גרשוני לבג"ץ: לבנת פועלת מחוץ לסמכויותיה החוקיות

הצייר משה גרשוני הגיש הבוקר לבג"ץ באמצעות פרקליטו, עו"ד אביגדור פלדמן, עתירה דחופה למתן צו על תנאי הדורש משרת החינוך, לימור לבנת ומאגף פרסי ישראל במשרד, לנמק משפטית את ההחלטה לשלול ממנו את פרס ישראל.
ועדת שופטים מקצועית החליטה להעניק לצייר את פרס ישראל בטקס החגיגי שיתקיים ביום העצמאות הקרוב (7 במאי), אך בעקבות סירובו להשתתף בטקס, הודיעה השרה לבנת על ביטול הפרס. על-פי העתירה, מרגע בו אושרה המלצת ועדת השופטים שמונתה על-ידי השרה לבנת, הפך גרשוני ממועמד לפרס לזוכה בו ולכן אין באפשרותה של השרה לחזור בה מהענקת הפרס. "לאחר שורה של אולטימטומים קצרי מועד וברוטאליים בסגנונם, כאילו לא היה העותר אמן רב הישגים ועתיר שבחים אלא מדינת אויב, מטרה לטילים מונחים, לחצה השרה הנכבדה על ההדק ושיגרה לחלל השיח האמנותי והציבורי מתקפת עלבונות משפילים לצורך הכפשת שמו, דבריו ומעשיו של גרשוני" נכתב בעתירה. "כך נמצא העותר במצב שבו נשלל ממנו פרס ישראל… והוא עצמו מצא עצמו מושפל ונעלב על-ידי השרה… שהתנהגה בכבוד הראוי לה כאחרון פטרוני האמנות הסבור שארנקו יכריע כל אמן סורר ומורד".

"משה גרשוני אינו זקוק לציונים ממך"

בעתירה מדגיש פרקליטו של הצייר כי גרשוני מעולם לא אמר כי אינו מוכן ללחוץ ידיהם של נבחרי מדינה וכי הצגת הדברים הזו הינה "סילוף שקרי שיש לקוות כי נעשה בטעות… ולא מתוך כוונת מכוון לעוות את דבריו ולהציגם כך, על מנת להשחיר פניו". הסיבה לאי רצונו להיות נוכח בטקס, לטענת העותר, נובעת מתחושה קשה שהחברה הישראלית נתונה בזמנים בהם לא יאה לקיים חגיגות וטקסים זוהרים.
בעתירה טוען גרשוני כי שרת החינוך יצאה "למלחמת חורמה פומבית" נגדו והדבר בא לידי ביטוי במכתב חריף ששיגר לשרה לאחר ההודעה על ביטול הפרס, בו כתב: "תפיסתך את היחס שבין פרס ישראל לאמן כמשה גרשוני וערכי המדינה, סמליה, מוסדותיה ונבחריה, מתאימה, בכבוד הראוי, למדינות שמעניקות פרסים ויוקרה לאמנים המעצבים את דמויות המנהיגים הנבחרים בברונזה ובשיש ומציבים אותם על במה גבוהה עד שהם נגררים משם בחבלים וקורסים לאדמה. משה גרשוני, בחייו ויצירתו, לא בעט בכל נורמה וסמל, אלא כיבד אותם, העניק להם מעמד תרבותי ביצירתו והתייחס אליהם ביושר מצפוני והגינות אישית. משה גרשוני אינו זקוק לציונים ממך, שספק אם אי פעם ראית את עבודותיו ויודעת את משאו התרבותי. בשחצנות של שר שאופקיו צרים והאמביציות התקשורתיות שלו מרקיעות שחקים, העלבת את משה גרשוני בפומבי והצגת אותי כמי שמושיט יד לקבלת הערכה וכבוד. המדינה מתכבדת באמנים כמשה גרשוני, הם אינם מושיטי יד והשרה לחינוך וממשלתה אינם פטרוניהם המואילים להעניק להם פירורים של הערכה וכבוד… מענק הפרס לגרשוני הומלץ על-ידי ועדה מקצועית של אנשי תרבות ואמנות, הרחוקים מפוליטיקה, שהעריכו את עבודתו האמנותית לאורך שנים רבות… גרשוני לא הודיע כי אינו מוכן ללחוץ ידיים ליושבים על הבמה והצגת עמדתו זו מהווה מעשה לא הגון".

תקדימים לאי-הופעה לקבלת הפרס

פרקליטו של גרשוני כותב בעתירה כי עד לשעה זו, למרות פניות למשרד החינוך, לא התקבלה לידיו החלטת הממשלה הרלבנטית בנוגע לתקנון פרס ישראל. התקנון עצמו אמנם הועבר לפרקליט אך ההחלטה על מקור הסמכות להתקנתו, וכן תקנונים קודמים - במידה וחלו שינויים בתקנון לאורך השנים - לא התקבלו. "החלטת הממשלה לא הסמיכה את השרה לשלול את הפרס ממי שלא משתתף בטקס הענקת הפרס. התקנון הוא רק כלי טכני למימוש החלטת הממשלה, על כן מקור הסמכות הנו החלטת ממשלה והתקנון משמש ככלי עזר", נכתב בעתירה.
גרשוני, כך מסתבר אינו ראשון הזוכים בפרס שנמנע מהשתתפות בטקס. קדם לו הרב עדין שטיינזלץ, שזכה בפרס בשנת 1988 למרות ש"העדיף להימנע בשל חוסר רצונו לקחת חלק בטקסים מסוג זה", כך על-פי העתירה. תקנון הפרס משנת תשס"ב, לדברי עו"ד פלדמן, לא פורסם ברשומות או בכל פרסום אחר ולכן מדובר, לטענתו, ב"הוראת תקנון שאינה כדין ועקב כך אינה תקפה". משום כך, הוא מוסיף, "החלטת השרה הנשענת עליה בטלה".
עוד נכתב בעתירה כי החלטת השרה לבטל את הפרס הינה "שרירותית" ומנוגדת לפקודת הפרשנות (התשמ"א 1981) לפיה יכולות רשויות מנהליות לשנות, להטלות ולבטל החלטות מנהליות "בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה", כלומר בהיוועצות עם הוועדה שהעניקה את הפרס. "ההחלטה לשלול את הפרס פגומה מבחינה מהותית. היא מבוססת על שיקולים זרים, שרירות לב ונקמנות", כותב עו"ד פלדמן, שטוען כי שלילת הפרס בו זכה מרשו משמעה פגיעה בחופש היצירה והביטוי שלו.
מלשכתה של השרה לבנת לא הועברה תגובה עד לשעת פירסום הדברים.