טויוטה לנד קרוזר - אחרון המוהיקנים?

מובילי המהפכה, זו שהחלה לפני שנים רבות, הגיעו מארה"ב. ועל המהפכה עצמה, זו המתאפיינת בכלי רכב גדולים וקשוחים שנראים "כמו שטח", אבל הם בכלל "מאד כביש", כבר כתבנו פעמים רבות. כך שכבר מזמן אנו לא מתפלאים לשמוע על עוד רכב שטח עם פזילה בולטת לכביש.

ולכן עוררה אצלנו החלפת הפראדו של טויוטה סקרנות יוצאת דופן. בעיקר מכיוון שיש האומרים כי טויוטה המציאה מבחינות רבות את אופנת ה"כאילו", עם הראב4. ולא צריכים לספר לנו עד כמה מתייחסת היפנית הזו ברצינות לשטח. אז איזה שינוי יעבור הפראדו הגדול? האם יצטרפו לעדר ויקצינו עוד יותר את העדפת האספלט על הבוץ?

הולכים לשטח

התשובה היא לא. ואת זה אפשר לזהות כבר בבחירה להותיר את שלדת הסולם וסרן חי מאחור. או בבחירת השם, שנותר פשוט "לנד-קרוזר", שם בעל מסורת שטח יוצאת דופן.

והאמת, הבחירה בשם עלולה לבלבל קלות, כי אותו כינוי משמש שני כלי רכב נוספים ושונים מהותית - אחד ייעודי יותר, שני גדול (עוד) יותר. מאידך, שם זה מדגיש את הלנד-קרוזר כמותג השטח של טויוטה, עם שלושה דגמים, שפע דורות ומורשת קרב מפוארת. בכל מקרה, נראה לנו כי הלקוחות ממילא יעדיפו שם זה על-פני הכינוי פראדו.

אז טויוטה בחרה בשלדת סולם, וטוענת לשיפור של 60% בקשיחות לעומת הפראדו. לטענתם, מדובר בשלדה חדשה (לפחות המידות שונות), עם הרבה מרכיבים ותיקים, שסייעו ללא ספק לשמור על מבנה מקורי…

וכדי להעניק עוד קצת ביטחון לכולם, צויד הקרוזר בשפע אלקטרוניקה, החל מבקרת אחיזה ובקרת יציבות ועד, בדגמים יקרים - שאינם מיובאים - בולמי זעזועים מתכוונים אוטומטית וקפיצי אוויר לסרן האחורי, עם אפשרות לשינוי גובה. בנוסף, יש כאן מערכת לסיוע בירידה (ניתנת לניתוק) ומערכת מניעת הידרדרות לאחור - שפועלת אוטומטית. היי, ישאירו לנו עבודה כלשהי?

כמה יפה

בניגוד לפראדו הוותיק, שנראה בעיקר כבד ומעט מגושם, מצליח הדגם החדש להציג פנים עדכניות, מבלי להפוך לרכרוכי מדי. אבל המהפכה האמיתית מחכה מבפנים. אחרי כניסה ללנד-קרוזר, נראה הדגם היוצא ספרטני ואפילו ארכאי. למעשה, הפראדו נראה בפנים כמו קורולה בסיסית אך מגודלת, ואילו הקרוזר ביצע קפיצה נאה לפנים.

הוא נראה איכותי, מוצק, נאה ויוקרתי. נעים מאוד להתרווח בתא הנוסעים, בעיקר אם בחרתם בגרסה המהודרת. שילוב גווני בז', חום, עץ ואלומיניום, יחד עם פלסטיק איכותי, משרים אווירה מצוינת. לוח המחוונים נאה וברור, ובמרכז ממוקמת היטב בקרת אקלים מפוצלת ומערכת שמע מקורית עם תשעה רמקולים.

בורר ההילוכים נראה טוב מבעבר, ואת המיתוג המשני בעבר באמת שחבל להשוות לחדש. וכיאה לרכב במחיר כזה (עוד נגיע לכך), לא נשכח מקום תאורת מראות, מפות ותא כפפות, כמו-גם סגירת פתחי אוורור. מצוין.

אבל לא הכל מושלם. למשל, מיקומם הלא נוח של המנופים המכאניים לפתיחת מכסה המנוע ומיכל הדלק, או מנופי מגבים-תאורה פשוטים, עם מיקום נפרד לחלוטין של מתג תאורת ערפל אחורית וקדמית. גם לא הבנתי מדוע נדרשים שני מנופים לכיוון הגה לגובה ומרחק, או מדוע מוקם מתג החורף של תיבת ההילוכים מתחת להגה. ואם נמשיך, מוזר לגלות שבכלי כה יקר יש רק שתי כריות אוויר.

תנוחת הנהיגה גבוהה וטובה, למרות מיקום גלגל הגה אופקי מדי. המרחב טוב מאוד מלפנים ובשורה האמצעית, אך מתאים לילדים בלבד בשורה השלישית. מעבר לכך, ניסיונה ארוך השנים של טויוטה בתחום ברור ומודגש. כך למשל עומדות לרשות כל אחד מארבעת היושבים מלפנים שתי ידיות אחיזה. כך גם המושב האחורי שנותר מיוצב על בולם הידראולי לאחר קיפול. גם תא האכסון הענק בין המושבים מתגלה כשימושי.

ואגב, מי שהתרגל לקרקושי פלסטיק או חריקות מרכב, אפילו בפראדו הקודם, יופתע מהשקט המופתי. יש אמנם מספר רשרושים, אבל רובם מגיעים מהמושבים הקשורים מאחור ומוזר, אך גם מכיוון ההגה.

