החיפושית - כמעט הסוף

עולם הרכב של היום, הוא לא עולם הרכב שהיה פעם. ומעבר לעובדה כי מדובר בקלישאה של ממש, ולמרות שמייד יקפצו אלה שיזכירו כי "טוב שכך", יש לתעשיית הרכב בעיה של ממש לפחות בתחום אחד. ולא, אנחנו לא מדברים על בטיחות לסוגיה. אנחנו גם לא מתחשבים כרגע בהנאה מנהיגה, נוחות או שימושיות. אלה יש בשפע, וללא ספק במידה נאותה.
אנחנו, אם עדיין לא הבנתם, מתכוונים בעיקר לאופי, וגם ליופי, אם תרצו. כמה פעמים כבר שמעתם כי המכוניות של היום נראות כתעתיק מדויק, כאלה שכמעט ונבנו על אותו פס ייצור באמצעות תכנון דומה? ואין כאן קשר לכאלה המבוססות על פלטפורמה זהה, אלא ליריבות של ממש. וכמה פעמים שמעתם כי למכוניות של היום חסר אופי, אותה תכונה חמקמקה שגורמת לנו להתאהב במכונה? ולא, אנחנו לא מתכוונים לכאלה שדרשו מגע קסמים כדי להניע.

היו ימים

ומה גורם לנו להתגעגע כל-כך אל אותם ימים שעברו, בהם כל אחד (כמעט) יכול היה לרכוש מכונית, שתעשה לו בדיוק את מה שהוא רוצה? כזו שתהיה עם אופי, ויופי, ועדת מעריצים ענקית. מכונית שתהיה לאיקון תרבותי של דור שלם, כזו שתיוולד במלחמה אבל תהיה מופת לתנועת שלום. מכונית אותה לא ניסו לחקות מהמון סיבות, כזו שנותרה על פס הייצור כמעט 70 שנים?
ובכן, זו שגורמת לנו להתגעגע היא החיפושית של פולקסווגן. מכונית שגם זה שאינו טורד עצמו בשום דבר הקשור לרכב, יכול לזהות אותה ללא היסוס. כלי רכב שגם היום מחבר סביבו קהל גדול ורב, אשר רואה בה הרבה יותר מסתם "ארבעה גלגלים והגה". מכונית שנראה כאילו זכתה בעצם לחיי נצח, אבל כזו שהאחרונה ממנה תתגלגל מפס הייצור עוד השנה, מהמפעל האחרון שעוד מייצר אותה בפואבלה, מקסיקו.
ואנחנו בטוחים שאתם רוצים לדעת עליה עוד, דווקא מפני שהיא עומדת להיעלם. אז הנה - עבורכם ועבורנו:

התחלה

תחילת דרכה של החיפושית נרשם בגרמניה הנאצית, כחלק מתוכנית התחבורה ההמונית של אדולף היטלר. זה האחרון שאף להקים מערכת כבישים מהירים שתחבר את חלקי גרמניה השונים (ועוד). וכדי שהציבור הרחב יעשה בהם גם שימוש, החליט לשווק בגרמניה "מכונית לעם" (פולקסווגן, בגרמנית). מטרת הפרויקט הייתה להציע מכונית זולה מאוד, אמינה, כזו המסוגלת להוביל שני מבוגרים ושלושה ילדים מאחור, ולנוע במהירות גבוהה יחסית על הכביש המהיר.
לצורך תכנון המכונית גויס בשנת 1934 פרנדיננד פורשה, אותו אחד שיהיה אחראי לימים - יחד עם בנו - על ייצור מכונית ספורט גרמנית אחרת, הנקראת על שמו. שנה מאוחר יותר הוצג בפני היטלר ואיגוד יצרני הרכב ברייך הגרמני אב-טיפוס ראשוני. זה היה מצויד במנוע 700 סמ"ק מקורר אוויר, בעל הספק צנוע של 22 כ"ס, ממנו יוצרו אגב שתי יחידות.
שנה מאוחר יותר, נכנס פיתוח המכונית לשלב מתקדם. או אז הוצגו שלושה אבות טיפוס בהם נערכו ניסויים לאורך כ-50,000 ק"מ, כדי לקבוע כמה הם שימושיים בתנאי יומיום.

