"לפטור ספקי אינטרנט מאחריות משפטית"

"ראוי לפטור ספקי שירות אינטרנט מאחריות לתכנים פוגעניים שחוברו על ידי גולשים". כך ממליצה ועדה בין משרדית שבדקה סוגיות משפטיות במסחר האלקטרוני בטיוטת דו"ח ביניים שפירסמה לאחרונה.
הוועדה מונתה בחודש פברואר, 2001, על ידי שר המשפטים דאז, יוסי ביילין, כדי לבחון בעיות משפטיות שונות שמתעוררות באינטרנט בתחום החוזים, הנזיקין, הקניין הרוחני, המשפט הבינלאומי, הגנת הצרכן, הגנת הפרטיות, שימוש באמצעי תשלום ועוד. בוועדה לוקחים חלק נציגים של משרד האוצר, המסחר והתעשייה, המדע, התקשורת, האוצר, המשפטים וכן יועצים משפטיים וטכנולוגיים.
לאחר שהוועדה גיבשה מסקנות בחלק מהתחומים, הוחלט לפרסם דו"ח ביניים כדי לקבל חוות דעת מהציבור בסוגיות שנידונו. תהליך קבלת התגובות אמור להסתיים ב-15 במאי, 2003, ובעוד מספר חודשים צפוי להתפרסם הדו"ח הסופי.

המגמה: הספקים יהיו פטורים מאחריות משפטית

בשנים האחרונות התקבלו בבתי המשפט בישראל פסיקות שונות וסותרות בשאלת ספקי שירותי אינטרנט לסוגיהם כלפי מי שחש עצמו ניזוק בגלל תכנים שפורסמו באינטרנט. מדובר במקרים בהם המפרסם הוא לא ספק השירות אלא גוף אחר כמו בעלי אתרים (במקרה של חברות המספקות שירותי אירוח) או גולשים (במקרה של פרסום בפורום, צ'ט ובאיזורים נוספים באתר). על פי ההגדרה הטכנית של הוועדה למונח "ספקי שירותי אינטרנט" ניתן להבין כי מדובר בספקי אינטרנט, שירותי אירוח מקוונים כמו הקמת אתר וירטואלי או שירות של אחסון קבצים אישיים, מנועי חיפוש ואתרי תוכן.
על אף שהוועדה קבעה כי הפרשנות לחוק מאפשרת לראות בספקי שירותי האירוח אחראים לתכנים פוגעניים שחוברו בידי גורם צד שלישי, היא ממליצה לפטור אותם מאחריות זו ולעשות כך באופן מפורש, באמצעות חקיקה. בכך מקבלת הוועדה את העמדה המקובלת במדינות רבות במערב, לפיה ספק האינטרנט אינו אלא צינור להעברת תכנים, בדומה לרשת הטלפון. פטור זה חל לגבי לשון הרע וגם ענייני נזיקין והפרת זכויות יוצרים.

הסייגים לפטור

עם זאת, הוועדה מציבה סייגים לפטור, הדומים לתנאים המקובלים באיחוד האירופי וגם בארה"ב. תנאים אלה קובעים כי הפטור לאחריות המשפטית יינתן אם הספק לא יזם את פרסום התוכן, לא ידע עליו מראש, ולא בחר ולא שינה את התוכן שנכלל בפרסום (כלומר, הפרסום מתבצע על ידי הגולש ישירות ומיידית, ללא התערבות של הספק) ופועל במהירות להסרת התוכן מרגע שנודע לו על הפרסום.
הוועדה ממליצה לקבוע הליך של "הודעה והסרה", לפיו הספק יפעל להסרת הפרסום הבעייתי מרגע שנודע לו על הפגיעה בזכויות - הגורם שרואה עצמו נפגע שולח הודעה מפורטת לספק שירותי האירוח. המפרסם יכול אף הוא לשלוח הודעה נגדית ובה הוא מודיע כי התכנים לא מפרים את החוק והוא מעוניין לברר את הסוגיה בבית המשפט. במקרה כזה הפרסום יישאר ברשת.
"הוועדה בחנה את השיקולים בעד הליך "ההודעה והסרה" ונגדו, והמליצה בעד החלת הנוהל על כל סוגי התכנים, אומרת ל-ynet יושבת ראש הוועדה, טנה שפניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, "אנחנו לא מעוניינים להפוך את ספקי שירותי אינטרנט לצנזורים. יש להם מחויבות גם לצד שנפגע וגם לגורם המפרסם. ההליך הזה אמור להקל על פעילות הספקים ויגביר את הוודאות מאחר שהוא פוטר אותם מאחריות לתוכן כל עוד יקיימו אותו".

