הנזקים הבריאותיים של מוצרי הקוסמטיקה שלכם

הפועלים בפס הייצור של מפעל הקוסמטיקה הצרפתי לא שמו לב. כמות גדולה מדי של חומר בשם הקסכלורופן הוחדרה לתערובת ששימשה לייצור טלק. התוצאות היו הרות אסון: 29 תינוקות מתו. האירוע התרחש בשנת 79' בצרפת, ושינה את עולם הקוסמטיקה.

בעקבות האסון שינו יצרני הקוסמטיקה, המדענים וגופי הבריאות והפיקוח העולמיים את גישתם כלפי נושא הבטיחות, אולם גם היום מכילים רוב הבקבוקים שבחדר האמבטיה שלכם כימיקלים הידועים כמסוכנים.

רשימת המרכיבים של שמפו ממוצע ארוכה, עד שכמעט אין לה מקום על גבי האריזה, והיא מצוינת בעיקר בשמות קוד - שיבלבלו את רוב הצרכנים (ראו במסגרת רשימת החומרים שמהם עדיף להימנע). החומרים הרעילים שמיוצרים בתעשיית הקוסמטיקה הם רבים. מכיוון שלא נוכל להתייחס אל כולם, בחרנו להתמקד בחומרים נפוצים, ששמותיהם מעטרים מוצרים לא מעטים.

משמרים את השמפו

פורמלין הוא חומר שבעבר נעשה בו שימוש נרחב לשימור רקמות, ולשימור בכלל, אולם היום נעשים מאמצים להגביל את השימוש בו. מדובר בחומר רעיל, מסוכן לבליעה, לשאיפה ולמגע, ומוגדר בספרי הרעלים כ"מסרטן בבעלי חיים וחשוד כמסרטן באדם". כמויות גדולות של פורמלין אפשר למצוא בעשן הסיגריה, אבל ספק אם רובכם מודעים לכך, שאולי חלקכם משתמשים בו בשעת החפיפה בשמפו, במעצב השיער, או אפילו בסבון הנוזלי או בקצף האמבט.

הפורמלין נאסר לשימוש לחלוטין בשוודיה, בנורווגיה וביפן, אבל יתר המדינות רק הגבילו את ריכוזו. אפשר רק להניח, שהדבר קשור גם למחיר של תחליפיו. באירופה ובארצות הברית הותר הפורמלין לשימוש קוסמטי, אבל חברות קוסמטיקה רבות החליטו להוציאו ממוצריהן. בישראל אושר החומר לשימוש קוסמטי (בריכוז של 0.2%-0.1%), והוא אחד מחומרי השימור המקובלים במוצרי השמפו והסבונים הנוזליים למיניהם.

חוץ מהפורמלין נעשה שימוש בתמרוקים שונים בכימיקלים שהתפרקותם יוצרת פורמלין, כגון ברונופול ו-DMDM Hydantion. אלה גורמים לפחות אלרגיות מן הפורמלין בשל הריכוז הנמוך שלו בהם, אך ככל שהמוצר שוהה זמן רב יותר על המדף, הם מתפרקים יותר, וריכוז הפורמלין בתכשיר עולה.

חומרים משמרים אינם המרכיב הבעייתי היחיד שמכילים מוצרי הקוסמטיקה. סקר שנערך בארצות הברית העלה שהגורם הראשון לתגובה אלרגית הוא חומרי ריח קוסמטיים. "ההערכה בקרב מומחים היא שכ-12%-10% מהנשים בעולם מפתחות בשלב זה או אחר רגישות למוצר קוסמטי כלשהו", אומר פרופ' אינגבר, "ובארץ אפילו אחוז גבוה יותר, כ-14% מכלל הנשים".

העובדה שמדובר בתגובה מושהית, העלולה להופיע חודשים ואף שנים לאחר תחילת השימוש בתכשיר, מקשה על הלוקים באלרגיה. "אמירות מסוג: 'לא השתמשתי בשום דבר חדש' נפוצות מאוד, אבל חשוב להבין שדווקא השימוש החוזר הוא הסיבה לאלרגיה", מסביר פרופ' אינגבר. "אמירה נפוצה אחרת היא: 'אני כל הזמן מחליפה תכשירים קוסמטיים, ולמרות זאת, הבעיה אינה חולפת'. הסיבה לכך פשוטה. החומר נמצא במוצרים של חברות שונות, כך שלמרות החלפת המותג, הן ממשיכות להיחשף אליו".

אחד הכימיקלים השכיחים ביותר המשמשים להכנת בשמים הוא הטולואן, ממיס אורגני המופק מזפת, וידוע כחומר רעיל ומסוכן. בשנת 91' ערכה הרשות להגנת הסביבה בארצות הברית סקר בשמים: הטולואן נמצא בכל אחת מדגימות הבושם שנאספו על ידי הרשות.

