ימים של זיכרון

אנחנו כולנו מאותו הכפר.
יש יום אחד בשנה, בו הופכת מדינת ישראל לכפר אחד קטן. יום אחד בו נשכחות כל המריבות, כל העימותים, כל חילוקי הדעות וכל המאבקים. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שדומה שאינן מסתיימות לעולם. כל יום פה הוא מערכה, כל שבוע הוא קרב, כל שנה היא מלחמה. החיים כאן זורמים בקצב מטורף. החדשות של לפני שעה כבר לא מעודכנות, את ההרוגים של לפני שבוע אף אחד כבר לא זוכר.
ושדרות ארוכות-ארוכות, בלתי נגמרות, של קברים מטופחים. כמו קוביות דומינו מסודרות, בזו אחר זו, ממתינות למגע קטן שיוביל להתרסקות. בכל שנה נהרסת עוד משפחה, נחפרים עוד בורות באדמת טרשים קשה, מתמלא עוד אגם פרטי, נסתר, בלתי-נראה, של עצב ודמעות.
התמונות מתנוססות על דפי העיתונים, פותחות את מהדורות החדשות ומוצגות לראווה בראש אתרי החדשות. כמה חלומות מתנפצים כאן, בכל יום, בכל שעה. כמה חיוכים נמחקים, כמה אנשים יישארו כבר צעירים לנצח.. אנחנו מחליקים את המועקה במורד הגרון, ועוברים הלאה, לסדר היום. ישנם כאלה שלא יכולים לעבור לסדר היום. בעבורם, הכותרת, השם האלמוני, התמונה, הם חיים שלמים שאבדו. הידיעה המעציבה הזו היא מציאות. היא אובדן.
כשהאבל שוקע, מתרגלים לכאב, צצים הזיכרונות ועמם הפחד מפני אובדן, מפני השכחה. תמונות מצהיבות עם השנים, וכך גם דפי הזיכרון שלנו, מטשטשים ונעלמים, הפרטים כבר אינם חדים כשהיו, העובדות כבר לא ממש מדויקות. הפחד הזה מניע רבים להנציח, ליצור נקודת אחיזה, למצוא בסיס לזיכרון, להזכיר. כדי שהמוות לא יהיה לחינם. כדי שהמוות לא במהרה יישכח.
רשת האינטרנט הביאה את ההנצחה לפתחה של כל משפחה שכולה, לכל קרוב או מכר. עשרות ומאות אתרי הנצחה פרטיים קמו בישראל בשנה האחרונה, מצבות וירטואליות המזכירות לכולנו עד כמה קשה המציאות בה אנו חיים. אתרי ההנצחה האלה כמעט זהים זה לזה, אך כל כך שונים. כל אחד מהם הוא עולם משל עצמו, סיפור חיים שונה לחלוטין. התמונות אמנם דומות, החיוכים הם כמעט תמיד אותם חיוכים. אך כל אחד מהאתרים האלה הוא למעשה חיים שיימשכו לנצח, זיכרון שלא ימחה מעל דפי הרשת.
האתרים האלה מיועדים לזכרם של הנופלים והנופלות, אלו שכבר אינם עוד איתנו. ביום הזיכרון, אנו מביאים בפניכם כמה רסיסי חיים, קומץ קטן של אתרי הנצחה וזיכרון. קצרה היריעה מלהכיל את כולם, אך תמיד יש מקום לזכור. אנו מזמינים אתכם להגיב לכתבה, ולפרסם את אתרי האינטרנט של יקיריכם ומכריכם. לשתף אותנו בזיכרונות, בסיפורים, בתמונות.

סגן לירז טיטו

http://www.liraz-tito.org
לירז נהרג ביום שלישי, 23/2/99, יום הולדתו ה-21. לירז, קצין הנדסה, נפל במהלך היתקלות בין חיילי סיירת צנחנים לבין החיזבאללה. בהיתקלות זו נהרגו גם רס"ן איתן בלחסן (http://www.eitan.org.il) וסגן דוד גרנית, וחמישה לוחמים נוספים נפצעו.

רב-סרן שלומי כהן

http://www.shlomicohen.co.il
אתר הנצחה מדהים לרס"ן שלומי כהן, שנהרג בקרב בסמוך לקלקיליה. באתר תמונות, סיפור חייו, וגם קטע וידאו (קשה לצפייה) ממסע ההלוויה של שלומי ז"ל, והקלטה מהמשיבון שלו - בו עדיין ניתן לשמוע את קולו.

רחלי לוי

http://www.racheli.org
סמלת רחל לוי, בת 20, שרתה בממר"ם, יחידת המחשבים של צה"ל. היא נהרגה בפיגוע דריסה שביצע נהג אגד, חליל אבו-עילבה, בצומת אזור. בפיגוע נהרגו שמונה ישראלים, רובם חיילים, ונפצעו 20 בני אדם. את אתר ההנצחה לרחלי בנה מפקדה הישיר, ובו מידע רב על יצירותיה המקסימות והמרגשות.

אורי מנור

http://www.hareali-haivri.haifa.k12.il/urimanor
האתר נפתח במצגת פלאש מרגשת, לצלילי השיר "אורי" בגרסאות שונות, בה מוצגות תמונותיו של אורי מנור, נווט בחיל האוויר, נהרג בהתרסקות מטוסו בהר עיבל, במהלך פעילות מבצעית.

יובל לוי

http://members.tripod.com/yuval_levy
יובל שרת ביחידת הילת"ם בחיל הים. ביום רביעי, 18/2/98, הוא נשלח לבדוק את ספינת המשא "צים אדריאטיק" שנכנסה מנמל פורט-סעיד. צוות הספינה הפעיל בשוגג את המדחף בזמן שיובל שהה בסמוך אליו, ותוך שניות גרם למותו. ניסים סמואל, המכונאי הראשי בספינה ואבי גולן, בוחן מוסמך מטעם משרד התחבורה, הורשעו בבית משפט ברשלנות הקשה שהובילה למותו של יובל לוי. לשניים נקבעו עונשי מאסר.

ארז גרשטיין

http://www.erez-g.co.il
רבות דובר על מותו של תא"ל ארז גרשטיין, מפקדה המיתולוגי של יחידת היק"ל. רכבו של גרשטיין נפגע ממטען צד רב עוצמה, כשהוא עשה את דרכו בחזרה למפקדה מביקור ניחום אבלים בכפר שבעא. יחד עם ארז נהרגו יתר נוסעים ברכב - נהגו עימאד אבו-ריש, הקשר עומר אלקבץ וכתב "קול ישראל", אילן רועה.

שירי נגארי

http://www.shiri.us
בבוקר יום שלישי, ה-18 ביוני 2002, יצאה שירי בת ה-22 מביתה בשכונת גילה שבירושלים לעבודה בבנק לאומי. במהלך הנסיעה עלה מחבל פלסטיני מתאבד על האוטובוס בו נסעה, ופוצץ מטען נפץ רב עוצמה שנשא בתיק. שירי נהרגה מייד מעצמת הפיצוץ.

אמיר מאיר

http://www.amirmeir.co.il
אמיר, לוחם גבעתי, נהרג מפגיעה ישירה של טיל בעמדת השמירה שבעמדת "דלעת" במוצב צה"ל בגזרה המזרחית בלבנון. בן 19 היה במותו. משפחתו מספרת, שהיה נער מלא חיים ואהבה, שכבר מגיל קטן ניחן ביצירתיות וקסם אישי. באתר מכתב מרגש שכתבה אימו של אמיר, ציפי, ובו מונולוג קורע לב של אם שכולה העומדת מול האובדן חסרת אונים, ומבקשת מבנה לתת לה סימן.

ינאי וייס

http://www.yanayweiss.org
פחות משבוע עבר מאז נהרג ינאי בפיגוע התופת התאבדות בבית קפה בסמוך לשגרירות האמריקנית בתל-אביב, ובני משפחתו וחבריו הקימו אתר לזכרו. ינאי, שהיה איש מחשבים ומוזיקאי חובב, הגיע למקום כדי להנות ולנגן, אך במקום זאת מצא את מותו בפיגוע הקשה. הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים - בן (15) ועומר (19).

צחי איטח

http://tzachi.netvision.net.il
צחי איטח היה חלל צה"ל האחרון שנהרג על אדמת לבנון. ביום שישי, ה-11 לפברואר 2000, הוא נהרג מפגיעת טיל ישירה בעמדה בה שמר במוצב הבופור. זמן קצר לפני שנהרג, שוחח צחי עם אביו, ואמר לו כי עליו לקצר את השיחה מפני שהוא צריך לעלות לעמדה לתורנות השמירה. זו הייתה שיחתם האחרונה. אביו של צחי, אל"מ (מיל.) אריה איטח, היה ממקימי יחידת גבעתי בה שרת צחי, ואחד מקציניה הבכירים.

שמואל דני מייזליש

http://www.shmuel-dani.org
ביום בו נהרג אמור היה רב סמל (מיל.) שמואל-דני מייזליש, בן 27, לחגוג את יום נישואיו השני לאישתו, עינב. דני גוייס לשירות מילואים בעקבות מבצע "חומת מגן" וההתפרעויות בשטחים, והספיק לשרת שבועיים עד שנהרג בג'נין. הוא שירת בפלוגת נח"ל של בני משקים, ולמד כלכלה במכללת רמת-גן.

נועה אורבך

http://www.gafko.co.il/noa
נועה, תלמידת כיתה יב' בתיכון "תל-אביב" בכפר סבא, נהרגה בפיגוע ירי כחודש לאחר שחגגה את יום הולדתה ה-18. לאחר תום הלימודים, התעכבה נועה ליד הכניסה לבית הספר, והמחבל שהגיע למקום ירה בה ובחבריה מטווח קצר. נועה נפצעה אנושות, ומתה מפצעיה זמן קצר לאחר מכן, בבית החולים "מאיר".

אסון המסוקים

אסון המסוקים, היא התאונה המבצעית הקשה ביותר שידע צה"ל מימיו. שני מסוקי "יסעור" שעשו את דרכם לפעילות מבצעית בלבנון התנגשו מעל הישוב "שאר ישוב" בצפון הארץ. 73 הלוחמים ואנשי הצוות שהיו על סיפון המסוקים נהרגו במקום. המדינה כולה הוכתה בתדהמה, ויום לאחר האסון הוכרז יום אבל לאומי בישראל.
אתר הנצחה להרוגי אסון המסוקים - http://www.kinneret.co.il/73

תמיר גלזר

http://www.tamirglazer.co.il

אבי אופנר

http://www.avi-beshvil-israel.org.il

אביב גונן

http://avivgonen.com

ירון בן דור

http://www.yaronbardor.co.il
ירון שמש כחובש קרבי בסיירת מטכ"ל. במהלך סדרת אימוני ניווט בהר שלמה באיזור אילת, שררו תנאי אקלים קשים במקום וירון מיהר כדי להגיש עזרה רפואית לחברו לצוות, ערן, שלקה במכת חום. הוא התחיל להגיש עזרה רפואית, כשהתמוטט ומת ממכת חום. ערן, החייל אותו ניסה ירון להציל, נפטר גם הוא מאוחר יותר.

ניר קריצמן

http://www.nir13.com
רב-סמל ניר קריצמן, בן נהרג במהלך התקלות עם חוליית מחבלים סמוך לכפר עצירה אל-שמליה, צפונית לשכם. ניר נמנה על כוח צה"ל שביצע סריקות באזור הכפר אחרי מחבלים ופעילים שנמלטו מאזור שכם ,ומסתתרים, על פי ההערכות, בשטחים הפתוחים ובמערות באזור. ניר היה בן 22 במותו.

דניס בליומין

http://www.dennis7.co.il
מספר שבועות לפני שנהרג בפיגוע מכונית התופת שהתפוצצה בסמוך לאוטובוס אגד, שוחח דניס בן ה-20 עם אמו ואמר לה כי יש לו תחושה רעה שהוא עלול להיות הבא בתור. דניס הקפיד לנסוע לבסיסו רק באוטובוס האקספרס, שאינו עוצר בואדי ערה, אך לבסוף נהרג כאשר מכונית תופת נצמדה לאוטובוס בו נסע ופוצצה אותו. דניס עלה מאוקראינה בשנת 91'. מגיל צעיר הוא התאהב במחשבים, ועסק שעות בבניית אתרי אינטרנט.

רונן כחלון

http://www.ronenkachlon.co.il
בני משפחתו ואשתו של רונן כחלון תכננו את מסיבת יום הולדתו זמן רב. הם הכינו מסיבה חגיגית בבית מלון באילת, והזמינו את בני המשפחה כדי להפתיע אותו ביום הולדתו ה-30. שלושה ימים לפני האירוע, בדיוק ביום הולדתו, נהרג רונן בפיגוע תופת באוטובוס בחיפה.

ערן גד

http://www.eran-gad.org
ערן גוייס לשירות מילואים ויצא לתעסוקה מבצעית צפונית לרמאללה. כשבוע לאחר גיוסו למילואים, הוא נהרג בפיגוע במחסום "המשטרה הבריטית" בוודאי חרמיה, בין הישוב עפרה לעטרת. בן 25 היה ערן במותו. באתר מכתבי פרידה המסרבים להבין את האובדן, מאמו של ערן, אחיו, חבריו לעבודה ומחנכתו מבית הספר התיכון.

מני שמן

http://www.freesoftware.co.il/menisite
כמעט חודש נאבק מני על חייו, לאחר שנפצע באורח קשה מאוד בתאונת אימונים. ארבעה שבועות הוא היה מאושפז בבית החולים רמב"ם בחיפה, כשמשפחתו וחבריו הרבים ממתינים סביב מיטתו, מחכים לנס, לחיוך המוכר שישוב ויעלה על פניו, לעיניים שיפקחו שוב. אך הפציעה הקשה הכניעה את מני, והוא נפטר.

רז משה מינץ

http://www.ataraz.org
האפוד הקרמי שלבש על גופו, לא הציל את רז ממוות. בעודו מפקד על כוח צה"ל במחסום פתע בין היישוב עפרה לבית-אל, הוא ניגש לבדוק כלי רכב שהתקרב למחסום. מן הרכב נולו כמה כדורים, שפגעו בו מהצד, עוקפים את סיבי האפוד ופוצעים אותו פציעות אנושות. הוא נפטר כעבור דקות ספורות. תושייתו של רז ועירנותו מנעו מחוליית המחבלים להגיע לישובים היהודיים באיזור. בן 19 היה במותו.

סגן דני כהן

http://danny-cohen.com
בדף האחרון באלבום התמונות הפרטי שלו, השאיר דני כהן מכתב להוריו. מכתב אחרון, של פרידה, למקרה שהנורא מכל יקרה. סגן דני כהן שירת כסמ"פ בחטיבת הנ"ל. הוא עמד בראש כוח מסייע, שנשלח להשתתף בלחימה נגד חוליית מחבלים שביצעה פיגוע ירי על ציר המתפללים בין מערת המכפלה לקריית ארבע. במהלך הקרב, נפגע דני בן ה-22 אנושות, ומת מפצעיו.

יעל סקליאניק

http://www.yael1.jemix.co.il
חברותיה של יעל, מורן ולורינה, נפרדו ממנה במכתב מרגש שהשאירו באתר האינטרנט לזכרה. יעל בת ה-15 נהרגה באחד מהפיגועים הקשים ביותר שידעה ישראל, במועדון ה"דולפי" שליד הדולפינריום בתל-אביב. שניות לפני הפיצוץ, חיבקה יעל את חברתה נטלי, ובכך הצילה אותה ממוות.

לחצו כאן למעבר לרשימת אתרי ההנצחה המרכזיים בישראל.