האופנה של דולי והתשוקה של לואי (2)

דולי היא אל נכון הכבשה המפורסמת ביותר מאז כינה יוחנן המטביל את ישו "שה האלוהים הנושא את חטאת הארץ". אין ספק שפרסומה כיונק המפורסם ביותר לפי שעה עולה על זה של האפיפיור, הנשיא, מדונה ומייקל ג'ורדן, וכל אותה מהומה בגלל העתק פחם, כמו צילום מסמכים! אינני מתכוון לשפוך קיתון של צוננים על כבשה קטנה זו, ששוכפלה מהתא של אמה הבוגרת, ואולם איני בטוח כי היא ראויה לכל ההתרגשות והפחד שעוררה לידתה החריגה.
כאשר קוראים את המאמר המקצועי המתאר את ייצורה של דולי (א' וילמוט, א"א שנייקה, ג' מקוו'ייר, א"ג' קיינד וקה"ס קמבל, "צאצאים חיים שנוצרו מתאים עובריים ובוגרים של יונקים", נייצ'ר , 27 בפברואר, 1997, עמודים 810-813), אין מנוס מאכזבה מסוימת, במקום תמרות העשן וההפרזות של תגובות ציבוריות כה רבות, ולתהות אם סיפורה של דולי מספר פחות מכפי שהעין רואה.
אינני מנסה לבטל או להמעיט בערכן של הסוגיות האתיות שמעלה לידתה של דולי (לנושא זה אחזור מיד), אך איננו עומדים להתייצב בפני צבא של היטלרים אף לא בפני משחק דרבי שכל שחקניו הם מתחרים זהים מבחינה גנטית (מבחן של אמת לכישורי מאמנים!) ראשית, דולי אינה פותחת תחום חדש בביולוגיה, משום שזה עשרים שנה ידוע כבר עקרונית איך לשכפל בעלי-חיים, גם אם טרם פותחו טכניקות כלשהן לניצול הפוטנציאל הגנטי המלא של תאים בוגרים שכבר התמיינו.
(עם זאת, אני מודה שהפתרון הטכנולוגי יכול להיות בעל תוקף מעשי ואתי בדיוק כמו פריצת הדרך התאורטית. אני מניח שכך גם יכול אדם לטעון שהפצצה האטומית הראשונה רק מימשה אפשרות מוכרת.)
שנית, זה כמה שנים יכולים עמיתי לשכפל חיות מתאים עובריים. דולי אינה אפוא השכפול הראשון של יונק, אלא השכפול הראשון מתא בוגר. גם איאן וילמוט ועמיתיו שיכפלו כבשים מתאי עוברים בני תשעה ימים ובני עשרים ושישה ימים - בהצלחה רבה יותר.
הם השיגו 15 הריונות (למרות שלא כולם הגיעו לסיומם) מתוך 23 כבשים שהשתתפו בניסוי (כלומר, אמהות נשאיות לתאים המופרים המושתלים), וחמישה הריונות מתוך 16 כבשים שבהן הושתלו תאים עובריים, אך רק דולי (הריון אחד מתוך 13 ניסיונות) היא פרי השתלת תאים בוגרים. מתבקש ניסוי חוזר שיאשש את תוצאות ניסוי זה. (עם זה, לדעתי ודאי יתגברו על קשיי ההווה, ושכפול מתוך תאים בוגרים, אם הוא בכלל אפשרי, יושג ללא ספק באופן שגרתי יותר עם השתפרות הטכניקות והכרת הנושא).
שלישית, והפעם ביתר כובד ראש, עדיין איני משוכנע כי עלינו לראות את התא שממנו שוכפלה דולי כתא בוגר לכל דבר. דולי נוצרה מתא שנלקח מ"בלוטת השד של כבשה בת שש שנים, בשליש האחרון להריונה" (אם לצטט את המאמר המקצועי של וילמוט ועמיתיו). כיוון ששדיהם של יונקים שהתעברו גדלים באורח ניכר בשלבים האחרונים של ההריון, כמה מתאי השד, שהם בוגרים להלכה, עלולים להישאר לא-מפותחים באורח חריג ואפילו "דמויי תאים עובריים", ובכך להתרבות במהירות כדי ליצור רקמת שד חדשה בשלב המתאים של ההריון.
כתוצאה מכך אולי אפשר לשכפל רק מתאים בוגרים חריגים בעלי פוטנציאל עוברי אפקטיבי, ולא מכל תאי לחי, שיער או טיפת דם שנפלה באקראי לידי משכפל מטורף. וילמוט ועמיתיו מודים באפשרות זו במשפט שנכתב בקהות האופיינית לפרוזה המדעית השגרתית, ולכן כמעט כל העיתונאים לא נתנו דעתם אליו: "איננו יכולים לשלול אפשרות שרק אחוז קטן של תאים שכמעט שלא התמיינו מסוגל לאפשר חידוש של בלוטת השד במהלך ההריון".