לגולשים יש אחריות משפטית

בעניין האחריות המשפטית של מחברי התכנים עצמם, הוועדה הגיעה למסקנה, כי ניתן להחיל את חוק לשון הרע על פרסום באינטרנט, ללא צורך בתיקון החוק. עם זאת, במקרים רבים בהם גורם חש נפגע מתכנים מסוימים שפורסמו באינטרנט, הוא אינו יכול לתבוע את מחבר התוכן בגלל שהאחרון אנונימי ופרטיו שמורים אצל ספק השירות. הוועדה שקלה אם יש מקום לחייב את הספקים למסור לנפגע פרטים מזהים על אודות מחבר התוכן.
"יש להביא בחשבון, כי הליך שכזה עלולה להיות מנוצל לרעה על ידי מי שמבקש להשתיק ביקורת שנמתחה עליו באינטרנט", נכתב בדו"ח, "...יש אפוא למצוא את האיזון בין זכויות של נפגע לקבל מידע על מי שלדעתו פגע בו, לבין החשש לפגיעה בחופש הביטוי באינטרנט".
הוועדה ממליצה על הליך שיתבצע בבית משפט ויאפשר לחייב את הספק למסור את פרטי המחבר. בית המשפט יחליט לאחר שיבחן את התוכן הפוגעני, מידת הנזק שנגרם למתלונן והיחס בין הנזק שייגרם מחשיפת שם המחבר לבין הנזק שעלול להיגרם מאי חשיפתו.
"חלק מהתקשורת באינטרנט מתבצעת בזהויות בדויות אך חשוב להבין שהרשת לא יכולה לשמש עיר מקלט לעבריינים שיסתתרו מאחורי חופש הביטוי", אומרת תמר קלהורה, רכזת הוועדה, "מצד שני, לא רצינו להפוך את ספקי האינטרנט לשופטים. לכן, החלטנו על הליך של פנייה לבית המשפט".

האם הפטור חל גם על אתרי חדשות?

הוועדה התלבטה אם לקבוע מפורשות כי הפטור בגין פרסום לשון הרע של גורם צד שלישי יכלול גם אתרי חדשות או מגזינים מקוונים או להשאיר את הסוגיה לפרשנות של בתי המשפט. היא התייחסה בחיוב לפרשנות של בית המשפט בפסק דין בורוכוב, לפיה אין להחיל את סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע על אתרי אינטרנט ואם מבקשים להחילו, יש לתקן את הגדרת המונח אמצעי תקשורת בחוק.
עם זאת, הוועדה נמנעה מלהחליט על המלצה ברורה בשלב זה. "בגלל שהשאלה ערכית פתחנו את הנושא לדיון ציבורי", אומרת שפניץ, "אני מניחה שהמלצה בעניין זה תופיע בדו"ח הסופי".

