גרשוני: "אני לא אשתוק"

"זמן קצר לפני ההודעה על מתן פרס ישראל, ציטטתי על אחת מעבודותיי את דברי הנביא ירמיהו, שאמר את האמת בשעה שכולם מסביבו אמרו דבר שקר: 'מי יתנני במדבר מלון אורחים, ואעזבה את עמי, ואלכה מאתם כי כולם מנאפים, עצרת בוגדים'. אם שרת התרבות אכן דואגת לאמניה, מפתיע שאחרי כתיבת שורות אלו לא הבחינה, או שהעדיפה לא לראות, את המשמעויות החבויות בו. המצב בישראל עגום ביותר, אנחנו ניצבים על פי פחת, וראוי שבשעה שכזו תפנה השרה לאמנים, תתייעץ אתם ותשאל מדוע זו דעתם. משפטו של ירמיהו, שנרשם גם לשם הבלטת יופייה של השפה העברית והמוזיקליות שבה, היה אמור לעורר את דאגתה. את כל חיי ויצירתי השקעתי כאן, בישראל, מעולם לא התכוננתי לרדת מהארץ ובמשפטו של ירמיהו עשיתי שימוש מטפורי ומעורר מחשבה.
"גסות המחשבה הרווחת, שאינה מוכנה להיכנס לניואנסים ומעדיפה לראות את הדברים בשחור ובלבן, אינה זרה לי. זו הדעה שגורסת שאני מתעקש לקבל את הפרס בשביל סכום הכסף המגוחך שהוא מעניק. אך בניגוד לדבריה של השרה לבנת, אינני בועט ברגל ומושיט את היד לבקש. אני נלחם על המדינה שלי. אם אוותר על הפרס, אומר בעצם שהמדינה היא שלהם ושאני מתיר להם לעשות בה כחפצם. אני המדינה, חבריי הם המדינה, העבודה שלי היא המדינה.
"החברה הישראלית ונציגיה המקצועיים נתנו לי את פרס ישראל, ומתוך פטריוטיות אני נלחם עליו. אין לי דבר נגד המדינה, מכיוון ששלי היא. אינני בועט באותם שאומרים שעשיתי עבודה חשובה. עם זאת אין דבר שיכול לחייב אותי ללחוץ את ידיו של אריאל שרון. זו לא הממשלה המסוימת הזו שהעניקה לי את הפרס. הממשלה היא כלי שממנה ועדות שבוחרות באופן מקצועי את הזוכים בפרס. בעיני רוחי יש הבדל בין הממשלה הזמנית הזו, שאני מקווה שהיא זמנית, לבין המדינה והחברה הישראלית שהיא שלנו. אין בכוונתי לוותר לממשלה ולדבר אין כל קשר לפרס הכספי שעומד על סכום של 50 אלף שקל. אין בכוונתי לשבת בצד ולקטר כמעשה השמאל המתבכיין ולומר: 'אויה, גנבו לי, לקחו לי ובזזו לי את המדינה'. אני לא אשתוק, זו מלחמתי".

אני לא קישוט ביום העצמאות

"פרס ישראל צריך להיות מוצא מידי הממשלה, מכיוון שמדובר בניגוד אינטרסים מובהק. הממשלה תעניק את הפרס בתנאי שאנו האמנים נהווה עבורה קישוט ביום העצמאות, שנבוא ונרקוד לפניה 'מה יפית'. ובכן, לא, כי לא יפתה. בראיון אחר שנתנה השרה לבנת בימים האחרונים אמרה שזו הדמוקרטיה שאפשרה לי לעבוד בחופשיות. זאת משום שאולי היא חושבת על ימים שבהם לא יאפשרו לאמנים לעבוד בחופשיות. הממשלה הנוכחית מחפשת ליצנים שמאלנים, הם היו רוצים שאבוא ואציג את עצמי כליצן ואעשה מיצגים על הבמה המכובדת בשביל שהם יוכלו לומר: 'הנה ראו איזה ליברלים אנחנו. למרות הכל אנו מאפשרים לשמאלנים לעשות ולומר ככל העולה על רוחם'. המחאה שלי היא בכך שאומר שאינני מכיר בהם, אינני יורד מהארץ, אינני זורק פצצות או עושה מעשי אלימות אנטי דמוקרטיים, אך אינני מוכן לבוא ולעשות דקורציות ולהראות כלפי חוץ שהכל בסדר, רק בשביל שהם יוכלו להתקשט בי.
"לעניין הכסף אני עונה בתשובה למבקריי, אם להיות זונה אז לפחות זונת צמרת. מבחינה כספית היינו צריכים למרוד בפרס ישראל קודם כל בשל היותו מעליב. כשפרס ישראל, הנחשב לפרס החשוב ביותר בארץ, עומד על 50 אלף שקל, בעוד שפרס א.מ.ת שהוענק מטעם ידידי ישראל באמריקה הלטינית לסופר הישראלי ס. יזהר עמד על סכום של מיליון שקל, אני בוחר להיות זונה בסכום של חצי מיליון דולר ומעלה. אותם שמגנים את בחירתי שלא ללחוץ את ידי ראש הממשלה, צריכים לשאול את עצמם מה היה קורה לו בתקנון הפרס היה כתוב שמקבליו צריכים להצדיע לאישים שעל הבמה? האם אז מישהו בר דעת היה מבצע את הדרישה? בשבילי לחיצת יד מסמלת הכרה וכבוד ממש כמו הצדעה. יש ניגוד אינטרסים בולט בין רוח הפרס לבין הקישור שלו לטקסיות מעושה. בפנייתי לבג"ץ, אני מבקש שבית המשפט יבדוק את היסוד החוקי של תקנון הפרס, וישקול את דרישותיו מול חוק זכויות האדם והאזרח וחוק כבוד האדם וחירותו. אני לא נותן לנציגי הממשלה הנוכחית לומר בשמם 'המדינה זה אני', מכיוון שאני וציבור האזרחים כאן הם המדינה. בשם כולנו אינני מוותר על הפרס ואני מבקש מבית המשפט לברר מי זו המדינה שלי ומה צביונה.
"הפרסים הם חלק מהאופן שהחברה מפרנסת את אמניה, אך אי אפשר לומר שאמנים חיים מכוח העזרה שמעניקה המדינה, עזרה שהיא קטנה ומגוחכת. בכל מקרה, אמנים צריכים ליצור באופן חופשי. עייפתי מהדיאלוג עם משרד החינוך והתרבות, עם השרה לבנת ועם התקשורת, אבל הקרב האמיתי שלי עדיין לא תם".

נרשם מתוך שיחה עם הצייר משה גרשוני