"מדובר בחומר רעיל, הנמצא בשימוש גם במעבדות, בתעשייה הכימית, במדללי צבע ובדבקים", מרחיב פרופ' יונה אמיתי, מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר במשרד הבריאות, ששימש בעבר כנשיא החברה הישראלית לטוקסיקולוגיה. "שאיפתו עשויה להקנות תחושה של ריחוף, ולמרבה הצער יש אנשים המשתמשים בו כסם הנלקח בצורת שאיפה ('הסנפה') ואף מתמכרים לו. בשימוש אינטנסיבי או ממושך בשאיפה עלולה להיגרם הרעלה קשה עם פגיעה מוחית, ואף מוות - בשל הפרעה בקצב הלב".

פרופ' אמיתי: "הכול תלוי, כמובן, בריכוזים. קשה לי להניח שבבשמים מדובר בריכוז העלול לגרום לסיכון בריאותי, אבל בכל מקרה זהו חומר שבהחלט רצוי להימנע משימוש בו".

לדבריה של לוטי זילברמן, כימאית ומומחית לטוקסיקולוגיה, גם אם מדובר בריכוז לא גבוה יחסית, עדיין קיימת סכנה. עובדה: גם בטיפקסים, שבהם היו כמויות קטנות של טולואן, החליטו החברות הגדולות והידועות להוציא את הטולואן מהמוצר.

זילברמן: "כימיקלים עלולים לגרום לשינוי במטען החשמלי של המוח, ובעקבות זאת לכאבי ראש ולקוצר נשימה, בעיקר כאשר מדובר בשימוש ארוך טווח, וזאת אפילו כשהם מצויים בכמויות קטנות. במחקרים שבוצעו באנשים רגישים, נמצא שינוי חשמלי במוח לאחר שימוש בבשמים. החושים שלנו אמינים למדי בכל הנוגע לשאלה אם חומר מסוים טוב או רע בשבילנו. אם בושם מסוים גורם לכאב ראש, רצוי להפסיק להשתמש בו".

כיום יצרני הקוסמטיקה אינם מחויבים להגדיר ממה מורכבים החומרים המבשמים הנמצאים בתמרוקים (הרישום על התמרוקים הוא תמציתי, כלומר "חומרי ריח"), מכיוון שחברות הקוסמטיקה טוענות שהגדרה מפורטת תחשוף סודות מקצועיים. מדינות אחדות בעולם מבקשות לחוקק חוקים, שיחייבו את היצרנים להגדיר את הרכב חומרי הבישום. לצערנו, בשל מדיניות הפיקוח של משרד הבריאות קשה להניח שמגמה זו תאומץ בקרוב בישראל.

קוקטיל לגמרי לא בריא

אמינים משניים משמשים במוצרי קוסמטיקה רבים. משפחה זו מסומנת על התווית כ-TEA, DEA, ו-MEA. היא איננה רעילה בפני עצמה, אלא רק לאחר שהתחברה עם תוצרי חנקן.

תוצרי חנקן עלולים להגיע למוצר בשתי דרכים: עקב חומרי גלם מזוהמים, או בשל השתחררות מכימיקלים אחרים שבמוצר בעקבות התפרקותם.

הדרך הפשוטה למנוע זאת היא ב"הפרדת כוחות" - כלומר הימנעות משימוש בחומרים שהתפרקותם תיצור תוצרי חנקן. בהקשר זה חשוב לזכור גם את חיי המדף הארוכים של מרבית מוצרי הקוסמטיקה, שמגבירים את הסיכוי לפירוק חומרים ולריאקציה כימית מסרטנת.

אחד מתרכובות הניטרוזאמינים המסרטנות ביותר מכונה NDEA. העובדה שניטרוזאמינים מסוג NDEA נספגים בקלות דרך העור, רק מחריפה את הסיכון. דו"ח שפרסם מינהל המזון והתרופות האמריקאי בשנת 94', גילה ש-42% מן התמרוקים בארצות הברית מכילים NDEA. הריכוזים הגבוהים ביותר נמצאו במוצרי שמפו. באירופה המצב טוב יותר, שכן כבר בשנת 92' אסר האיחוד האירופי על הימצאות ניטרוזאמינים במוצרי קוסמטיקה.

בישראל מתבססים הן על התקנים האמריקאים והן על האירופיים, עובדה שעלולה לגרום באופן פרדוכסלי ל"נפילה בין הכיסאות": אין בארץ איסור על השימוש באמינים המשניים או על השימוש בכימיקלים יוצרי תוצרי חנקן, והתקנות אינן מציינות במפורש, אילו חומרים אסור להכניס יחד כדי להימנע מיצירת התרכובת המסרטנת. התוצאה: החומרים עדיין מצויים במגוון עצום של מוצרי קוסמטיקה, בחלק גדול מהם בצוותא, והאירוניה היא שלפעמים אפשר ללמוד על כך מהתווית עצמה.

"בניטרוזאמינים", מדגישה זילברמן, "אפילו כמויות קטנות נחשבות למסוכנות. כשמדובר במדינה חמה כמו ישראל, שבה חופפים לעתים את הראש פעמיים או אפילו יותר ביום, הסכנה גדולה פי כמה".

לא חודר לדם?

