סיסמת החברה, "בשבילי הכוכב זה אתה׃ והדימוי שלה כחברה גדולה הדואגת לאדם הקטן, עלולים להיסדק.
מנהלי החברה מהססים בנוגע לתגובה לתקשורת. לא מתירים לעיתונאים להיכנס למסדרונות החברה או לחדר האוכל של העובדים. מנסחים בזהירות הודעה לעיתונות. בסופו של דבר, כוללת ההודעה ניסוחים מפותלים כמו "שורה ארוכה של הצעות והמלצות, כולל מספר חלופות בכל הנושאים", או "על סמך ההמלצות שהוגשו, יגבש נשיא ומנכ"ל החברה, ד"ר יצחק פטרבורג, בימים הקרובים תוכנית רחבה ומקיפה, במגמה להביא להתייעלות מבנית וארגונית בחברה, להעלות את ההכנסות ולהגביר את הרווחיות".
בהודעה לעיתונות דובר גם על "השקעת מאמץ מירבי בהתייעלות ובהשתפרות׃ ו"התאמת כוח האדם להיקף הנדרש". הניסוחים בהודעת סלקום לעיתונות כוללים גם את המשפט "מדיניות חדשה, שעיקריה מבוססים על ערכיה של חברת סלקום – העזה, פשטות, הוגנות".
למנהלי החברה לא היתה ההעזה לומר בפשטות את הדבר ההוגן: אנחנו מפטרים עובדים.
החברה מנסה גם להתמודד עם הדלפות לפיהן המנכ"ל החדש, ד"ר יצחק פטרבורג שבא מקופת חולים הכללית, מחפש את המדליפים – ומאיים להשתמש לשם כך בפוליגרף. ההודעות המנוסחות היטב מזכירות את "המצב הקשה במשק הישראלי בכלל ובשוק התקשורת התחרותי בישראל", ולא מתייחסות לכך שמדובר בחברה מרוויחה, חברת התקשורת הסלולרית מספר אחת בישראל. ההודעות מזכירות כי בסלקום עובדים כ-4,000 עובדים – ואינן מתייחסות כלל למספר המפוטרים. אין בהן שום מילה מהשורש "לפטר".
ובינתיים, העובדים המתוחים מתווכחים ביניהם מה עדיף: פיטורים מוגבלים, או צימצום כללי בשכר העובדים. רמז שיפתור את התעלומה אפשר כבר למצוא בהודעה נוספת לעיתונות, היוצאת כ"תגובה לפירסומים": מדובר בה על "צימצום מצבת כוח האדם וצימצום שכר מנהלים ועובדים׃ כ"חלק מתוכנית העבודה של סלקום לשנת 2003". העובדים מגיבים על ההודעה בחיוך עגום: גם יפטרו – וגם יפגעו בשכר.
ואז, בשעה 14:39 בצהריים, מתפוגג המתח בבת-אחת. ראשונת המפוטרים, עדי, יוצאת מהבניין בחולצת תכלת, חיוך גדול על פניה. קשה לדעת אם היא מחייכת במבוכה או מתוך הקלה של שחרור המתח. האם יש לה רגע לשוחח עם עיתונאי?
"עכשיו יש לי הרבה זמן, כל הזמן שבעולם", היא מכריזה. "אני כבר לא עובדת בסלקום". היא מחזיקה במעטפה לבנה גדולה, שבה מסמכים משפטיים שעוד לא הצליחה לקרוא. בחוץ גשם טורדני, וחברתה מחזיקה מטרייה, המגינה עליה מהגשם.
"הם הודיעו לי בעדינות. בצורה הכי יפה בעולם", מגלה עדי, מתחת למטרייה, על המדרגות היורדות מבניין סלקום. "אין לי שום טענות כלפי החברה". אולי יום אחד, כשהשמש תזרח, היא עוד תחזור לכאן.