מלחמת העולם השנייה

פיתוח המכונית נמשך, עם אבי טיפוס נוספים ו-2.4 מיליון קילומטרים של בחינות. אך מה שמנע לבסוף מהמכונית להגיע לייצור סדרתי מלא, היה פרוץ מלחמת העולם השנייה. וכך, למרות שהייתה מוכנה כבר ב-1939 - ואף הוצגה בתערוכת ברלין של אותה השנה תחת השם "KdF-Wagen" (מגרמנית, ר.ת של - "חוזק דרך אושר", רעיון של היטלר) - יוצרו רק 630 יחידות במשך תקופת המלחמה. הסיבה - הסבת המפעל לייצור מכונות מלחמה.
מעט לאחר תום המלחמה, בשנת 1945, ובניהולו של מייג'ור איוואן הירסט מכוחות הברית, חזר מפעל פולקסווגן לייצר מכוניות, והפעם בכמות גדולה יותר. הגרסה העדכנית צוידה במנוע בוקסר מקורר אוויר בדומה לדגמי האב-טיפוס, אך כאן היה מדובר בנפח של 986 סמ"ק ובהספק מרבי עדיף במקצת של 24 כ"ס.

שיאים

במרוצת השנים, התפתחה החיפושית בכל הנוגע לאבזור (שתמיד נשאר צנוע למדי), איכות הגימור ומעל לכל, כמות המכירות. אלו האחרונות גאו ללא הפסק, מסוף מלחמת העולם ועד למחצית שנות ה-70. אז אגב הוחלפה החיפושית במכונית קומפקטית מודרנית יותר, בעלת הנעה קדמית ותכנון מתקדם - הגולף.
ולמרות שהייתה בסיס לגרסאות רבות, ביניהן גרסת קבריולט נאה למראה שענתה לשם קארמן גיה, נשארה החיפושית משאת נפשם של חובבי רכב רבים בכל העולם. לא הייתה בה אמנם כל בשורה מבחינת ביצועים או נוחות, ולמעשה במרבית שנותיה הייתה מיושנת למדי בהשוואה למתחרות. אבל לחיפושית היה קסם בלתי מוסבר, שהפך אותה חביבת ילדי הפרחים בארצות הברית של שנות ה-60', כמו חביבת דור שנות ה-2000.
וכך גם הפכה למכונית הנמכרת בעולם, כאשר בשנת 1972 עברה את השיא הקודם שהיה רשום על שמה של המודל-T מבית פורד. אז נכון, בשלב כלשהו שלפה פורד אס מהשרוול בדמות תיקון לכמות המכירות הכללית, אך גם נתון זה נשבר על-ידי החיפושית, עוד באותה השנה.
את הישגי המכירה האלה רשמה לזכותה פולקסווגן בעיקר הודות למפעלים שבנתה מחוץ לגרמניה, דוגמת זה שבמקסיקו בו מיוצרת החיפושית עד היום. החיפושית ה-21 מיליון למשל, יוצרה באותו מפעל שבפואבלו עוד ב-1992. את השיא הזה אגב שברה הגולף לפני זמן לא רב, ושללה מהחיפושית את תואר המכונית הנמכרת ביותר אי-פעם. ראוי עם זאת לציין כי החיפושית השיגה את השיא ללא שינוי מהותי בדגם, ואילו במקרה של הגולף מדובר בארבעה דורות שחלקם שונים מהותית האחד מהשני.

עוזבים את גרמניה

אין ספק כי סופה של החיפושית הגיע עם הצגת הגולף. היא הייתה מודרנית משמעותית מהחיפושית אותה החליפה במפעל המקורי של פולקסווגן בוולפסבורג, בשנת 1974. ובעניין זה, כדאי להזכיר כי ארבע שנים מאוחר יותר נפרדה החיפושית סופית ממולדתה, כאשר ב-19 לינואר עזבה אחרונה את פס הייצור במפעל שבאמדן.
וכך הצטמצם בהדרגה ייצור החיפושית, שהציעה עם השנים מעט מדי תוכן, ביותר מדי כסף, ובעיקר הייתה תחבורה בסיסית למי שחייב "רכב חדש". הייצור הוגבל למקסיקו, וזה היה גם שוק היעד הכמעט בלעדי. השבוע כאמור, הודיעה פולקסווגן כי היקף המכירות אינו מצדיק את חיבור האינפוזיה המלאכותי. ועוד השנה היא תיעלם סופית.
אז בפעם הבאה שעובר לידכם צעיר חייכן בחיפושית ישנה, נושנה ובעיקר מרעישה, אל תתעצבנו כי הוא נוסע לאט, ואל תתרגזו על כמות הזיהום שמשחרר המנוע המיושן. מעכשיו, או מדויק יותר מסוף החודש הבא, מותר (ורצוי) להתייחס לחיפושית כאל מכונית ששינתה את פני ההיסטוריה, לא פחות. ואפשר גם לקטר שוב, על שלא מייצרים יותר כאלה.