שאלת הפרטיות באינטרנט

האינטרנט מאפשר פגיעה בפרטיות המשתמשים במספר דרכים כמו הפצת מידע, איסוף מידע, חדירה למחשב האישי, ניהול מאגרי מידע מסחריים ועוד. הוועדה בחנה את מידת התאמתם של החוקים השונים הנוגעים לפרטיות אל האינטרנט.
על פי אחת המסקנות, חוק הגנת הפרטיות, האוסר על איסוף מידע על אדם ללא הסכמתו, חל גם על האינטרנט. כותבי הדו"ח מציינים, כי הצעת תיקון לחוק הגנת הפרטיות קובעת כי אדם צריך להסכים במודע לאיסוף המידע עליו, ואוסף המידע צריך למסור לו מידע ברור ובולט על מנת שיוכל להחליט אם להסכים לפגיעה בפרטיות או לו. נוסף על כך, חברי הוועדה מציעים למקם את התקנון או תנאי השימוש באתרים באופן שיחייב גולשים להבחין בהם כדי להשתמש באתר ועל מנת שההסכמה תהיה מודעות.
מסקנה נוספת היא כי החוק החדש למניעת הטרדה מאיימת חל גם על שימוש בקובצי קוקיז ובאמצעים דומים המשמשים לאיסוף מידע באינטרנט מבלי שאוספי המידע יקבלו את הסכמתו וידיעתו של הגולש, כמו גם פריצה למחשב או מעקב באמצעות המחשב, ואין צורך בתיקוני חקיקה.
בעניין חוק האזנת סתר, שאוסר לצותת לשיחה ללא הסכמת המשתתפים בה, מחברי הדו"ח קובעים כי הוא חל על האינטרנט אך מבחינים בין ציתות למידע שנשלח ממחשב למחשב (דואר אלקטרוני, מסר מיידי, צ'ט ועוד), שניתן לראות בו האזנת סתר, לבין ציתות למידע שנשמר במחשבו של המשתמש, לאחר שהתקשורת הסתיימה – פעולה זו מוגדרת חיפוש שעלול לפגוע בפרטיות.

מה לגבי דואר הזבל?

הוועדה התייחסה לשאלת הדיוור הישיר ברשת אך נמנעה להמליץ על הסדרים מיוחדים לעניין הדואר המסחרי שנשלח באינטרנט. על פי תיקון לחוק הגנת הפרטיות, כל פנייה בדיוור ישיר חייבת להכיל באופן ברור ובולט הודעה לפיה הפנייה היא בדיוור ישיר, בצירוף פרטיו של בעל מאגר המידע ומספר הרישיון של המאגר בפנקס מאגרי המידע, ותאפשר לנמען להסיר עצמו ממאגר הדיוור הישיר. הוועדה סבורה כי יש בתיקון זה גם כדי לפתור את בעיית הדיוור הישיר מישראל באינטרנט.

סוגיית פרטיות קטינים

חברי הוועדה דנו גם בסוגיית איסוף מידע ברשת על קטינים, אשר מודעים פחות להשלכות שיש לגילוי הפרטים האישיים על פרטיותם ולסכנות של חשיפת מידע אישי באמצעות דואר אלקטרוני, צ'ט ופורומים. בעיה נוספת נוגעת לשאלת כשירותם המשפטית של קטינים לוותר על זכותם לפרטיות.
הוועדה קובעת כי אין מקום לחוקק חוק מיוחד במטרה להגן על קטינים באינטרנט עקב הבעייתיות הנוגעת לאכיפת החוק. כיצד ידעו בעלי האתרים מי קטין ומי אינו", תוהה שפניץ, "הרי קטינים רבים משתמשים בכרטיסי אשראי של הוריהם". עם זאת, הוועדה סבורה שיש לעודד (ולא באמצעות חוק, לפחות על פי מסקנות דו"ח הביניים) את בעלי האתרים בישראל לקבוע כללים בעניין ההגנה על פרטיות הגולשים בכלל וקטינים בפרט – למשל, להוסיף קישור להודעה על מדיניות הפרטיות – וממליצה לבצע פעילות הסברה בקרב ההורים, על מנת להגביר את מודעותם לסכנות הכרוכות בשימוש הילדים באינטרנט.