החירות לחיות בכבוד

לפני מספר חודשים הלך לעולמו גדול הפילוסופים הפוליטים במאה העשרים, ג'ון רולס. אין הוגים פוליטים וחברתיים רבים כרולס, שהשפיעו באופן כה עמוק על תחומי ידע מגוונים כפילוסופיה, מדע המדינה, משפטים, כלכלה ותחומים אחרים. פרויקט חייו האינטלקטואלי היה ניסוח והצדקה של תורת צדק חברתי למדינה דמוקרטית.
רולס ניסה לענות על השאלה: מהם עקרונות הצדק החברתי שעליהם יסכימו בתנאים של משא ומתן הוגן אנשים רציונלים, שווים וחופשיים. בקצרה, ואני מקווה שאיני גורם לרולס עוול גדול מידי, בספרו "תיאוריה של צדק" הוא מגיע למסקנה, לאחר דיון פילוסופי מקורי, עמוק ומורכב, כי הצדדים למשא ומתן יסכימו על שני עקרונות צדק: עקרון החירות, הקובע כי בחברה צודקת לכל אדם זכות שווה למכלול הנרחב ביותר של חירויות יסוד; העיקרון השני קובע שאי-שוויון בתחום החברתי והכלכלי יהיה מוצדק רק אם יהיה לטובתם המרבית של החלשים ביותר בחברה. כמו כן טוען רולס שחברה צודקת חייבת לקיים שוויון הזדמנויות הוגן בתחומים כתעסוקה וחינוך. התיאוריה הזאת זוכה לביקורת מימין ומשמאל, אולם עם השנים היא הפכה עבור רבים לאמת המידה לבחינת הוגנותה ומוסריותה של מדינת רווחה מודרנית.
קשה למצוא בעולם המערבי חברה המתרחקת מאמות מידה בסיסיות של צדק חברתי כמו החברה הישראלית. חברה שבה פחות ופחות בני אדם נהנים מחירויות יסוד, שאי-השוויון פועל לטובתם של בעלי ההון ומכה בחלשים ושהזדמנויות חינוכיות הופכות יותר ויותר לנחלתם של בעלי אמצעים. ההשראה לתורת הצדק החברתית הישראלית לקוחה לא מרולס אלא מדארוין. החברה הישראלית היא ג'ונגל שבו יש להיפטר מהחלשים, ורק לחזקים יש זכות לשרוד.
אדם חופשי הוא אדם הנהנה מחירויות רבות ככל האפשר, מהחירות להתבטא, להאמין, להפגין, להשתתף בהליך הפוליטי וחירויות נוספות, אלו המכונות זכויות אזרחיות ופוליטיות. אולם לזכויות הללו אין משמעות ללא הבטחת קבוצה אחרת של זכויות - הזכויות החברתיות. איזו משמעות יש לזכות לפרטיות עבור חסר דיור, איזו תוחלת יש לזכויות הפוליטיות עבור אדם רעב או חולה, מה הערך של הזכות לחופש הביטוי עבור אדם חסר השכלה. ניתן היה לקוות שהמהפכה החוקתית משנת 1992, ובעיקר חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יכירו בזכויות חברתיות כזכויות אדם. אולם בשיח הליברלי הישראלי חירויותיהם וזכויותיהם של אלה שאינם שוכנים בעשירונים העליונים אינן בעלות ערך רב במיוחד.
עבור נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, פגיעה בזכות לחינוך או בזכויות רווחה חברתית אינן מהוות פגיעה בכבוד האדם, היענות למימוש זכויות אלו תהיה מופרזת מדי על-פי פרשנותו למושג "כבוד האדם". לעומת זאת על כבודם של בעלי הקניין יש להגן מכל משמר.
בואו וניקח כמקרה מבחן נוסף לתפיסת הצדק החברתי בישראל את חלוקת הנטל בתוכנית האידיאולוגית המכונה "התוכנית להבראת כלכלת ישראל", תוכנית ששר האוצר בנימין נתניהו, מתאר כ"תוכנית כואבת". על-פי התוכנית, ארבעת העשירונים התחתונים ישאו ב-74% מהקיצוצים בתקציב, בעוד ששני העשירונים העליונים ישאו רק ב-4%. אל דאגה, בעוד מספר חודשים יזכו שני העשירונים הללו לתוספת של אלפי שקלים במסגרת הרפורמה במס.
לוגיקת הצדק של נתניהו ושטרית הפוכה לזו של רולס: לדעתם מוצדק להגדיל את אי-השוויון הכלכלי והחברתי רק בתנאי שהוא פוגע בחלשים. רצוי ללוות את מדיניות אי-השוויון בנתונים מופרכים ובתעמולה של האשמת הקורבן: עניים, מובטלים, אמהות חד-הוריות, מורים, אחיות ועובדי שירותים ציבוריים הם טפילים מעכבי צמיחה כלכלית המכורים לחיי בטלה שחובה להכות בהם.
בחג החירות הזה, כאשר נספרו ביציאת מצרים, מן הראוי לזכור שעבור רבים מאתנו, יהודים וערבים, ימים אלה הם ימים של הידרדרות מכבוד לעוני, מפרנסה למצוקה, ומחירות לשעבוד. רשעים לא חסרים בסיפור הזה.

ד"ר יוסי דהאן, מרצה למשפטים ולפילוסופיה, יו"ר מרכז אדוה