האם ייתכן שאזהרות המומחים על מידת הסכנה הטמונה בכימיקלים מסוימים המוחדרים לתמרוקים הם סערה בכוס מים? ואולי אין בריכוזים הנמוכים שבהם הם מופיעים כדי להזיק לבריאות?

ד"ר ידידיה בנטור, מנהל המכון הארצי למידע בהרעלות במרכז הרפואי רמב"ם ונשיא החברה הישראלית לטוקסיקולוגיה, אומר שהתשובה לשאלה אם חומר מסוים מזיק לבריאות או לא, תלויה לא רק במידת הרעילות שלו ובריכוזו, אלא גם בגורמים רבים נוספים: התדירות שבה משתמשים במוצר המסוים, משך הזמן שהמוצר נשאר על העור, והאינטראקציה של החומר עם גורמים אחרים, כמו למשל, קרני השמש. יש חומרים שבאינטראקציה עם קרינת השמש עלולים להפוך לאלרגניים.

ד"ר בנטור: "אין על כך תשובות מספקות, הן בגלל החוק הקיים כיום, האוסר על ניסויים בבעלי חיים, והן משום שאת מרבית המחקרים מממנות יצרניות הקוסמטיקה עצמן, שמהוות קבוצות לחץ חזקות בכל המדינות. אילו היו הרשויות הממשלתיות וגופים פילנטרופיים מממנים את המחקרים הללו, בוודאי לא היינו נזקקים לחברות".

"העובדה שהעור אינו מהווה חיץ ואינו מונע מעבר של חומרים, הוכחה מזמן. יש יצרנים המשתמשים בחומרים בעלי חדירות גבוהה, שתפקידם לנקות את השומנים מעל פני העור. אלה חומרים מסיסים, שבשל חדירותם הגבוהה מצליחים לא רק לחדור בעצמם, אלא גם להוביל פנימה חומרים אחרים".

פרופ' אינגבר: "בנוגע לאלרגיות, הטיעון שהספיגה דרך העור איננה עמוקה ולכן אינה מסוכנת, אינו נכון. כדי לגרום לאלרגיה מספיקה חדירה שטחית מאוד, משום שכל המנגנון הגורם לתגובת יתר חיסונית נמצא בחלקו העליון של העור. מובן שיש משמעות גם לכמות החומר שנספג".

ד"ר קובי שדה, מומחה לאלרגיה ואסתמה במרכז הרפואי תל-אביב: "אין ספק שחומרים יכולים לחדור. יותר מכך: ככל שהעור חולה יותר, ההגנות שלו טובות פחות, והחדירה טובה יותר. אלה שמרבים למרוח קרם ידיים הם אותם אנשים שסובלים מעור יבש או סדוק. בעקבות זאת אנו רואים לעתים מקרים שבהם השימוש בקרמים מחמיר את המצב במקום להיטיבו".

איך מפקחים על הבריאות שלכם

בפינה לשיפוטכם: השאלות שהפנינו למשרד הבריאות - והתשובות שקיבלנו אחת לכמה זמן בודק המשרד אם המוצרים של חברה מסוימת עומדים בתקן. האם נבדקים כל המותגים הנמכרים בישראל?

תשובת משרד הבריאות: בעת הגשת בקשה לרישיון מבוצעת בדיקה למוצר, הן אם מדובר בייצור מקומי והן אם ביבוא (הרישיון תקף לחמש שנים). כמו כן מבוצעות בדיקות מדגמיות, או בעת קבלת תלונה. המשמעות: ככל הנראה אין בדיקות סדרתיות, קבועות ועוקבות לאחר מתן רישיון.

משרד הבריאות טוען כי הוא מונע אישור "כשהתרכובת עלולה לשחרר ניטרוזאמינים", אולם בבדיקה שערך "מנטה" בחנויות, נמצאו כמה וכמה תמרוקים שמכילים הן אמינים משניים והן חומרים העלולים לשחרר תוצרי חנקן ("מנטה" העביר למשרד הבריאות את שמות המוצרים והחברות, והחומרים שהמוצרים מכילים).

תשובת משרד הבריאות: "מבדיקתנו עולה, כי הרכבי התמרוקים שצוינו במכתב אינם מכילים את שילוב החומרים העלול ליצור ניטרוזאמינים"

המשמעות: נדגיש, מדובר בשילוב חומרים שאפילו על פי נוהל רישום תמרוקים של משרד הבריאות עצמו עלולים ליצור ניטרוזאמינים. זאת ועוד, משרד הבריאות סתר את עצמו כשפנה לחברות וביקש לברר מדוע המוצרים שלהן מכילים את שילוב החומרים האלה (יחצ"ני אחת החברות התקשרו אל כתבת "מנטה", וטענו שמדובר בטעות, ושהמוצר עצמו אינו מכיל את השילוב, ומעולם לא הכיל).

דובר משרד הבריאות: "עקב פנייתכם יצרתי קשר עם היצרנים, ונאמר לי כי ככל הנראה נמשך השימוש במדבקות ישנות אף ששונה הרכב המוצר".