מלחמה למופת

מה כל כך רע בלהוריד רודן מושחת, שהרעיב את עמו 35 שנים, שהרג בו במאות אלפים, שכמו רוב הרודנים חי בעושר מופלג והזהיב את אסלותיו – מה רע בלהעבירו מן השלטון? מה רע שעיראק, שהייתה למדינה רק לפני כ-80 שנה לא תהיה דמוקרטית, אבל לא יענו בה ילדים למוות?
נכון, זה עתה נהרגו שם לא מעט חפים מפשע אבל לפי אותו היגיון צריך להפסיק לנהוג בכבישים כי הקטל בהם גדול מאשר במלחמות. ואיפה ההפגנות והמאמרים המתלהמים נגד קסטרו, ענק מחנה השלום, ששלח לאחרונה משורר ל-20 שנות מאסר מפני שביקר את משטר הזוועה הקובני? איפה ההפגנות נגד שחיטה של מאות אלפים בחוף השנהב ובקונגו? מדוע חוסר מצפון סלקטיבי הוא צורה של מוסר?
בוש לא מוצא חן בעיניהם? הרי את בוש אפשר לסלק מן השלטון בלי טילי שיוט, במעטפות בקלפי. ולא רק אמריקה תרוויח מהנפט העיראקי. כל חלכאי העולם ירוויחו כי מחיר הנפט יצנח, המונופול הסעודי יתפוגג, באסיה יהיה פחות קר ובאפריקה יותר לחם.
האמריקנים עשו מלחמה למופת. בלי מופז או יעלון, ואפילו מאחורי הגב של התקשורת, ומכאן ואילך שום מדינה כבר לא תוכל לעמוד נגד רצונה של אמריקה. יתחיל תהליך שבו גם שרון ייאלץ לוותר, וכן תקום מדינה פלסטינית לצד ישראל, אפילו אם סילבן שלום לא כל-כך מסכים. ומפת הדרכים תכלול גם את סוריה ותכפה עליה לסיים את כיבוש לבנון.
העולם אינו גן-עדן. ההיסטוריה של הטבע היא מלחמה אחת ארוכה, והאדם החל את ההיסטוריה שלו כקניבל. קמים אנשים ומפגינים, ויש להם רעיונות נהדרים על מוסר – שהטבע בז לו – וכתוצאה מהרעיונות היפים האלה נשפך הכי הרבה דם. הנצרות. האיסלאם. המהפכה הצרפתית. ספרד. ברית המועצות. בכל מקום שרצו לבנות עולם למחר ולא להיום.
ב-1939 היה האדמירל היפני ימאמוטו נספח ימי בשגרירות ארצו בוושינגטון. הוא ביקר במפעלים של התעשייה האמריקנית ובשובו ליפן אמר שאי-אפשר לנצח את אמריקה. אמרו לו, תתכנן מלחמה, והוא תכנן את פרל-הרבור, המכה הקשה ביותר שספגה אמריקה מעודה. אחר-כך ספר את השנים עד להכרעת היפנים, והוכרע בעצמו לפני כן.
אחרי מלחמה נוראה ונחוצה כמו זו שראינו בעיראק לא קשה להבין את ימאמוטו. זה טוב? ולמות, זה טוב? ולהיות חולה, זה טוב? לכן סוריה תתנהג יפה. אם לא מחר אז מחרתיים. לכן שרון יתקפל ויבוא קץ לסכסוך שלנו, אף אם שלום אינו בר-השגה. אז נחיה בלי שלום. יהיה שקט. כמעט. מעט טרור. תשתית כלכלית טובה. מה רע בזה?
מדוע אמריקה כל-כך נוראה אם זאת דרכה אחרי המכה של 11 בספטמבר? כל היסטוריה מכירה מדינות קטנות שחיו בין מעצמות. כך הייתה ישראל בעת לידתה לפני אלפי שנים וכך יהיה. וכך גם לגבי אירופה ואסיה. רעה המלחמה אבל השלום והמוסר הם להט הרוח האנושית המתהפכת כמו חרב של העזה לעמוד מול מציאות בלתי משתנה ולעולם לא תמצא דרך לממש שלום ומוסר אלא בפכים הקטנים שלהם. מלחמה היא השרידות. אסור לסגוד לה אבל כדאי להבין מתי היא הכרחית.