שבע השנים הטובות

בקומדיות רומנטיות אף פעם לא יגלו לכם את זה, אבל לפעמים, וזה בדוק, אהבה זה לא מספיק. נפגשתם בתחילת שנות העשרים שלכם, פרועים ואחוזי תזזית. בהתחלה אחד מכם עוד שיחק אותה קשה להשגה או עשה קולות שהוא עדיין לא בשל למחויבות, אבל מהר מאוד קלטתם שאתם במילא מעבירים יחד כל דקה פנויה. אחרי כמה חודשים כבר הייתם זוג. רשמי. פגשתם את ההורים, כולם אמרו איזה יפים אתם ביחד, ושהלוואי על כולם למצוא אהבה כזאת. אם אחד מכם היה מגיע לבד לאיזה מקום, כולם ישר היו נבהלים ושואלים איפה החצי השני ואם הכל בסדר. היתה אופוריה. לילות מטורפים. הייתם ילדים. התבגרתם.
שבע שנים אחרי, פתאום אחד מכם לוקח את השני לשיחה. לא סימן טוב. הוא פתאום לא מסתכל בעיניים, מגמגם משהו ואומר שהוא חשב על זה בזמן האחרון והוא מרגיש שקצת חנוק לו, הוא צריך יותר ספייס, או להבין מה זה לעמוד פעם אחת בזכות עצמו בלי שהשני מחזיק לו את היד, וגם נו, איך להסביר את זה בדיוק, אולי זה רק הוא מרגיש, אבל נדמה לו, שבשנים האחרונות טיפה התרחקתם, או התפתחתם לכיוונים קצת אחרים. לא?
ואז מתחילים לדבר על הפסקה, שהיא בעצם פרידה, ומהפחד שבחוץ בעצם לא מחכה לכם שום דבר יותר טוב תמיד דואגים להשאיר כרטיס פתוח חזרה. מבטיחים שזה עוד לא הסוף, שתישארו חברים, שמה שצריך לקרות יקרה, ואם עוד כמה זמן יתברר שנועדתם להיות ביחד, אז תחזרו. כולנו היינו בסרט הזה, עכשיו אסי וגורי שם.

משפך של רגשות

משך שבע שנים היו אסי כהן וגורי אלפי הזוג הכי מקסים בעיר. גורי היה הנבון, השנון, הרוח החיה אך העצלן יותר, ההוא שכל הזמן רוצה ללכת לשחק סנוקר. אסי היה הרגיש, ההורס, סוס העבודה, ההוא שישן הרבה ומתגלח לעיתים יותר קרובות. ביחד הם יצרו לעצמם מופע בידור מצליח שרץ שנים, תוכנית טלוויזיה מצליחה אף היא בשעות צפיית השיא של ערוץ 2, ערב רב של דמויות אלטר-אגו כמו קוקו וסטיב ודוד ותקווה, ומקום של כבוד בפנתיאון הבידור המקומי.
נפגשנו בפעם האחרונה לפני כמעט שלוש שנים, לראיון חגיגי בשיא ההצלחה, ימי הזוהר של דוד ותקווה בתוכנית 'רק בישראל'. הם נגעו אחד בשני הרבה, נשפכו על הרצפה, דיסקסו את האופציה של להקיא זה על זה לצורך מערכון, אכלו במבה אדומה ודיברו שטויות. היה נורא כיף. שלוש שנים אחרי, ואין שום זכר לאינפנטיליות הישנה והאהובה. אסי וגורי נהיו נורא נורא רציניים. ובוגרים. ורציניים. גורי, 26, הולך עוד שלושה חודשים להיות אבא. אסי, 28, נהיה שחקן רציני, והוא מתחתן בספטמבר עם חברתו ליאן. גורי הוא מנהל פיתוח בזכיינית ערוץ 2 רשת, יש לו משרד וזקן, ואסי משחק בסרטי קולנוע עם מילי אביטל. בקיצור הילדים גדלו, הפלא ככל הנראה נשאר, אבל החבילה, נכון לעכשיו, מתפרקת.

- מה קרה?

גורי: "הכל בסדר. הגיע סיומה של תקופה. זה היה מין משפך של רגשות. התלבטנו ארוכות והגענו להחלטה".
אסי: "אנחנו שבע שנים יחד, שבע שנים יום יום. אנחנו עדיין מאוד מאוד אוהבים אחד את השני, באמת, הרבה מעבר למצופה אחרי תקופה כזו ארוכה. היו לנו חילוקי דעות מקצועיים כל הזמן, אבל ידענו לפתור אותם ולהתקדם הלאה. הגענו לשיא עם 'שידורי המהפכה', שהעבודה עליה היתה נורא קשה ואינטנסיבית ומתישה. אף פעם לא עשינו תוכנית רק שלנו בפריים-טיים, וזה כבד וזה אחריות וזה התיש אותנו".
גורי: "אם היינו היסטריים על כל מערכון שעשינו ב'דומינו', ששודר בחמש וחצי בחינוכית 2, אז בתוכנית שלנו בערוץ 2 פשוט קרענו את התחת. באנו למעמד הזה בדחילו ורחימו ועבדנו כמו מטורפים כדי לעשות את התוכנית הכי טובה, הכי מדויקת והכי מקורית שיכולנו. המחשבה לעמוד בציפיות האלה שוב ולהתחיל הכל מהתחלה היא יותר מדי בשבילנו עכשיו".

- אז אל תעשו עוד עונה, אבל למה להיפרד?

אסי: "כי גם המופע רץ כבר חמש שנים, וצריך מנוחה, וצריך לתת לכל אחד לקחת לכיוון שהוא בוחר".
גורי: "כשהתחלנו לעבוד ביחד אמרנו שנעשה הכל יחד, לא נעשה בכלל דברים לבד. עד שהבנו שזה לא בריא לנו ולא בריא לקריירה שלנו, ועשינו דברים לבד. אבל אז נהיה מצב מגוחך שכשאסי עשה דרמה בערוץ 3 באו אלי אנשים ברחוב ואמרו לי 'כל הכבוד', או פעם רצו שניסע לחו"ל מטעם איזו תוכנית, אז מדבר איתי הבחור מהתוכנית ואומר לי, תשמע, אני רוצה שתסעו לחו"ל, מה אתם אומרים? אמרתי לו, אני אדם אחד, למה אתה מדבר אלי ברבים? זו בעיה. בתקופה האחרונה עשו לנו מכבש לחצים לעשות עוד עונה. היה נורא קשה לעמוד בזה, והיו לנו חילוקי דעות לאורך כל הדרך. לא הסתרנו אותם. היינו צריכים להחליט אם להיאחז בפריים-טיים בשיניים ולא לעזוב עד שנצא לגימלאות, או שלוקחים פאוזה, יורדים מהרכבת כדי להריח את השושנים בדרך. ויש שושנים".

מוזר שלא נתראה

- כמה זמן אתם כבר מדברים על להיפרד?
גורי: "דיברנו על זה כמה זמן. זה נורא להגיד שהחלטנו להיפרד ביחד, זה תמיד נשמע לא טוב, אבל זה ככה, זה בא משנינו".
אסי: "לא נכון גורי, זה אתה".

- הופה גורי! בהתחלה כשהכרתם שיגעת את אסי המסכן, שיחקת אותה קשה להשגה עד שהסכמת לקחת אותו ברצינות, עכשיו אתה זה שמציע לחתוך. אתה לא מתבייש?

גורי: "תפסת אותי. נו, מה אני אעשה. אני חושב שכדי להתפתח חייבים להרוס את המומנטום ולבנות אותו מחדש עם פרויקט אחר, עם תשוקה אחרת, עם אהבה אחרת. היינו חייבים גם לתת מקום לשאיפות האישיות של שנינו. אני נורא רוצה לעבור למאחורי הקלעים, לביים, למשוך בחוטים, לעבוד עם שחקנים. זה מה שמעניין אותי. לעשות סדרה, לעשות סרט, דרמה. ואסי עוד לא מיצה את הקריירה שלו על המסך. אני חושב שהכל בחיים זה במעגלים. אני לא כזה רוחני, אבל המעגלים שלי ושל אסי היו תמיד מעגלים חופפים, אז אני חושב שיש סיכוי גדול שנחזור לשיחה הזאת כדי לדבר על משהו חדש שעשינו ביחד".

- אז זו רק הפסקה בעצם.

אסי: "לא, זה כן פרידה. דיברנו על זה שאנחנו לא מתחייבים אחד לשני על שום דבר".
גורי: "החיים חזקים מאיתנו".

- ומה יהיה עכשיו?

גורי: "היחסים ישתנו בצורה מהותית. מן הסתם, בתור התחלה נתראה פחות. היה כל הזמן טשטוש כזה. היינו אחד עם השני 24 שעות ביממה, ובכלל לא נשאלה השאלה אם אנחנו רוצים. הכל היה מעורבב, לא היה ברור מתי אנחנו חברים ומתי עובדים. היינו יושבים בבית קפה, אז לא נדבר על עבודה? על הקטעים שצריך לכתוב? ואז באמצע שואלים פתאום מה שלום אבא שלך, והכל מבולגן".
אסי: "מצד אחד זה כיף, מצד שני זה גם מתיש".
גורי: "הייתי שמח להיות רק חבר של אסי. אני חושב שאז הדברים היו יותר פשוטים. אנחנו גם משפיעים אחד על השני כל הזמן. אני תמיד יודע את הלוחות זמנים שלו, אני יודע איפה הוא נמצא כל דקה ומה יש אחר כך. אם הוא רוצה לשחק כדורגל, אני אגיד לו לא שלא כדאי, כי אני יודע שאנחנו עוד צריכים לשבת על חומרים. או כשלא הצלחנו לכתוב, תמיד הייתי מנסה את הפתרונות האלה של 'בוא נלך לשחק סנוקר, יעלה לנו שם', ואסי היה אומר, 'די גורי, לא יעלה לנו שם, נשב פה ונמצא'. וזה הגיע למצבים של 'אוף, די, אסי, תהיה יותר חבר מאשר עובד עכשיו', אין לי כוח לזה".

- איך בנות הזוג שלכן מתמודדות עם הפרידה? זה כאילו חייתם כל השנים ברביעייה בכלל.

אסי: "אני בטוח שגם לבנות זה מוזר, אנחנו עוד בתהליך, אנחנו לא לגמרי מעכלים, יהיו לנו עוד 30 הופעות עד שהמופע יירד, ועד שלא יהיה את היום האחד הזה שלא ניפגש בו יותר, לא נבין בדיוק מה זה אומר".
גורי: "זה יהיה מוזר. פתאום אסי יילך להצטלם לסרט חדש ולי יהיו את הדברים שלי, ולא ברור בכלל מה יהיה, מתי ניפגש".

זה קרה בגיל בעייתי

אסי וגורי נפגשו ב-1996. שניהם היו סטנדאפיסטים בתחילת הדרך. אסי ראה את גורי מופיע ונדלק מיד, לגורי עוד לא היו נטיות זוגיות מפותחות. הוא ראה את אסי ולא התעלף. חשב שהוא מוכשר אבל עדיין לא בשל מספיק. אחרי שגורי דחה פגישה מתוכננת עם אסי, ואסי התקשר להגיד לו שאם הוא לא רוצה שיגיד ולא יסחוב אותו ככה סתם, גורי הבין שלא משחקים עם לב של גבר, והשניים התחילו לעבוד על מופע משותף. לאט לאט צבר המופע מעריצים, עבר מצוותא 1 לצוותא 2 הגדול יותר, אחר כך ארז טל בא לראות את התוכנית ומשם, פחות או יותר, הכל באמת היסטוריה.

- אולי הבעיה היא שהגשמתם את כל החלומות? לפני שבע שנים חלמתם להעלות מופע ולעשות תוכנית טלוויזיה, אולי חבל שהכל הלך בקלות כזאת.

אסי: "שום דבר לא בא בקלות. על הכל עבדנו נורא קשה. אנחנו לא יודעים לעשות דברים פשוט. כל הזמן לעגו לנו כשעשינו את התוכנית. שאלו למה אנחנו כל כך נטרפים, למה אנחנו לא מעסיקים כותבים, למה אנחנו משקיעים מהכסף שלנו. אנשים פה לא עובדים ככה".
גורי: "יכולנו לבחור בדרך הפשוטה, לעשות מיליון תוכניות במקום שמונה תוכניות בשנה, אבל אנחנו לא יודעים איך. נגיד תבקשי ממני עכשיו לכתוב את גג הפתיחה של 'רק בישראל'. אנחנו נשב שעות, וזה באמת קצת מוגזם. כמה שיקולים והתלבטויות אפשר להכניס במשהו שהוא לא ניתוח מוח. אבל ככה אנחנו. אני אכול קינאה במי שבא לו בקלות, מי שבא לו בקלות הוא גאון".

- אז אפשר להגיד שלא הכל קרה בדיוק כמו שחלמתם?

גורי: "אני חושב שזה פשוט קרה לנו בגיל בעייתי, בגיל שמשתנים בו הרבה. זה כמו אורן הקטן, שאחרי זה רואים אותו גדול פתאום אצל יהורם גאון, וזה מוזר. אנחנו התבגרנו מול העיניים של כולם והשתנינו, כי כולם משתנים בגיל הזה. החיים שלנו נהיו יותר מסובכים ויותר מעניינים. אני התחתנתי ויש לי ילדה בדרך, אסי הולך להתחתן, יש שיקולים של פרנסה, יש מילים כמו מע"מ. נאלצנו ללמוד גם להיות אנשי עסקים בדרך, אלו דברים שלא חשבנו עליהם פעם, פעם רצינו רק שאנשים יצחקו".

- אז נהייתם נורא רציניים פתאום.

גורי: "אני לא יודע אם נהיינו רציניים, זה פשוט נושא רציני, לדבר על פרידה. זה נושא כואב. מדמיע".

- בטח שנהייתם רציניים. אתם עוד צעירים, והנה אסי מתחתן ואתה הולך להיות אבא.

גורי: "נכון. נורא רציתי להיות אבא. כל הזמן אומרים להילה שהיא נראית זוהרת ולי שאני כבר מתחיל להיראות כמו אבא, אבל אנחנו עוד לא מרגישים את כובד המשקל. בינתיים להילה יש בטן וזה נורא נחמד ורואים קצת תמונות שלה באולטראסאונד, אבל אני לא חושב שאני לגמרי מבין מה זה אומר שאני הולך להיות אבא, אני מקווה שיהיה בסדר, אני מפחד קצת".

- ואסי, אתה תמיד בפיגור אחריו. כבר שנים הוא מנסה לדחוף אותך לחופה, ועכשיו הוא יהיה אבא לפני שאתה מתחתן.

אסי: "נכון, אבל שימי לב שאני מתחתן וזה כבר מאוד יפה. זהו, מתחתנים. החלטתי בהשלמה מלאה שזה מה שאני רוצה לעשות. אמנם לקח לי הרבה זמן, אבל בסוף זה בא. התעוררתי יום אחד והרגשתי את זה. זהו. אני כבר שנים עם ליאן, לא מכיר שום דבר אחר, אבל היתה לי רתיעה מזה, משהו בגנים הגבריים, לא לרצות להתחייב. ואני גם לא סובל את כל הקטע של האירוע, זה מלחיץ אותי שעושים לכבודי מסיבה והתזמורת כל ה'סולו סלואו-או-או על מרכז הרחבה', שונא את הדברים האלה. אבל נסתדר, נעבור את זה בשלום".

פרויקטים לא נוצצים

- גורי, לך יש משרד.
גורי: "כן כן כן, יש לי משרד. את יכולה לרדת עלי גם. כולם מסתלבטים עלי על זה כל הזמן. יש לי משרד, בסדר? ויש לי פתאום שעות מסוימות, ואני צריך לקום מוקדם ולרשום דברים ביומן. זה מוזר, אבל אני שמח. יש לי צ'אנס לעשות דברים שעד היום לא יצא לי להשקיע בהם עד הסוף, בנושאי תוכן ופיתוח. אני מאוד נהנה. יש לי מוטיבציה גדולה ואני מקווה להיות פורץ דרך בתחום. קישוט אני לא אהיה. הרצון הגדול שלי הוא לביים".

- מה למשל?

"אני אשמח לעשות כל דבר, גם פרויקטים לא זוהרים ונוצצים. לביים קליפ, להתגלח על חשבון אחרים בתור התחלה. מה שיתנו לי אני אקח. הבטחתי לעצמי שכשהילדה תבוא, אז בתקופה הראשונה אני אשב קצת בבית, שזה קשה לי, אבל אני אנסה לכתוב קצת. אני מאוד אשמח אם ייצא מזה סרט קולנוע בסוף".

- תיקח את אסי. הוא אחד השחקנים הטובים בארץ.

"ברור שאני אקח את אסי".
אסי: "אני עוד לא החלטתי מה אני רוצה לעשות. אני רגיל שיש לי מטרות ברורות, ועכשיו פתאום אני צריך להתחיל לחפש. אני גם רוצה לביים, אבל עוד לא מיציתי את ההופעה מול המסך. אני רוצה ללמוד לרגש. זה מוזר לי לראות את עצמי בסרט ואנשים בקהל לא צוחקים. אני לא רגיל לזה. אני ישר חושב שזה גרוע. ואז בסוף באים אליך ואומרים שהיית נורא טוב, זה מבלבל".

- תהיו חסרי ביטחון אחד בלי השני?

גורי: "קצת, יש לנו חוסר ביטחון מולד".
אסי: "אני מרגיש שבכל מה שקשור לקומדיה גורי יהיה חסר לי. בשאר הדברים אני מאמין שאני אסתדר".

- תבוא לבקר את גורי במשרד שלו.

גורי: "די לרדת על המשרד שלי, תגיד לה די ללעוג למשרד".

- וגם צימחת זקן.

גורי: "זאת העדות הכי בולטת לזה שאני לא מצטלם יותר. איך שנאתי את זה שהייתי צריך להתגלח לקראת הצילומים. איזה כיף שאני לא צריך יותר, ויש לי גם יתרון עצום בחיים שלהילה לא איכפת מאיך שאני נראה".

- היא אמרה לך את זה?

"כן. מה, אסי, לליאן איכפת מאיך שאתה נראה? נגיד שאתה לא מתגלח?
אסי: "בטח, היא מעירה לי על זה לפעמים".

- זה כי אין לך משרד. טוב, בואו נסכם, הרגע הכי מדהים והרגע הכי מבאס שהיה לכם.

אסי: "רגע אחד משבע שנים? זה קשה".
גורי: "היה יום אחד בהתחלה בהתחלה, כשרק העלינו את המופע ובקושי היה לנו חומר, ספרנו כל דקה והבאנו חברים ואת מי שיכולנו. בסוף הגיעו להופעה 250 איש והיה צריך להעביר אותנו מצוותא 1 לצוותא 2, זה היה רגע מדהים".

- והרגע הכי מבאס?

גורי: "ההופעה אצל רפי רשף ביום העצמאות. היה לנו ריב מטורף מטורף באותו יום, רצינו להרוג אחד אחד את השני. זה היה נורא. לשבת ולעשות כאילו הכל בסדר".
אסי: "אתה רציני? אני לא זוכר מזה שום דבר".
גורי: "אתה דפוק? איך אתה לא זוכר?"
אסי: "לא זוכר, לא זוכר".
גורי: "אני בהלם ממך, זה הריב הכי גדול שהיה לנו בחיים".
אסי: "מצטער, לא זוכר".