השפנים של נתניהו

בלילה שבין רביעי לחמישי בשבוע שעבר הודיע שר האוצר, בנימין נתניהו, כי הממשל האמריקני אישר לישראל את חבילת הסיוע המיוחד, הכוללת ערבויות ומענק בטחוני. 5 ימים לאחר מכן הוגשה התוכנית הכלכלית לאישור הממשלה.
ביום שלפני הדיון בממשלה התגברו קולות המחאה נגד הגזירות הרבות הכלולות בתוכנית, ואז שלף נתניהו את נשק יום הדין: "אני הולך עכשיו לדיון עם ראש הממשלה", הודיע נתניהו לקבוצת עיתונאים בבניין האוצר, "אני אספר לשרון ששלחתי את התוכנית הכלכלית ליועצת לביטחון לאומי של הבית הלבן, קונדליסה רייס, לפי בקשתה. היא אמרה שהיא מאוד התרשמה מהתוכנית אבל שהערבויות יינתנו רק אם התוכנית תצא לפועל".
נתניהו לא היה, כמובן, הראשון שעושה שימוש בגורמי חוץ לחיזוק רעיונות מבית. בנק ישראל, למשל, חוזר על התרגיל הזה, שנה אחר שנה, עם קרן המטבע הבינלאומית. משרד האוצר עשה אותו דבר לפני שנים עם שר החוץ האמריקני לשעבר ג'ורג' שולץ, עם "מסמך 10 הנקודות" המפורסם של הפרופסורים האמריקנים הרברט שטיין וסטנלי פישר, ועם הוועדה המשותפת הישראלית-אמריקנית לפיתוח כלכלי.
אבל המהלך של נתניהו בכל זאת בולט מכולם בשקיפותו. האם באמת אישרו לנו האמריקנים את הערבויות ביום חמישי, ואילו ביום שני, כאשר נראה היה שאישור התוכנית הכלכלית נתקל בקשיים, הם קפצו והתנו את מתן הערבויות באישור התוכנית?
ומה יקרה אם הכנסת תחליט, כמו שזה נראה עכשיו, להכניס שינויים בתוכנית האוצר? האם נקבל רק חלק מהערבויות? או אולי לא נקבל אותן כלל, למרות שנתניהו כבר הודיע על אישורן?

שאלה למאיר שטרית

בדקות הספורות שהוקצו לו במסיבת העיתונאים לאחר אישור התוכנית בממשלה, חזר השר מאיר שטרית על עיקרי משנתו הכלכלית. "10% מהנישומים משלמים 90% מס הכנסה", אמר שטרית לקומץ העיתונאים שטרחו ובאו בשעת לילה מאוחרת לבניין ראש הממשלה, "מה אתם רוצים, שהם יברחו מהארץ ולא יהיה מי שישלם מיסים?"
דבריו של שטרית כוונו לאותו פרק בתוכנית המציע להקדים את יישום הרפורמה במס הכנסה. על פי המלצות ועדת רבינוביץ', אמור השלב הבא ברפורמה להתבצע רק בתחילת 2005. התוכנית הכלכלית מציעה להקדים אותו ולבצעו כבר בתחילת יולי השנה. כן מוצע בתוכנית לקצר את משך יישום כלל הרפורמה מ-5 שנים ל-2.5 שנים.
המהלך הבא ברפורמה צפוי להפחית את מדרגת המס האמצעית מ-28% ל-27%, את זו שמעליה מ-45% ל-41% ואת מדרגת המס העליונה מ-50% ל-47%. כתוצאה מכך יגדל הנטו של מי שמשתכר 15,000 שקל ברוטו לחודש ב-233 שקל ואילו הנטו של מי שמשתכר 35,000 שקל ויותר לחודש יגדל ב-866 שקל.
לקופת המדינה יעלה המהלך השנה, במונחים שנתיים, משהו כמו 2.5 מיליארד שקל. בשנתיים הבאות יגדל כבר הסכום הנדרש למימון המהלך ויסתכם בכ-5.7 מיליארד שקלים נוספים.
והשאלה שרציתי להפנות למאיר שטרית היא זו: מי בדיוק יברח מהארץ אם הורדת המס השולי העליון מ-50% ל- 47% לא תוקדם בשנה וחצי? מנהלי הבנקים? בעלי ובכירי החברות במגזר הפרטי? או אולי יהיו אלה בכירי המגזר הציבורי, אלה שהתוכנית הכלכלית מציעה לקצץ 21% משכרם?

