השגריר לשעבר ארגוב מת 21 שנה לאחר ניסיון ההתנקשות

שלמה ארגוב, שהיה שגריר ישראל בבבריטניה, מת הלילה (א') בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, בגיל 74. ארגוב היה מאושפז במחלקת השיקום בבית החולים מאז ניסיון ההתנקשות בחייו לפני 21 שנים. ניסיון ההתנקשות היווה עילה לישראל לצאת למלחמת שלום הגליל בלבנון, לאחר תקופה ארוכה של ירי קטיושות לעבר יישובי הצפון.
ב-3 ביוני 1982 חיכה מתנקש פלסטיני, מארגונו של אבו נידאל, ליד מכוניתו של ארגוב בלונדון, סמוך למלון דורצ'סטר, שם השתתף ארגוב בארוחת ערב. הוא ירה בראשו של השגריר, למרות נוכחותו של מאבטח בריטי במקום, ונתפס לאחר זמן קצר, יחד עם שותפיו למעשה. מאז ניסיון ההתנקשות היה ארגוב מאושפז בבית החולים.
למחרת ניסיון ההתנקשות התכנסה ממשלת ישראל והחליטה על הפצצת ביירות. ביום שאחרי הגיבו באש"ף בהפגזת יישובי הגליל. צה"ל נכנס ללבנון זמן קצר לאחר מכן.
אשתו של ארגוב, חוה, סעדה אותו כל השנים, עד מותה לפני פחות משנה, במאי 2002. לבני הזוג ארגוב שלושה ילדים.
במשרד החוץ קיבלו בכאב את הידיעה על מותו של ארגוב, אך גם בהקלה מסוימת, לאור מצבו הקשה של ארגוב והעובדה שבאחרונה, היה משותק מצווארו ומטה.
לדברי עובדים במשרד, ארגוב עצמו היה מודע למצבו ונהג לומר למי שביקר אותו שהוא רוצה למות. עובדי המשרד ציינו כי מצבו של ארגוב היה קשה במיוחד בהשוואה לפעילותו לפני הפציעה והיותו דיפלומט פעיל ואדם בעל יכולות פיזיות ואינטלקטואליות מופלגות.

"בעל אומץ לב אדיר"

"הוא היה אדם מיוחד במינו, שדרש מעצמו עד קצה גבול היכולת", סיפר ויקטור הראל, סמנכ"ל אירופה במשרד החוץ, שהיה סגנו של ארגוב בזמן שכיהן כשגריר במכסיקו. "הוא דיבר אנגלית יוצאת מן הכלל. לאחר שנודע לו על מינויו לתפקיד שגריר במקסיקו הוא התנפל על הספרדית ולמד אותה כמעט על בוריה. כל מברק שלו היה יצירת אמנות מבחינת הסגנון. הוא היה פרפקציוניסט, בעל אומץ לב אדיר, שלא היסס להביע דעה בפני הממונים עליו, גם אם היא לא היתה פופולרית".
מנכ"ל משרד החוץ, יואב בירן, אמר ל-ynet כי "למרות שיש מחשבה שארגוב נגאל מייסוריו ושחייו לא היו חיים למעלה מ-21 שנים לאחר הפציעה, יש תחושה עצומה של כאב וצער, כאילו רק אתמול נפצע, והיום הודיעו לנו על פטירתו. זוהי תחושה קשה ומאוד חזקה. למרות שהראש אומר שהוא שוחרר מייסוריו ומחיים שאינם חיים. התחושה היא של כאב גדול".
כאשר ארגוב שימש שגריר בלונדון, בירן שימש כ"מספר 2" שלו. בירן סיפר ל-ynet כי בליל ניסיון ההתנקשות קיבל בלילה הודעה מהנהג של ארגוב, שירו בו בראשו, ושהוא נמצא בדרך לבית החולים. "כל אנשי השגרירות נשלחו לאייש את השגרירות, אני נסעתי לבית החולים ושהיתי עם משפחתו במשך חמש שעות של ניתוח מוח מאוד מסובך. אלה היו שעות קשות מאוד, ואני, שאינני אדם דתי, התפללתי להצלחת הניתוח. הרבה פעמים לאחר מכן שאלתי את עצמי אם היה נכון להתפלל לחיים שיהיו לו אחר כך".
בירן סיפר כי "שלושה חודשים הוא היה מאושפז בבית החולים ללא הכרה, אבל לאחר מכן הייתה תקופה שהייתה בו צלילות מאוד גדולה למרות הפגיעה הקשה. היה לו זיכרון היסטורי מדהים. הוא היה יכול לשלוף מן הזיכרון שם של חבר פרלמנט בריטי כלשהו בלי כל בעיה. גם הזיכרון לשפות זרות נשאר לו".
בירן דיבר על הייחודיות הדיפלומטית של ארגוב ואמר: "הוא היה דיפלומט אקטיביסט, שחשב שתמיד צריך לומר לגויים את האמת. הוא לא עשה חשבון ולא הסתיר ביקורת במקום שבו היה צריך לומר אותה. הוא היה דיפלומט נמרץ ומלא טמפרמנט. אשתו הייתה שקטה מאוד, וכמעט בלתי-נראית, אך היא הייתה בעלת עוצמה נפשית רבה, והיא הייתה למעשה בלם הזעזועים שלו. כולנו הופתענו מאוד מכך שהיא נפטרה כשנה לפניו".
"ביקרתי אותו ביום חמישי האחרון"' מספר אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה ששימש בעבר גם כסמנכ"ל משרד החוץ. "היה לי ברור שהוא מזהה אותי ומקשיב לי. דיברתי אליו שעה ארוכה. לאורך השנים, כשבאתי לבקרו הוא היה מביע דעות בעניין אנשים ואירועים שונים. הוא היה אדם ששירות החוץ יכול היה להתפאר בו. הוא זכור כמי שלא חשש להביע דעות כלפי הממונים עליו ולהגן על ישראל בכל מקום ששירת בו. הוא היה ללא ספק מהבולטים והמרשימים בשירות החוץ הישראלי".