בלילה עם כוכב

בזה אחר זה עלו אמש (ב') על הבמה בבנייני האומה בירושלים כמה מהקולות הגדולים של הזמר הישראלי. מרגלית צנעני, חופני, איל גולן - כולם היטיבו בקול ושימחו את לבב המאזינים. אבל אף לא אחד מהם הצליח להציף את האוויר בזמירות ולמלא את האולם בצלילים דחוסים - כמו שעשה זאת כוכב הערב, שימי תבורי.
תבורי חגג אתמול את יום הולדתו ה-50, וזכה לאחד הערבים היפים בחייו. מופע הצדעה במלאת 30 שנה לפעילותו, על הבמה המכובדת של פסטיבל ישראל ובשידור ישיר בגל"צ ורשת ג' (רשת צילמו את המופע לטלוויזיה). בהתחלה הוא התרגש, אחר כך הוא נרגע, וככל שהערב נמשך - הוא נכנס לנעליים המוכרות לו כל כך: אלה של הסופרסטאר.
תבורי, במכנסי עור הדוקים עד להתפקע וז'קט שחור שיושב בדיוק במקום הנכון, זרח על הבמה. החיוך הנוצץ, תנועות הידיים המוכרות, ומעל הכל - הקול. שום דבר לא נפגם עם השנים באיכות הזימרה של תבורי, אולי אפילו להפך. הבגרות, הניסיון, השנים - רק חישלו וצרבו אותה.
איזה עוד זמר בישראל יכול לשיר בערב אחד שירי פיוט של אביהו מדינה, נעימות תימניות עם ציון גולן, מוזיקה יוונית, גרסאות לשירים איטלקיים, ביצוע (מרטיט) לשיר של פבארוטי, שירי ילדים של עוזי חיטמן וכו'.
פרנסי המופע בנאומיהם המשמימים אמנם ניסו לתייג את תבורי כנציג הזמר המזרחי, כדי להוכיח לכולם כמה שהם נאורים ומבינים, וכבר לא אשכנזים ומתנשאים כמו פעם. שיהיה. תבורי אולי מזוהה עם הזרם הזה בגלל הקרבה העדתית-תרבותית, אבל כזמר, כמעט שאין קשר בינו לבינם. תבורי הוא רומנטיקן, בז'אנר של איגלסיאיס-סדקה-טום ג'ונס. הוא חי שנתיים בלאס וגאס, ונראה כאילו לא עזב אותה מעולם.

עיבודים מושקעים

ערב ההצדעה לתבורי היה מרגש ומוצלח. הרעיון לשיר בדואטים עם הזמרים שחברו אליו בקריירה הוליד כמה רגעים מרגשים במיוחד. גם הביצועים לכמה מהשירים היו נהדרים, בעיקר בזכות העיבודים המושקעים של תמיר הרפז, והחיבור המוצלח של תבורי לאורחיו (ובמיוחד לאבי טולדנו ברגע השיא של ההופעה מבחינה מוזיקלית).
הקהל היה מאופק מדי, מלבד כמה מבני העדה התימנית שקיפצו בהתלהבות כשתבורי חזר לשורשים במחרוזת תימנית. אבל כמה נערות בנות תשחורת, שלא נולדו כשתבורי התחיל להופיע במועדונים, שקפצו, התחבקו ורטטו מהתרגשות בפינה השמאלית העליונה של האולם, הזכירו לכולנו ששימי, חוץ מזמר גדול, הוא אליל נערות ניצחי, ואם לשפוט לפי מראהו אתמול שבלט לטובה - בצדק.

שר מהקרביים

הבחירה להעניק לתבורי את הכבוד הזה מלמדת משהו טוב על פרנסי התרבות. תבורי הרי אינו יוצר מהמעלה הראשונה, אלא מי שהתפרסם בביצוע שירים של אחרים. חלק משירים אלה אמנם חרוטים בזכרון הקולקטיבי בזכות ביצועיו, אך חלקם התפרסמו גם בביצועי אחרים. ההכרה בכך שגם מי שלכאורה אינו יוצר, אלא רק שר, הוא אמן גדול - היא מוצדקת. תבורי מצליח למלא את השירים בכמות אדירה של רגש, בזכות העובדה שהוא תמיד, אבל תמיד, שר מהקרביים ומהנשמה - ובכך מזכיר לנו את אחת הפונקציות המרכזיות שמוזיקה משמשת לה בחיינו - לבעוט בך מבפנים בלב, ולהעיר אותו.

ויש גם תלונות

בלי כמה מילים רעות הרי אי אפשר, אז הנה: אם כבר משקיעים ומכבדים את תבורי, אי אפשר לדאוג לתפאורה שלא נראית כאילו נגנבה מטקס סיום של חטיבת ביניים ולתאורה שלא תסנוור את הקהל?
אם כותבים לתבורי את המילים של קטעי הקישור וממקמים אותן במרכז האולם, כלום לא ראוי שהן ייכתבו בדפוס ולא בכתב יד עילג ומלא שגיאות כתיב?
אם עוזרים לתבורי וזה לגיטימי בהרצת מילות השירים, לא כדאי שהן יהיו נכונות?
אבל חוץ מזה, זה היה ערב מקסים - ומגיע למי שארגן אותו מילה טובה, ולשימי, לשימי מגיע תודה אחת גדולה - על עוד סיפור אחד של אהבה.