בקצב הקצב

בשנים הקרובות אנו עשויים להתעורר בוקר אחד ולגלות שמיגל דליבס זכה בפרס נובל לספרות. הוא שנים נמצא ברשימות, הוא כבר בן 83, ובכל זאת נשאל את עצמנו איך לא שמענו עליו. ואז, סביר להניח, נוצף בתרגומים מהירים, נגמע אותם בחופזה ונרגיש כי דליבס היה איתנו מאז ומתמיד כמו ה.וו זבאלד או אימרה קרטש. כדי לחסוך מאיתנו את הלופ הנצחי והמביך מעט של הלם הגילוי וכו', שקדה המתרגמת והעורכת טל ניצן-קרן והוצאת "הספריה החדשה" על סדרת לטינו - תרגומי מופת מהספרות הספרדית והלטינו אמריקנית. את הסנונית הראשונה מאת דליבס, "התמימים הקדושים", ניתן כבר למצוא על המדפים, ומומלץ גם לא לפחד מהכריכה האחורית. הפעם זו ניצן-קרן בעצמה, לא מ.פ האניגמטי והמעייף.
"התמימים הקדושים" מתאר מציאות פיאודלית קשה ודחוסה בשלהי המשטר הפרנקיסטי בספרד, דרך משפחה קשת-יום הרואה איך עתידה מתנפץ מול גחמות האדונים. בתחתית הסולם נמצא עזריאס, הזקן שמזכיר בעליבות ובגועל האקולוגי שהוא משרה על הסביבה את "סלבטורה", מיודעינו מ"שם הוורד". אדונו של עזריאס משליכו לעת זיקנה, גם בגלל שהוא משתין על ידיו דרך קבע ובמקביל מטפל באספקטים קולינריים של האחוזה, אבל בעיקר בגלל שהוא יכול. בד בבד, גיסו פאקו עובר מסכת התעללות רגשית על ידי פרנקיסט תאב ציד מטורף בשם איוואן, שכורה במו טיפשותו את סופו הבלתי נמנע. זהו הציר המרכזי עליו מושתתת העלילה הדומסטית, המכילה טרגדיות אישיות נוספות, חוסר תקווה טוטאלי ואמפטיה בלתי נלאית. למרות היות הסיפור מאוד לוקאלי באופיו, מעין ארכיאולוגיה פרוזאית מודרנית, יש בו משהו סוחף, נוגע ללב, מאוד פשוט ונהיר, המתעלה על היבטים של זמן ומקום.

ממלאים חורים

"זהו ספר מאוד אנושי עם מסר חברתי, מעין מעשיית מוסר עם הדים אוניברסליים, וזה מה שהופך אותו לדעתי ליצירת מופת", אומרת ניצן קרן ומוסיפה: "כל האוריינטציה של הסדרה היא הומניסטית מובהקת, והמטרה שלה היא ללא ספק למלא חוסרים של הקורא הישראלי בסופרים גדולים שכאן עדיין נחשבים לאלמונים". למרות רנסנס לטיני מסוים בשנים האחרונות, שהתבטא בעיקר בתרגומים של האייקונים הגדולים דוגמת חורחה לואיס בורחס ומריו ורגס יוסה, מתברר שהחשיפה המקומית לאוצרות הלטיניים עדיין מצומצמת ובלתי שלמה.
לדעת ניצן קרן, למרות השקיקה האקזוטית, אנחנו עדיין לא מדביקים את הקצב. בנוסף, ישנו מחסור גדול במתרגמים: "למרות שיש קהילה ענפה של עולים ארצה מארצות לטיניות, הדבר לא הניב מתרגמים. הם בהחלט יודעים ספרדית, אך העברית שלהם לא ברמה מספקת, כשהכוונה היא כמובן לדור הראשון. הדור השני התנתק לגמרי מהספרדית ונטמע כמעט לחלוטין בהוויה הישראלית. חשוב להבין שמדובר בתרבות אדירה, מתרחש שם משהו תרבותי אחר לגמרי ממה שהורגלנו אליו שנים, ומכאן צומח הצורך להביא את המשא הספרותי העשיר הזה אל ציבור הקוראים הישראלי. זה שונה לגמרי מהקולטורה הרוסית פולנית אותה ספגנו הלוך וספוג מאז קום המדינה".
השנה צפויים לראות אור שלושה כותרים נוספים בסדרה: "הסימפוניה הגמורה" מאת אאוגסטו מונטרוסו, אוסף סיפורים קצרים, קצרצרים, משלים ווידויים של סופר גווטאמלי מבריק ויוצא דופן; "אהבה חשוכה" (שם זמני) מאת הארגנטינאי עטור הפרסים תומאס אלואי מרטינס, סיפור על אהבה רכושנית ואלימה של עורך עיתון לעיתונאית צעירה, על רקע ההווה הסוער וההפכפך של בואנוס איירס המתפוררת; וכן "סוד הקבר המכושף" מאת אדוארדו מנדוסה, סדרת מתח שנונה ומתוחכמת על בלש המאושפז בבית משוגעים ומבצע משם גיחות לחקירותיו השונות.

"התמימים הקדושים" מאת מיגל דליבס, סדרת לטינו, הספרייה החדשה, 146 עמודים, מספרדית: טל ניצן קרן