עוד יוזמה ברוכה נולדה

בימים אלה מוגשת לכנסת הצעת חוק "זכויות היולדת והילוד". מאחורי ההצעה, שנוסחה בהתאם להמלצות ארגון הבריאות העולמי, עומדת התנועה "נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה". הן לא מנופפות בדגל הלידה הטבעית. "חופש בחירה בלידה" כולל גם חופש לבחור בניתוח קיסרי. העיקר הוא כיבוד רצון היולדת.
מאז הקימו את התנועה לפני כשלוש שנים, רוצות נשים אלה לחולל מהפך בדרך בה נהוג להתייחס ליולדות, והן חותרות למטרה במקצועיות: רותמות פרופסורים לכנסים המתקיימים פעם בשלושה חודשים, וכשמנהלי בתי-החולים לא מוצאים שעה פנויה בלוח הזמנים העמוס שלהם, הן מגייסות מימון לארוחת ערב במסעדת פאר, וגורמות למקבלי ההחלטות במערכת הבריאות לשבת איתן לשולחן ברוב קשב.
"מטרת החוק היא לעגן את מה שנראה בעינינו מובן מאליו: הזכות של כל אשה לבחור בלידה שלה", אומרת נירית שפירא, ממייסדות התנועה. "הלידה היא אירוע מכונן ורב חשיבות בחיים של כל משפחה ושל כל אשה. זהו אירוע רגיש פיזית ונפשית, והמפגש בין האשה לבין המערכת הבריאותית והביורוקרטית בישראל הוא טעון והרבה פעמים טראומטי. הקצוות כל כך חשופים מבחינת האשה ובן-זוגה, שמספיק חוסר רגישות מינימלי כדי לפגוע.
ואנחנו מדברות על יותר מזה. בישראל אנחנו נמצאים שנות דור מאחור מבחינת זכויות היולדת". לצד נירית שפירא, חברות בתנועה דמויות כגילה רונאל, דיאנה אידלמן-קרת, איריס יוטבת, ענת אגמון ורותי קרני-הורוביץ, המוכרות לכל מי שהתעניינו אי-פעם בקורס רציני להכנה ללידה, כזה ש"מעצים" את היולדת ומצייד אותה בעובדות ובתובנות לקראת הפרוצדורות המפרכות שמצפות לה בחדר הלידה הציבורי.
פעילה מרכזית נוספת היא פולינה שטרן, בתו של ח"כ יורי שטרן, שהצטרפה לתנועה בתקופת הריונה והחליטה לפעול לקידום הצעת החוק. כעת פולינה היא אם ליובל (בת שנה וחצי), והצעת החוק, שכבר הוגשה למזכירות הכנסת, אמורה לעלות לקריאה טרומית במליאה מיד לאחר הפגרה.

יצאנו למאבק

תחילה ניסו הפעילות לקדם חקיקה שתאפשר קבלת מענק לידה גם ליולדות-בית. הצורך בהצעת חוק התעורר נוכח חוק הביטוח הלאומי, לפיו מי שילדה מחוץ לבית-חולים אינה זכאית לקבל מענק לידה, כ- 1,400 שקל. נירית שפירא: "עשינו כברת דרך, ההצעה עברה קריאה טרומית ובסופו של דבר נעצרה לא בשערי משרד הבריאות, כמו שחששנו, אלא בביטוח הלאומי. נציגי הביטוח הלאומי טענו שאם החוק יתקבל, והיולדות לא יצטרכו להגיע לבתי-החולים לקבלת המענק, יהיו אוכלוסיות, בעיקר ערבים ובדואים, ש'יחזרו ללדת בהמוניהם במדבר', כדבריהם. זו גישה פטרנליסטית, אבל חברי-הכנסת קיבלו רגליים קרות.
החלטנו לעקוף את עניין-לידות הבית באמצעות הצעת חוק רחבה יותר על זכויות היולדת. לידות-בית הן רק טיפה בים. מדובר רק בחלק קטן מאוכלוסיית היולדות. גם חברי-כנסת שדיברנו איתם אמרו לנו, בואו נסתכל על התמונה כולה, על אלה שהזכויות שלהן נפגעות בתוך בתי-החולים עצמם". "מאז שהתנועה קמה, אנחנו מקבלים סיפורים שאני לא מאחלת לשונאיי", אומרת פולינה.
"הסיפור החוזר על עצמו הוא על לידה רגילה ועל עד כמה היא יכולה, סליחה על הביטוי, להתחרבן כתוצאה משני דברים: חוסר המודעות של נשים לזכויות שלהן, והמערכת שלא מתייחסת לזכויות האלה. אם נשים היו בעלות ידע, ובזכותו גם אסרטיביות באמת – המערכת היתה נאלצת להכיר ברצונן, להתגמש לקראתן. אבל היולדת ברוב המקרים לא מכירה בכך שיש לה זכויות, והרופאים עצמם לא יודעים שאפשר אחרת. הם הוכשרו לביצוע התערבויות רפואיות. לא בטוח שהשתתפו בלידה טבעית, או אפילו ראו אותה".

