מלחמה צודקת

שוב רשם "מחנה השלום" העולמי ניצחון. אולי הצליח לבטל, או לכל הפחות לדחות, את המלחמה בעיראק. צרפת, גרמניה, בלגיה, הערבים, הרוסים וכל השאר אולי באמת הצליחו להעמיד את אמריקה הרשעה במקומה ולעצור מלחמה למיגור אחד העריצים המתועבים שיודע היום העולם. מי שהרג מיליון מבני עמו, שמחזיק את בני עמו האחרים בציפורני הברזל באמצעות נאמניו האכזרים, שבשביל הכיף מלמד את בניו לירות באסירים כבולים, שמנסה להגיע לשליטה בעולם הערבי, שמבקש להפיל את המשטר הבלתי-עריץ של ירדן כדי להתחבר מה שיותר קרוב לפלסטינים (שהם חוד החזית של האומה הערבית).
ההצלחה של "מחנה השלום" העולמי והישראלי תלמד עריצים אחרים שהיום איש לא ייגע בהם לרע. ככה באמת יש לבנות את עולם המחר. כאשר מורים רוחניים בעיראק שולפים חרב להמחיש כיצד יהרגו את היהודים כמו נחשים מתחת לכל אבן, צריך לפחות לחשוד שזה לא ספונטני ושהדברים נאמרים מן הראש. סדאם הערמומי משחק במערב כמו בפלסטלינה, אפילו ללא צורך בתחכום רב, מפני שיותר משהוא רוצה להכניע, המערב ומה שנקרא תנועת השלום, רוצים להיכנע לו. אבל מה? אמריקה רוצה נפט. היהודים רוצים לראות דם ערבי.
"מחנה השלום" עשה את זה גם קודם. השמאל הגרמני לא נאבק נגד היטלר. הצרפתים העבירו את צבאם לצפון אפריקה ונשכבו כנועים מתחת לטנקים הגרמניים. יונת השלום של פיקאסו לא הורשתה להיכנס למוסקבה, אבל "מחנה השלום" לחם נגד אמריקה ויצר ברית רוחנית ולבבית עם ברית-המועצות כדי להעניק לסטאלין לגיטימיות לרצוח מיליונים. המחנה שהפגין השבוע בלונדון, בניו-יורק, בתל-אביב, ברומא, הנשים האוסטרליות שחשפו שד נגד המלחמה בנחמדוּת אנטי-פמיניסטית, מראים שצ'מברליין אינו רק איש אלא מושג שיש להעריץ: כניעה היא החוכמה. אז אל תפריעו לשלום. הפשע הענק ששמו אמריקה, שהציל פעמיים את האנושות ב-85 השנים האחרונות, בסך הכל רוצה נפט.
כל מלחמה היא רעה. החיים הם פיקניק, לא מלחמה. אבל מלחמות נגד עריצות הן מלחמות צודקות גם אם צדק ומלחמה אינם נשמעים כצמד טבעי. אבל בלי מלחמה נגד עריצות אין צדק. ובלי צדק אין חופש ואין חיים. ואם אין חיים, מי יפגין בעד הרוצח מבגדד?
מילא אירופה. עשרות שנים שהיא נכנעת לרשע. מילא הטובחים בקונגו המביאים למשפט ראש ממשלה ישראלי על מה שראה ולא על מה שעשה. אבל ישראלים? אחרי מלחמה בת מאה שנים? ישראל יכולה, אולי, להחזיק מעמד אם תדע לזהות אויב, אם תדע לא להאמין לשקרי התמימים. "אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו", כתב אלתרמן. ו"הקם להרגך השכם להורגו" נכתב עוד קודם. העולם היפה, המטופח, החמוש, של הטובים והיפים והצודקים הוא אחיזת עיניים.
אלף שיקולים מתערבבים בשיקולי מלחמה או שלום. אין מחנה שלום אחד צודק ומנגד מחנה של אי-שלום. כל בני-האדם רוצים שלום ושלווה וצדק וחיים. אבל מי שמתנגד למאבק נגד עריצות ושעבוד סופו שאלה ישתלטו עליו. אין זה כל-כך מכוער לעמוד על נפשך. אין זה כל-כך מכובד לעמוד לצד האויב. יש עכשיו הזדמנות להראות לעולם שטרור אינו משתלם ושעריצות אינה רעה רק לנערצים. הפקחים של האו"ם רצו לא לראות, וכל ילד יודע שכאשר עוצמים עיניים אין רואים דבר ואז אין, כמובן, שום דבר לראות.