הקשר בין צמיחה למלחמה

באותה מסיבת עיתונאים נשאל שר האוצר האם הוא לא חושב שגם למצב הביטחוני יש השפעה על מצב המשק. "התקדמות ביטחונית תעזור למשק", ענה נתניהו, "אבל היא לא תנאי בל יעבור". גם שר האוצר עצמו התקדם בנושא זה מעט, שכן עד לאחרונה טען נתניהו כי המשק הישראלי יכול לצמוח ולהתפתח גם בתנאי מלחמה.
פחות מ-12 שעות לאחר אותה אמירה, קיבל נתניהו את התשובה לשאלת הקשר שבין מצבו של המשק לבין המצב הביטחוני. שלשום בבוקר פירסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל קטע מהדו"ח השנתי של הבנק, שיפורסם רשמית בשבוע הבא. "לאינתיפאדה שפרצה ברביע האחרון של שנת 2000", נאמר בקטע שפורסם, "הייתה השפעה רבה על המיתון הכלכלי שפקד את ישראל מאז. אובדן התוצר בשנת 2002 כתוצאה מהתמשכות האינתיפאדה בשנה זו נאמד בין 14.6 מיליארד שקל לבין 17.9 מיליארד שקל.
כמה שעות לאחר מכן התראיינה בטלוויזיה מנהלת מחלקת המחקר, ד"ר קרנית פלוג, וחידדה את המסר: "במצב הביטחוני הנוכחי לא ניתן להגיע למיצוי מלא של פוטנציאל הצמיחה של המשק הישראלי", אמרה פלוג, "כל זמן שהעימות הצבאי נמשך – צמיחה אמיתית לא תהיה".

המניפסט הפוטוריסטי של נתניהו

אל התוכנית הכלכלית שאושרה השבוע בממשלה נלווה גם הסבר מילולי מפורט, שמשמיע לאחרונה נתניהו כמעט בכל הזדמנות. לדבריו, אם רק יתנו לו לקצץ בתקציב, לצמצם את הוצאות השכר בשירות הציבורי, להקטין את תשלומי קצבאות הביטוח הלאומי, ובמקביל להפחית את נטל מס ההכנסה – תהפוך ישראל לאבן שואבת למשקיעים זרים, לאירלנד של הלבאנט.
בחזונו, רואה שר האוצר את ישראל זרועה רשת מסילות ברזל וכבישי רוחב, המשקיעים הזרים מצטופפים בנתב"ג, ההיי-טק שב לשגשג והמוני בית ישראל גוזרים קופונים של חברות ממשלתיות שהופרטו בבורסה.
מיד לאחר אישור התוכנית הכלכלית בממשלה, נשא שר האוצר נאום קצר, עמוס מילים חגיגיות: "בתוכנית יש הרבה חזון. התפנית במשק החלה היום ואנחנו יוצאים לדרך חדשה. הפחתת המס תהיה מנוע חזק לצמיחה. הממשלה תיכנס עכשיו לתנופה גדולה של השקעות ותפריט חברות ממשלתיות בשוק ההון. כבר עכשיו יש התעניינות של משקיעים בשווקי העולם, שמצפים שנבצע את הצעדים הנכונים".
לצד דברי השבח על התוכנית הכלכלית, לא שוכח שר האוצר להשמיע גם כמה אזהרות על הצפוי לנו, אם התוכנית לא תאושר. "כשהגירעון קורס, הכל קורס, כולל מערכות הרווחה", הזהיר נתניהו בישיבת הממשלה שדנה בתוכנית הכלכלית, "אנחנו על סף המצוק. אם נמשיך כך, ניפול לתהום ואם לא נבין את זה, לא נבין דבר".
לא נעים לומר, אבל הדברים שהשמיע השבוע נתניהו מזכירים קצת את המניפסט הפוטוריסטי של פיליפו תומזו מרינטי - אותו מסמך ששימש בתחילת המאה הקודמת מקור השראה לזרם הפוטוריזם באמנות ובספרות.
ומי שלא ממש שמע על מרינטי ועל התנועה הקיקיונית שהקים, יכול להסתפק בהסברו הקצר של פרופ' יוסף סרמונטה, באינציקלופדיה העברית, על פועלו של מרינטי: "חיבוריו בישרו על פנייתו לקיצוניות מופגנת, במטרה להלום בקורא ולזעזעו – אף במחיר השימוש בשטחיות זולה".