את יכולה לתת דוגמה למשמעות החוק?

למשל, מה היחס לחתך חיץ? "היום לא מזהירים לפני שחותכים בבשר החי. וזהו ניתוח. לפני אפידורל, מחתימים על טפסים, ופה אפילו לא מודיעים מראש לפני שחותכים. לפני שהמיילדת שולפת את המספריים, היא צריכה להסביר ליולדת מה היא עושה, ולא לפעול מתוך רוטינה של 20 שנות עבודה. היום יש מחקרים שמראים שהחתך הזה גורם יותר נזק מתועלת. המיילדת צריכה להסביר מה הן ההשלכות של כל פעולה, והיולדת יכולה לענות לה: 'אני מעדיפה קרע קטן על חתך גדול. התאמנתי בבית'".

יש עוד פרוצדורות שנעשות בלי ליידע את היולדת?

"על דעת עצמם, ובלי להודיע, רופאים מבצעים פעולות חודרניות כמו סטריפינג. כמו שתלכי לרופא-שיניים ופתאום, אוי, תגלי שהוא עקר לך שן. פתאום היולדת מרגישה כאב, לא מודעת לכך שנעשתה בגופה פעולה חודרנית שיכולה להוביל, באפקט דומינו, להתערבות שגוררת התערבות שגוררת התערבות".

יולדת לא יכולה לשלוט בפרטים רבים כל כך.

"הגישה הבסיסית, לפיה האשה לא באה ללדת, אלא באה שיילדו אותה, עושה את כל ההבדל. שקיפות המידע, עוד נקודה שהחוק אמור לפתור, קשורה לעניין: הנתונים החשובים באמת הם לא אם יש ג'קוזי, אלא מה אחוז חיתוכי החיץ בבית-החולים, עד כמה יש התערבות בלידה. בתי-החולים מחוייבים לתת את המידע, אבל צריך לעבור הרבה מאוד כתובות ובעלי תפקידים עד שמקבלים תשובה, אם בכלל".

ומה עם יולדת שתרצה אפידורל גם במחיר סיכון של התערבות?

"אנחנו לא אומרות מה טוב ומה רע. אפשר ללדת עם אפידורל וחתך, וגם בניתוח קיסרי, אבל אחרי שהיולדת תדע ותבחר. שהיא לא תצא בתחושה שהיתה שרשרת מאורעות שעברו עליה ומעליה. המשפט שכולם אומרים, 'העיקר שהאמא בריאה והעובר בריא', לא מדוייק בעיניי, כי הנזקים שעלולים להיות ללידה התערבותית וטראומטית, פיזיים ונפשיים כאחד, משפיעים על היולדת, התינוק והמשפחה כולה במשך שנים, לעיתים גם בלי שהיולדת מודעת. כל כך הרבה נשים סוחבות טראומות לידה למשך שנים".

חוק יכול לפתור בעיה של חוסר אמון בסיסי?

"החוק יוכל להעלות את המודעות. ברגע שיעשו סדנאות לכל הצוותים בבתי-החולים, גם אם אין סעיף שקובע 'אנא גלי רגישות לאשה שרגליה פשוקות לפנייך', המיילדת תחשוב פעמיים על משפטים שהיא אומרת ופעולות שהיא עושה. אני לא רוצה להצטייר כאילו אנחנו יוצאות נגד כולם, יש גם אנשים נפלאים בחדרי הלידה, אבל בהיבט המערכתי יש הרבה עוולות, נזקים ופעולות מיותרות. אגב, גם למדינה עדיף להפחית התערבויות בלידה, שגוררות אחר כך הוצאות על שיקום. למשל, אחרי חתך חיץ, ואקום או מלקחיים, צריך במקרים רבים לממן טיפולים למניעת צניחת רצפת האגן ודליפות שתן. אפילו לאפידורל עלולות להיות תופעות לוואי, כמו כאבי ראש וכאבי גב.
אחר כך קופות החולים נושאות בנטל הטיפול". בר-סמכא בקנה-מידה עולמי, שביקר בישראל כאורח "נשים קוראות ללדת", הוא ד"ר מרסדן ואגנר, שהיה ראש תחום האם והילוד בארגון הבריאות העולמי במשך 15 שנה, וכיום הוא מייעץ למשרדי בריאות בעולם. ד"ר ואגנר נפגש עם מנהלי בתי-חולים וצוותים רפואיים ומיילדותיים, נשא הרצאות, והשתתף בישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בנושא חוק הביטוח הלאומי. על ההתמודדות עם המערכת הרפואית הוא טבע את הביטוי "דגים אינם יכולים לראות מים". ההסבר, לפי פולינה: "הם לא מכירים מציאות אחרת, ולא יודעים שהם במים. המיילדות והרופאים רואים את הרוטינות להן הורגלו במשך שנים ואנחנו ננסה לשלוף אותם מהמים, להציג להם תפיסה חדשה".

הצעת חוק

מאחורי המשפט הכללי, "את יולדת כמו שאת חיה", שניסח ד"ר מישל אודנט, מחלוצי הלידה הטבעית, עומדים הפרטים הקטנים: הזכות לבחור את מקום הלידה, את המלווים, את הטיפול המתאים, מתוך ידע, הבנה והסכמה, כדי ללדת באווירה תומכת ומעצימה. הצעת החוק מנוסחת ברוח זו. החזון הזה מצריך צוותים רפואיים להאמין ביכולת היולדת. דף המידע של התנועה מפרט: "לא יתערבו, לא יחתכו, לא יזרזו, לא יפקעו מים", וגם "יקישו בדלת לפני כניסה לחדר, יזדהו ויבקשו אישור להעניק טיפול", "לא ינזפו, לא יצעקו או יתווכחו".
נכון, צוותים רפואיים תמיד יכולים לנופף בסייג האולטימטיבי: "אלא אם יש צורך רפואי". לכן דרושה עבודת הסברה בכמה חזיתות. פולינה: "אחראים, מנהלי חדרי לידה, מיילדות ורופאים, ייזהרו יותר, והמודעות שלהם תגבר. והקהל – יהיו אלה שיגידו 'לא רוצה לדעת כלום, רק שיוציאו לי את התינוק', וזה בסדר גמור. אבל לנשים שרוצות אחרת, יספק החוק נקודת הסתמכות. כמו החוק נגד הטרדות מיניות: הנשים מודעות יותר לזכויותיהן, והגברים, או בעלי תפקידים בכלל, מודעים להשלכות החוקיות שיש למעשיהם, ובדיעבד אפשר לטפל בעבריינים בצורה יעילה יותר. אנחנו עושות מהפיכה בתחום הלידה, שבסופו של דבר תביא שינוי אצל קהל הצרכנים, הנשים ובני-זוגן, ואין ספק שעבודת החינוך תהיה מפרכת".

מידע כללי

את הידע העמוק, שמעצב תפיסת עולם ומצייד בעצות פרקטיות, כדאי לשאוב מכמה שיותר מקורות, ספרים, כנסים, אנשים: ספר מומלץ: "טבעי ללדת" מאת גילה רונאל, מירה ארצי-פדן ועלמה כהן-ורדי (הוצאת "כתר"), אתר מומלץ: אמנות הלידה, רשימת מדריכות מומלצת: "המרכז הישראלי לחינוך ללידה" –9590998 - 04.
הכנס הקרוב של "נשים קוראות ללדת" יתקיים ב-2 במאי בבית-החולים האנגלי בנצרת. את נוסח הצעת החוק ומידע נוסף ניתן לקבל בטל. 8665686-09. כתובת: הלגונה 1, ת.ד. 501 כפר-ויתקין – הרחבה, 40200. אי-מייל: nashimkorot@hotmail.co.il.
בקרוב יוקם מרכז פעילות ובילוי להורים וילדים, ובו גם מרכז מידע, בשדרות בן-גוריון בתל-אביב.