אגדות פורשה

"בפעם הראשונה שנהגתי בה על המסלול פשוט פחדתי. לא האמנתי. אתה יודע, זיעה קרה בידיים וכל זה. פשוט לא ידעתי מה קורה לי". אני מביט באיש שהיה לאגדה בתדהמה, מהולה באי אמון קל. שוולטר רוהל יפחד ממכונית? האיש הגדול מזהה כנראה את ההבעה על פניי, ומייד מרגיע. "רק אל תשכח שזה היה בחורף, על כביש רטוב, והמכונית הייתה רק בתחילת דרכה". נגיד.
מה שבטוח, האיש הזה יודע מה הוא אומר, וגם יודע היטב כיצד נוהגים במכונית. ככה זה כשאתה לא רק אלוף עולם במיל', סלבריטי יוצא דופן בעולם הרכב ונהג המבחן הראשי של פורשה. ככה זה כשאתה זוכה לנהוג בקאררה GT החדשה, עוד לפני שמישהו אחר ביקום יודע עליה דבר וחצי דבר. והמסלול שכה הפחיד אותו הוא הנורבורגרינג, אזור הניסוי המועדף על יצרני מכוניות ספורט בכלל, וגרמנים בפרט.

נמאס להם

אנשי פורשה, ובראשם היו"ר דוקטור וונדלין וידקינג, מודים בחצי פה כי בשלב מסוים פשוט נמאס להם, לא היה להם כוח יותר לשמוע את התרברבות המתחרים - ומישהו אמר פרארי? אז הם החליטו להראות שגם הם יכולים לייצר אקזוטיקה-עד-הסוף, ולמשימה הזו נבחרה זו שהייתה אמורה להופיע במירוץ 24 השעות של לה-מאן בשנת 2000.
"כשהצגנו את הקאררה GT לראשונה במוזיאון הלובר בפאריס, בשנת 2000, נאלצתי לנהוג בה לצורך יחסי הציבור. וכבר אז העסק לא היה קל, בעיקר כי היא צוידה עדיין במנוע של מכונית המירוץ". כך מסביר לי רוהל, שדבריו מצליחים לשכנע אותי טוב יותר מכל יחצ"ן מנוסה. כן, הוא איש של פורשה כרגע, אבל הוא הרבה יותר ישר וישיר כאשר הוא מסביר תחושות. אגב, זה ממשיך גם שכהוא עובר לדבר על מתחרים.

פרארי? למבורגיני? מקלארן?

אני מחליט לעבור לשיחה אישית יותר, עובר לשאול שאלות ממוקדות. ומתחיל בבדיקה הכי מסקרנת מבחינתי. "אז אולי תספר לי מי היו המתחרות מולן בחנתם את ביצועי ה-GT לפני השלמת הפרויקט". רוהל חוכך רגע אחד בדעתו, ומשחרר במהירות, כאילו שמח להוריד מעצמו את עול הסודיות. "בדקנו הרבה מכוניות באופן השוואתי, אבל השתיים שעניינו אותנו יותר מכל היו פרארי F50 ולמבורגיני מורצ'אלגו". הפתעה הפתעה.
לי דווקא חסרה כאן מישהי, ואני מקשה קצת – "ומה עם הפרארי אנצו? לא מתאימה לכם?" רוהל מחייך. "אישית, רציתי מאוד לנהוג בה, אבל בינתיים לא הצלחתי. אולי בקרוב". "ומה על מקלארן F1?" אני שואל. כאן נע וולטר באי נוחות מסוימת. "מספרים לי שהיא באמת מרשימה, ומאוד רציתי לנהוג בה. לצערי, פעמיים ניסינו להביא אחת למבחן, ופעמיים הייתה לה תאונה בדרך…"
הסיפור בנוגע למקלארן ולאנצו לא ממש משכנע אותי, אבל אין ברירה. "אז מה אתה אומר על ה-F50?". כמעט ויכולתי לנחש את דבריו של האיש. "הפרארי היא מכונית מרשימה מאד מבחינת כוח. אבל הפורשה שלנו יותר קלה, ומגיבה טוב בהרבה. ויש עוד הבדל אחד חשוב. בפורשה אתה יכול גם לנסוע לאט, אפילו לנהוג יום שלם. בפרארי זה סיפור אחר. המכונית הזאת מעייפת אותך".

וקאררה?

ה-GT מבוססת כאמור על מכונית מרוץ, שלבסוף הוחלט שלא להריץ. וכאמור, גם המנוע - V10 בנפח 5.5 ליטר - הגיע בבסיסו משם. אלא שלטובת התנהגות תרבותית יותר, ומידה נוספת של אמינות מתחייבת, צמח הנפח ל-5.7 ליטר. "ובכלל, המכונית הזו הרבה יותר קלה ונעימה לנהיגה מהמקור עמו התחלנו. לכן אגב היא אינה מצוידת בבקרת יציבות כלשהי. היא אינה זקוקה לה. המגבלות כה גבוהות, עד כי נהג רגיל ושפוי כלל לא יתקרב אליהן. חוץ מזה, ובניגוד למכוניות ספורט אחרות, המכונית הזאת מאוד סלחנית, גם כאשר האחיזה אובדת. וכן, אני חייב לדאוג לעצמי שיפור של תנאי השירות בחברה. אני רוצה GT אחת כזו כחלק מהתנאים. אוטו מהמעסיק שלי".