אגרה ללא תמורה

כל עמדה דוקטרינרית טומנת בחובה סיכונים. הפעם היא גם כואבת, משום שהיא נחלתם של עמיתים וחברים טובים.
לפני מספר ימים התפרסם גילוי דעת של נשיא מועצת העיתונות, ממלאת המקום שלו וראשי חוגים לתקשורת נגד הכוונה להפחית באגרת הרדיו והטלוויזיה. מאז ומעולם משמשת האגרה שטר קניין, ובזכותה חשים משלמיה כ"בעלי הבית" של קול ישראל והטלוויזיה הכללית. לכאורה, ביטול האגרה או קיצוץ בה עלולים לפגוע באחת האושיות של הדמוקרטיה הישראלית: השידור הציבורי. מבחינה זאת, בהחלט אפשר להזדהות עם דאגתם של חסידי השידור הציבורי, שעליהם נמנה גם כותב שורות אלה.
אלא שעם השנים דברים השתנו, ומי שנאחז בדוקטרינה גם מתקשה להסתגל למציאות התקשורתית החדשה. לפני עשר שנים הונהגו שידורים ציבוריים במימון מסחרי במסגרת הרשות השנייה. בזכות שידורי הכבלים והלוויין, מוצעים כיום תכנים ציבוריים רבים יותר מחוץ לרשות השידור: סרטי תעודה, מדע והשכלה לכל משודרים בערוץ 8, מוסיקה ואופרה אפשר לראות בערוצי המוזיקה הזרים, וערוצי נישה נוספים עוסקים בתחביבים של קהלים מזוהים – טבע, מסעות או בישול.
בשל מחלות ילדות, כנראה אקוטיות, התקשתה רשות השידור להסתגל למציאות החדשה. גם רשויות שידור אחרות במערב נקלעו למשבר זהות בעידן הרב-ערוצי, אך הן נחלצו ממנו בכבוד בזכות חזון ותושייה שחסרים לקברניטי רשות השידור. להבדיל, מיטב האנרגיות והמשאבים מושקעים בניהול משברים פנימיים ובריצוי מאוויים פוליטיים.
ועדת בדיקה אחת אחרי השנייה חשפה כלשון דוח ורדי ש"רשות השידור חולה, חולה מאוד". לאגרת הרדיו והטלוויזיה יש משקל בלתי מבוטל בעיכוב ההבראה של הרשות ובהנצחת השיתוק שאחזו בה. מאחר שהאגרה מבטיחה הכנסה כספית קבועה, היא פוגעת במוטיבציה להתייעל, ויותר מכך - ביכולת להתרענן ולרענן את לוח המשדרים. דו"ח גינזבורג חשף לפני שנה מציאות ארגונית בלתי אפשרית ברשות השידור; על כל עובד תקני יש שני עובדים שמועסקים לפי שובר תשלום. רוב רובו של התקציב השנתי, שמגיע לכמיליארד שקל, מופנה למשכורות ולעיוותי שכר בלתי נסבלים. מעט מאוד נותר להפקות מקור ולמה שאמורה רשות השידור להיות – הסמן האיכותי של שידור בעידן רב-ערוצי.
מאז תחילת הכהונה של המוסדות הציבוריים הנוכחיים, המליאה והוועד המנהל, בראשית ינואר 2000, העמיקה הפוליטיזציה ברשות השידור, והיא נעשתה שקופה, וגרוע מזה, חסרת מעצורים. בזמן קצר יחסית, הצליח הדרג הפוליטי, בין היתר, להדיח יו"ר ולהביא במקומו איש מרכז הליכוד, למנות חברי ליכוד לוועד המנהל במקום מי שהלך לעולמו או התפטר, לכפות על רשות השידור ערוץ תעמולה בערבית, למנות מנכ"ל צייתן ועושה דברו של ראש הממשלה, והעיקר להנציח את האנומליה הארגונית: לטלוויזיה יש מנהל זמני כבר יותר מארבע שנים, גם מנהלי מדיה אחרים מכהנים ללא מכרז מעבר למותר בחוק, וכנראה שמנהל הרדיו הנוכחי יכהן 15 שנה נוספות.
קיצוץ באגרת הרדיו והטלוויזיה אינו חייב לחסל את השידור הציבורי. אגרה ללא תמורה מסוכנת הרבה יותר לקיומו של השידור הציבורי, ולו רק משום שהדבר עלול לסכן את הלגיטימציה הציבורית כלפי רשות השידור. בדיעבד, מי שמגוננים על שיעור האגרה הנוכחי, עלולים לתת יד למימון ציבורי של הפוליטיזציה, כמו גם לחסום כל סיכוי להבראתה של רשות השידור.

פרופ' דן כספי, מרצה לתקשורת, חבר בוועד המנהל של רשות השידור