אריק, שים לב לרוחמה

לראש הממשלה, אריאל שרון, שלום.
במהלך שבוע כה מתיש כמו זה שעבר עליך, בוודאי לא היה לך זמן להבחין בכל מה שאירע במסדרונות הכנסת. בזמן שהיית עסוק עד מעל לראש בהדחת שרים או בהמלכתם, בפירוק משרדים ובהרכבת הקואליציה, הוציאו עשרות מחבריך לתנועה ולסיעה - חלקם בחדרי חדרים, ומקצתם לעיני כל, במזנון חברי הכנסת - את כל העצבים עליך. בכנסת התנקזו השבוע כל הכועסים, המתוסכלים, הממורמרים והמאוכזבים של מפלגתך.
הם ממש כעסו. הם טענו שהסתרת מהם את מה שקורה במשא ומתן הקואליציוני, שמכרת את המפלגה, ש"חיסלת את כל הג'ובים הטובים", שנתת במתנה, ללא שום תמורה, את המשרדים הנחשקים ביותר ל"גזענים משינוי". חלקם נשבעו בכל היקר להם להילחם מלחמת חורמה כדי שתיק הפנים ישוב "הביתה" (כלומר, לליכוד - לא לש"ס), כדי שסילבן שלום יחזור למשרד האוצר, כדי שעוזי לנדאו לא יזוז מהכסא, כדי שתכניס את החרדים פנימה, כדי שתוציא את האשכנזים החוצה וכדי שתחבק את ביבי.

הממשלה של עמרי?

בסוף עשית מה שרצית. כמעט. נכון שבדרך פתחת לעצמך חזיתות פוליטיות מפה ועד להודעה חדשה – אבל בסוף יש לך ולעם ממשלה. אבל הרבה כעס נותר מאחור, ולא מעט ממנו הופנה כלפי בנך, עמרי. לא מעטים במפלגתך טענו בימים האחרונים כי מי שהחליט איך הממשלה החדשה תיראה היה בכלל בנך הצעיר והח"כ הטרי.
הם לא האמינו לסיפורים שיצאו מהלשכה שלך, לפיהם ביום שלישי בלילה נסעת לחווה להתבודד ולחשוב על מה באמת טוב לעם ישראל. הם חשבו שזה בלוף, סתם סיפור. הם חשבו שעמרי רצה לחסל לסילבן ולביבי את הקריירה, ואמר לך איך לעשות את זה. "מזל", הם אמרו, "שהבערנו את השטח. אחרת לך תדע מה היה קורה פה". הם בטוחים, מר שרון, שבגלל הרעש שהם עשו, נלחצת, נבהלת מהשד העדתי, ובגלל זה יצא מה שיצא בסוף.
ביום חמישי בערב, בזמן שכולם המתינו להשבעת הממשלה, הסתובבו במסדרונות הכנסת עשרות חברי מרכז ליכוד, היו שאמרו 150. רובם באו בשביל הכבוד, אבל היו גם כאלה שבאו לקבל הסברים, אולי לסגור חשבונות. מקצתם נראו כועסים, וסיפרו שהם מחפשים את עמרי. רצו לשאול אותו על אחד, אהוד אולמרט, שיום קודם לכן קיבל ממך הבטחות. הם לא מצאו אותו. "עמרי", טענו חברי המרכז, "יושב עכשיו במליאה או שנעלם כל הזמן, ולא בא לדבר אתנו".
כדאי שתדע גם שכמה מאנשי השטח בליכוד אמרו השבוע כי "מי שחושב שהממשלה הזאת תחזיק יותר מכמה חודשים, כנראה חולם".

אל תשכח את רוחמה

ועוד משהו. השבוע הייתה אשה במפלגתך שפשוט אי-אפשר היה להתעלם מנוכחותה. לא, לא ענבל גבריאלי, אלא חברת הכנסת רוחמה אברהם. זו שאם לא תקשיב לה, אתה עלול לחשוב אותה בטעות לעוד בלונדינית יפה וגבוהה, שלא מבינה הרבה בפוליטיקה, והגיעה לכנסת רק משום שהייתה מזכירה של ביבי.
אבל בינינו, רוחמה אברהם שיחקה אותה השבוע. זוכר מה קרה ביום שלישי אחר הצהריים? היא הצליחה לרכז סביבה יותר מעשרה חברי כנסת, ביניהם גם את אלי אפללו המקורב אליך, לחמם אותם ולגרום להם לצאת נגדך. חלק אפילו איימו להצביע נגד הממשלה בהשבעה. והכל בגלל משרד הפנים.
אחר כך, ביום רביעי, כשבכנסת רצה לה כבר הבדיחה "סילבן שר החוץ, ביבי שר הבחוץ", רוחמה התרוצצה אחוזת תזזית, טלפון נייד ליד האוזן, שמעה הכל וידעה הכל. תוך שעה, אדוני ראש הממשלה, עשרות חברי מרכז החלו לארגן עצומה שתקרא לך לא לפגוע בביבי. מזכירה או לא, לאשה הזו יש חלק בזה שביבי הוא היום שר בממשלה שלך.
רוחמה אברהם עשתה את הכל בלי העיתונאים, בלי התקשורת. היא לא רצה אליהם, אפילו ברחה מהם. מספרים עליה במפלגתך שהיא אוהבת להוביל מהלכים מורכבים בשקט, בלי לעורר דובים מרבצם. הפרונט עבורה הוא לא מטרה. הוא רק אמצעי, ורק אם חייבים. מאחורי הקלעים הרבה יותר נוח לה. משם היא מצליחה למשוך אחריה אנשים, ממחנות שונים, ולהוביל אותם למטרות שהיא מעוניינת להשיג. נכון, זה לא תמיד מצליח. לראיה - משרד הפנים שרצתה להשיב לליכוד, ושנשאר אצל שינוי. אבל שנינו יודעים שלא היה נעים לקום ביום רביעי בבוקר כשהכותרות זועקות "מרד".
על רוחמה אברהם מספרים, אדוני ראש הממשלה, שלמרות שהיא אשת סודו של ביבי, היא דומה הרבה יותר לסילבן. היא גדלה בשיכוני מזרח, בראשון, והחיבור שלה לשטח, לפעילים, למרכז - הוא טבעי. אומרים שהיא בנתה את עצמה על בסיס היחס האישי שהיא נותנת לאנשים שפונים אליה, על בסיס הסיוע שהעניקה לכל מי שרק יכלה.
אומרים שאתה ומקורביך פוחדים מרוחמה ומהכוח שלה במפלגה. בגלל זה לא נתתם לה תפקיד במערכת הבחירות, ואתם לא ממש מנסים לקרב אותה. ממה שהתרשמתי, היא לא ממש צריכה את זה. עכשיו, כשביבי ממורמר, מתוסכל וזועם על התרגיל שעשית לו, יהיה לה מה לעשות. היא תעמוד בראש המחנה המתרקם שלו, ו"היא תוביל אותו", כפי שאמר אתמול מישהו בכנסת, "בכוח. בכוח רוחמה".