אך אפילו לא התרשמתי כל-כך מן ההישגים שהושגו עד כה, אינני דוחה מכול וכול את הסוגיות האתיות המרשימות שהועלו נוכח האפשרות לשכפול מתאים בוגרים. אמנם זה עשרות בשנים אנו משכפלים עצי פרי בתהליך הרגיל של ייחור - בלא שתתעורר זעקה מוסרית כלשהי. ואמנם אפשר שלא נעמוד בפני הסכנות האבולוציוניות שבאחידות גנטית של צמחים ובעלי-חיים שגודלו למאכל, משום שאני מאמין כי מגדלי הצמחים והחיות אינם טיפשים כדי כך שישמידו את כל הסוגים למעט גנוטיפ אחד של המין.
תמיד יישאר אפוא במלאי מאגר אקטיבי של שונות גנטית (כדרכם של מגדלי הצמחים לעת הזאת). (עם זאת, אל לנו להקל ראש בסכלות האדם בפוטנציה - ופורענות כלשהי עלולה להשמיד מלאי מקומי, ואילו שונות גנטית המתפשטת במין כולו מאפשרת חוסן אבולוציוני מרבי).
עם זאת, אף שאותם חששות המסוקרים בהרחבה נראים לי מוגזמים, עודני חושש מאוד מהשימושים הפוטנציאליים לרעה בשכפול בני אדם, ואני מעודד דיון פתוח ומעמיק בסוגיות אלו. כל אחד יכול לראות בעיני רוחו תרחיש שאול. משום מה אינני נותן דעתי להיטלר עתידי המייצר צבא של עשרה מיליון רוצחים אוטומטים זהים - משום שאם תגיע החברה אי-פעם למצב שבו מישהו בעמדת כוח יוכל למעשה לממש זאת, כי אז אבדנו בלאו הכי.
מחשבותי רצות לעבר סבך מוסרי בשיעור קטן יותר שאולי אכן יהיה עלינו להתמודד עמו בשנים הקרובות - למשל, המקבילה הביוטכנולוגית לפרקליטים הרודפים אחרי אמבולנסים: חברה זריזה הסורקת את מודעות האבל ומחפשת מודעות פטירה של ילדים קטנים, ואחר-כך ניגשת אל ההורים האבלים ומציעה: "אנו מצטערים על אובדנכם. אגב, האם שמרתם דגימת שיער? בעבור חמישים אלף דולר בלבד יש בכוחנו לייצר בשבילכם ילד חדש".
נישאר עדיין בתחום האתי, אך הפעם אתייחס לנקודה העיקרית שאני רוצה לציין בקשר להתעלמות מהמקורות החברתיים של אורחות ההתנהגות האנושית. אני סבור כי התרחישים המפחידים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, והדיונים האתיים הנרגזים ביותר בתוכניות האירוח ברדיו, התמקדו בבעיה שאינה קיימת, בעיה שכל החברות האנושיות פתרו לפני אלפי שנים. אנו שואלים: כלום שכפול הוא אדם בשר ודם? האם לשכפול יש נפש? האומנם שכפול הנוצר מן התא שלי שולל את אישיותי הייחודית?
לדעתי, שאלות אינסופיות אלו - כולן וריאציות על נושא האיום שמאיים השכפול על מושג האינדיבידואליות המסורתי שלנו - כבר זכו למענה אמפירי, למרות שהדיון הציבורי על אודות דולי שמח להתעלם מעובדה ברורה זו. שכפולים אנושיים מוכרים לנו מיום שעמדנו על דעתנו. אנו קוראים להם תאומים זהים - והם שכפולים מוצלחים לאין ערוך מדולי ואמה. לדולי ולאמה הגנטית משותף רק דנ"א גרעיני - משום שרק גרעינו של תא השד של אמה הוכנס לתא מופרה (שגרעינו הוצא) של אם נשאית, ואחר-כך גדלה דולי ברחמה של אם זו.
לתאומים זהים יש לפחות עוד ארבעה מאפיינים נוספים (וחשובים) משותפים המבדילים בינם לבין דולי ואמה. ראשית, תאומים זהים נושאים גם את אותם גנים מיטוכונדריים. (המיטוכונדריה, "בתי-החרושת לייצור האנרגיה" של התאים, מכילים מספר מועט של גנים. אנו מקבלים את המיטוכונדריה שלנו מהציטופלזמה של תא הביצה שממנו אנו עשויים, ולא מהגרעין שנוצר על-ידי התחברות זרע וביצית. דולי קיבלה את הגרעין שלה מאמה, אך את הציטופלזמה של תא הביצה, ולפיכך את המיטוכונדריה שלה, קיבלה מן האם הנשאית שלה).
