בולדוג בריטי

אנחנו ממשיכים בסקירת כלי הרכב הנלחמים במדבר העיראקי. ואחרי ההאמר האמריקני, מגיע זמנו של גיבור בריטי - לנד רובר דיפנדר

רועי צוקרמןעדכון אחרון: 24.03.03 , 19:09

לאחר שסיפרנו לכם על אגדת השטח האמריקנית, הגיע הזמן להזכיר כי גם לבריטים יש מה להציע עבור הכוחות העוסקים במלחמת המפרץ II. ואם במקרה של ההאמר מדובר על רכב צעיר, ינוקא של ממש, הרי שהיום נספר לכם על אגדה של ממש, כזו שקיימת כבר למעלה מחצי מאה. אגדה עם מסורת, מורשת ושורשים בריטיים טהורים.

וכמו במקרה של הג'יפ הענק מתוצרת ג'נרל, גם כאן לא מפריע (ואולי אף עוזר) מעט אבק כוכבים. ולמרות שזה נשמע קצת מוזר עבור רכב, שזכה לעיקר גדולתו בשדות בוציים של צפון אנגליה, האבק הזוהר קיים. כי אולי יש משהו בעובדה שמול ארנולד שוורצנגר מטיל האימה, עומדת אנג'לינה ג'ולי, זו שכיכבה בסרט "טומב ריידר" עם לנד רובר דיפנדר קרבי במיוחד.

קצת היסטוריה

מאז ומעולם זה כך. במקום בו לאמריקנים יש גודל וכמות, נפח וכוח, לבריטים יש קומפקטיות וקלילות, מעשיות ואלגנט. במקום בו זוהרים האמריקנים עם תכנון עכשווי ומודרני, מציבים הבריטים מסורת ארוכת שנים ומורשת שלעולם כך נראה לא תמחה. ואיך זה קשור ללנד רובר דיפנדר?

ובכן, סיפורו של רכב השטח הבריטי מתחיל אי-שם בשנות ה-40' של המאה הקודמת. שנת 1947 ליתר דיוק. באותה שנה הציגו האחים מוריס וספנסר ווילס את הגרסה שלהם לג'יפ האמריקני הנושן, זה הנקרא "וויליס". "אנחנו יכולים לעשות את זה טוב יותר" חשבו האחים, והחלו לתכנן את ה"לנד-רובר" הראשון. התוצאה, כבר עכשיו אפשר לחשוף, הייתה לכלי-שטח יוצא דופן באיכותו.

אבל לפני שנגיע לימינו אנו, המטרה של רובר - בה עבדו אגב צמד האחים - הייתה בעיקר למשוך זמן בכל הנוגע לייצור הדיפנדר. ולמה למשוך זמן? כי בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה, היה מלאי הברזל מצומצם ולתעשיית הרכב לא הייתה אלטרנטיבה לייצור. אחת האפשרויות הזמינות-יותר הייתה אלומיניום. ובה אכן עשו שימוש, תוך הנחה כי במילא לא ימכרו הרבה מהכלים המוזרים למראה.

הקשר האמריקני

ובשנת 1948, לאחר השקה מוצלחת בתערוכת אמסטרדם, החלה רובר בייצור הלנד-רובר הראשון במפעל שבסוליהול. נכון, מקורה של רובר בקובנטרי, אבל מה לעשות, והמפעל שם נפגע בהפצצות המלחמה.

בניגוד לאב הטיפוס שהוצג שנה קודם, לגרסת הייצור הייתה שילדה שפותחה עצמאית על-ידי רובר, בניגוד לשלדת ג'יפ וויליס באב הטיפוס. עוד תרמה רובר את מנוע ה-2.0 ליטר, ואת תיבת ההילוכים בת שני יחסי ההעברה. הצבא הבריטי, היום כמעט מיותר לציין, אהב את מה שראה. כבר באותה שנה נלקחו מספר מכוניות כדי לבחון את האיכות והיכולת בשטח אמיתי.

נמכר!

ומה שהתחיל כבחינה סקרנית של כלי רכב חדשים ומקוריים, נגמר בחוזה ארוך-טווח שהביא את מכירות לנד-רובר לכדי 200,000 יחידות תוך עשר שנים בלבד, ולמעלה מחצי מיליון יחידות עד שנת 66'. ולאתתפלאו כנראה לשמוע כי במהלך שנים אלה, לא עבר הלנד-רובר שינויים מהותיים.

פה ושם נוספו מספר סנטימטרים לאורך המרכב, כאן שופר המנוע, ופה עברה תיבת ההילוכים מודרניזציה יחסית. אבל הבסיס, המצליח עד מאד, לא התחלף. למען האמת, הלנד רובר, שהיה ידוע גם כ-"80" (או "86", או "88", או "90" – לפי האורך, אתם מבינים את העיקרון…) היה לסיפור הצלחה גורף בכל קנה מידה.

רוצים שינוי

לבסוף אכן הגיע שינוי. בעצם, לא בדיוק דגם חדש, אלא בעיקר שם חדש – "דיפנדר". בתחילה זה היה רק כינוי, כשבשנת 1983 עבר הבריטי המהולל את אחת ממתיחות הפנים הרציניות ביותר בתולדותיו. למעשה, היה זה דגם חדש כמעט לחלוטין. זאת אומרת, אם הצלחתם להעלים עין מהמראה שנותר, איך לומר, די שמרני.

רק בשנת 1990 שונה שמו של רכב השטח באופן רשמי ל"דיפנדר", יש אומרים כדי להדגיש את מקורותיו הצבאיים. וכמובן, השם הגיע בצירוף מספר מתאים – 90, 110 או 130 – לצורך סימון האורך. וכך אגב, הוא משווק עד היום.

וזה ממש לא משנה לאיש ממיליוני אוהדיו המושבעים, כי היום שמו מוכר יותר בזכות מסעות עבירות מתוקשרים שונים. את המוניטין כבלתי-עציר קיבל הדיפנדר עוד כשנלחם (באמת) עם הצבא הבריטי, במשך למעלה מ-50 שנה. ומתוך אותם קרבות, שאב מותג "לנד-רובר" כולו חלק ניכר מהצלחתו.

פורסם לראשונה

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו