משחק מילים ישראלי: "כיבוש" או "שנויים במחלוקת"
ד"ר אייל גרוס, מומחה למשפט בינלאומי, מסביר מדוע הזהיר היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, את ראש הממשלה, שלא להשתמש במונח "שטחים כבושים" ולהעדיף את מלים "שטחים שנויים במחלוקת"
מקובל על רוב האנשים בעולם שהשטחים הכבושים או "שטחים בתפיסה לוחמתית" או כיבוש לוחמתי, נתונים תחת המשפט הבינלאומי בשטחים, או דיני כיבוש או דיני תפיסה לוחמתית.
אלו שטחים שנתפסו על ידי מדינה בזמן מלחמה, ומכיוון שכך, אסור למדינה לספח אותם. מבחינת הדין הבינלאומי, רכישת טריטוריה בכוח אינה לגיטימית ואינה מקנה למדינה שכבשה אותה זכויות בה, אלא רק באופן זמני, ולאחר משא ומתן יש להגיע להסדר לגביהם.
לעומת זאת, המינוח "שטחים שנויים במחלוקת", מאפשר כביכול להימנע מהחלת החוק הבינלאומי על השטחים. מטרת המשפט הבינלאומי היא להסתכל בראש ובראשונה על רצון התושבים בשטחים, ההגדרה העצמית שלהם, ומבחינה זו, האוכלוסיה בשטחים אינה אוכלוסיה ישראלית, הם תחת שלטון צבאי. בעוד שהם הבעלים האמיתיים של השטחים, וכבר ב-78' בקמפ דיוויד הכירו בזכות שלהם להגדרה עצמית.
אזהרתו של היועץ המשפטי, להשתמש בניסוח "שטחים שנויים במחלוקת", היא משחק מלים ישראלי. ישראל מנסה לשנות את השיח ולא להודות שברשותה שטחים כבושים. אם יקראו למצב "כיבוש", תהיה בכך הודאה שאנשים חיים בשטח הזה תחת שלטון זר. ואילו "שטחים במחלוקת" זה ביטוי נקי. זה ניסיון לטשטש את העובדה שתחת אותו "כיבוש", חיים אנשים שנשללה מהם הזכות להגדרה עצמית.