שנית, לתאומים זהים משותף אותו מערך של גנים אמהיים שנוצר בביצה המופרית. הגנים אינם הופכים למופרים מעצמם. תאי הביצית מכילים תוצרי חלבונים של הגנים האמהיים הממלאים תפקיד חשוב בפיקוח על התפתחותו המוקדמת של העובר. דולי העובר התקדמה באמצעות הגנים הגרעיניים של אמה, כשהתוצרים הגנטיים של אמה הנשאית מצויים בציטופלסמה של תאי היסוד שלה.
שלישית - וכעת אנו מגיעים לגורמים הסביבתיים הברורים - תאומים זהים חולקים רחם אחד. דולי ואמה נוצרו במקומות שונים. רביעית, תאומים זהים חולקים תקופה אחת ותרבות אחת (אפילו הם חלק מאותה קבוצה נדירה, החביבה על החוקרים, של קרובי משפחה שהופרדו בלידתם, וגדלו בלא שידעו זה על קיומו של זה, במשפחות רחוקות ובמעמדות חברתיים שונים). השכפול של תא בוגר גדל בעולם אחר. מישהו באמת סבור כי שכפול של בטהובן, שהיה גדל היום, היה מתיישב יום אחד וכותב את הסימפוניה העשירית בסגנונו של אביו שחי בראשית המאה התשע-עשרה?
תאומים זהים הם אפוא שכפול מוזר - דומים זה לזה מכל הבחינות הרבה יותר מאשר דולי ואמה. אנו יודעים כי הדמיון בין תאומים זהים אכן מדהים, לא רק בהופעתם, אלא גם בסגולות רבות ובתווים מדוקדקים של האישיות. ובכל זאת, האם פיקפקנו אי-פעם בכך שלכל אדם בצמד הזה אישיות משלו? ודאי שלא. אנו יודעים שתאומים זהים הם אנשים נפרדים, על אף דמיונם המוזר והמפליג. אנו נותנים להם שמות שונים. הם חווים בחייהם התנסויות שונות וגורלות שונים. חייהם מתנהלים בנתיבים שונים של גחמות עולמנו המורכב. הם גדלים כיחידים נפרדים ללא ספק, ועם זה הריהם שכפולים מוצלחים לאין ערוך מאשר דולי ואמה.
מדוע התעלמנו מעיקרון מרכזי זה בחששותינו ביחס לדולי? תאומים זהים הם ראיה מובהקת לכך שהבדלים בעת הגדילה שאין מנוס מהם הם ערובה לאינדיבידואליות ולאישיות נפרדת לכל אחד מהשכפולים האנושיים. וכיוון שכל דולי אנושית לעתיד לבוא ודאי תהיה שונה בהרבה מאמה (גם מבחינת טבע המיטוכונדריה והתוצרים הגנטיים של האם הנשאית, וגם מן הבחינה הסביבתית של רחמים אחרים והתרבויות שבהן תגדל) יותר מהשוני שבין תאומים זהים, מדוע לשאול אם לדולי יש נשמה או חיים עצמאיים משלה בשעה שמעולם לא פיקפקנו באישיות ובאינדיבידואליות של תאומים זהים שדמיונם רב בהרבה?
הספרות תמיד הכירה בעיקרון זה. חסידי הנאציזם ששיכפלו את היטלר בסרט הנערים מברזיל הבינו כי יש להעצים גם את הדמיון באופן הגידול שלהם. לכן מסרו את תינוקות היטלר אלה למשפחות הדומות ביותר למשפחה שתיפקדה שלא כהלכה שבה גדל היטלר - ואף לא אחד מהם גדל והיה למפלצת האיומה ביותר בהיסטוריה. החיים תמיד מוודאים שגם עיקרון זה יתקיים.
אנג וצ'נג, התאומים הסיאמיים המקוריים והשכפולים הקרובים ביותר, פיתחו אישיות נבחנת ועצמאית. אחד היה לאלכוהוליסט קודר, והשני נותר טוב לב ועליז. אל לנו לייחס אינדיבידואליות יתרה לכבשים בכללותן. אחרי ככלות הכול עודן מסמלות את הליכתנו העיוורת אחר העדר ואת אופן הפעולה הזהה בדלגן מעל גדרות - אך דולי תגדל ותהיה מיוחדת ועקשנית ככל שמסוגלת כל כבשה להיות.
חלק ראשון