כבד

בטויוטה מספרים רבות על בידוד רעשים, אך סיבוב המפתח לא מותיר ספקות לגבי סוג הדלק. בעמידה או בעיר, טרטור הדיזל מוחשי ופוגם מעט בתחושה המפוארת, ולכך מצטרפת ידית תיבת העברה רועדת. הרעש וחוסר העידון נעלמים כמעט, כאשר המנוע מתחמם, המהירות עולה ורחשי רוח וצמיגים הופכים חזקים יותר.

את אותו מנוע טורבו-דיזל גדול בנפח 3.0 ליטר, עם מסילה משותפת ו-16 שסתומים, פגשנו כבר בפראדו. וכמו אז, גם כאן הוא משודך לתיבה אוטומטית בעלת ארבעה הילוכים בלבד. 163 כ"ס ו-35 קג"מ כבר ב-1,600 סל"ד נמוכים אמנם מרשימים, אבל כאשר הם רתומים לקצת יותר משני טון, התחושה לעיתים כבדה במפתיע.

אז טויוטה נוקבים בנתון האצה למאה של 12.8 שניות (זהה אגב לדגם הארוך והקצר(!?), אבל התחושה איטית במקצת. כך גם עקיפות, בעיקר למי שאינו מנוסה כל-כך ברכב שטח גדול וכבד, דורשות הכנה קלה. בכל מקרה, הקרוזר מעדיף נסיעה רגועה, ובשיוט של 120 קמ"ש הוא בהחלט נעים.

יחסי ההעברה הארוכים של התיבה אינם מסייעים לתנועה נמרצת מדי, אך היא מתפקדת היטב, כולל הבורר עצמו. עם זאת, בשילוב להילוך כוח, ההחלפות פחות נעימות. ואפרופו, קצב שתיית סולר של 7.5 ק"מ לליטר בהחלט נאה.

כמו פעם

טויוטה מספרים על מאמץ גדול להקנות לקרוזר התנהגות כביש ברמה גבוהה. במציאות, תלוי למה מתייחסים. אפשר לומר כי לעומת מכוניות בעלות מרכב אחוד הוא אינו מבריק, אך לעומת הדגם הקודם הוא מפגין שיפור נאה. כך, למרות

שהפראדו מרגיש "מחוזק" טוב יותר (זוכרים את קשיחות השלדה) הוא לעיתים מעט כבד ומגושם. כך בנוגע להעברות משקל על הכביש, כך בנוגע.

אולם ההנעה הכפולה הקבועה והטובה, המעבירה 60% הכוח לאחור, מאפשרת קצב מהיר ובטוח בהרבה ממה שנראה כאפשרי. הלנד-קרוזר אמנם סובל מתת-היגוי צפוי, אך לעולם אינו מפתיע מדי.

אך אותו תת-ההיגוי ירוסן על-ידי בקרת היציבות (הפועלת לעתים בצורה נמרצת מדי), אבל האופי הרגוע ויחס המשקל/הספק יהפכו את התערבותה לנדירה. הבלמים אינם נכנעים בקלות למרות חסרון מסוים של נחישות ודיוק (המשקל, המשקל) אבל לא יאבדו כוח.

ובשטח?

הפראדו נוח יחסית למורגלים בכלי רכב יעודיים יותר לשטח, ויפליא את חסרי הניסיון בגיהוץ מרשים של שבילים מהירים. גם כאשר הם זרועי בורות. כיול המתלים מוצלח למדי, ונסיקת החרטום וצלילתו אינה הופכת נדנוד מעצבן המחייב האטה מיידית.

ובכלל, כאשר מגיעים לשטח, הקרוזר מרגיש מצוין. מבחינתו (וגם מבחינתנו) הנסיעה על הכביש הייתה שווה, רק כדי להגיע לכאן. הוא מצליח לעבור מעברים טכניים לא קלים בקלילות יחסית, ועלול לייצר תחושה שאפשר הכל. אלא שבשטחים בעייתיים במיוחד, אותה קשיחות עליה דיברנו פוגעת לעיתים במהלך המתלה.

אגב, ניסינו לא פעם את בקרת המורד ששומרת אוטומטית - בעזרת ה-ABS ובהילוך כוח - על מהירות של 5-7 קמ"ש, והתוצאה טובה. שוב, במיוחד לחסרי ניסיון. חבל רק שבלימת המנוע בהילוך הנמוך אינה חזקה במיוחד.

בהצלבות צירים מסייעת בקרת היציבות, שתתפקד במקום נעילת הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה. כזכור, יש מרכזי, אבל אין אחורי). גם כאן ברור שנהגי שטח יעדיפו נעילה מכאנית המוצעת כאופציה בחו"ל, בעוד חסרי הניסיון ייהנו מאד מהאלקטרוניקה.

יש לו אופי

בסוף יום ארוך עם הקרוזר התקשיתי לעמוד בקסמו של הענק. אכן בתחומים רבים הוא רחוק משלמות אבל יש לו אופי. הוא נעים, מהודר ומצויד, נוח על הכביש וטוב בשטח.

והמחיר? כדאי לציין כי מול מתחרה ישיר כמו הפאג'רו של מיצובישי, הקרוזר מעניק תחושה מהודרת ואיכותית יותר, ומבחינות רבות הוא גם מצויד יותר. הגרסה הארוכה, שמחירה מתחיל ב-270,000 שקלים, גם מאושרת להסעת שמונה נוסעים בניגוד לשבעה ברוב המתחרים.

בכל מקרה, הנחיתה המוצלחת של הקרוזר בארץ, הביאה לדברי היבואן רשימת המתנה ארוכה, המעידה על קהל נאמנים לא מבוטל, ורומזת שהוא עומד להפוך לעוד סיפור הצלחה של טויוטה. ואם הוא טוב יותר בכביש, וטוב כפי שהיה בשטח, יש להם סיבה טובה לחייך.