חיסול בכוונה תחילה

הניסיון לחסל את איש החמאס עבד אל-עזיז רנטיסי איננו הפעם הראשונה שבה מתבצע חיסול או נסיון חיסול בימים שבהם נדמה שהסכסוך מקרטע לעבר פסים מדיניים.
כך קרה עם ראאד כרמי (ובמערכת הבטחון הודו אחר כך שחיסולו היה טעות); סאלח שחאדה (הרמטכ"ל אמר לאחר מכן, שלולא ידע שהמו"מ להפסקת אש בין הרשת לחמאס התפוצץ, לא היה מוציא את ההתנקשות לפועל). לחיסולים ההם היו לפחות נימוקים מבצעיים, והשאלה היתה בעיקר של עיתוי. הפעם מדובר במשהו אחר לגמרי.
ראאד כרמי, לטענת השב"כ, היה פצצה מתקתקת. חיסולו נחשב לטעות תזמון, מכיוון שקטע שבועיים של שקט יחסי. שחאדה היה מפקד בכיר בזרוע הצבאית של החמאס, מישהו שאפשר להתווכח על ההצדקה המעשית לחיסולו אבל אין ספק שהיתה בפעולה פגיעה ביכולת הטרור של הארגון. רנטיסי איננו, ולא היה, פצצה מתקתקת. לו חוסל, לא היתה נופלת שערה מראשה של הזרוע הצבאית של החמאס.
כאן המקום להבהיר: לפחות באמירה, מערכת הבטחון מדברת כבר זמן רב על כך שרק פצצות מתקתקות הן יעד לחיסול. "אין לנו זמן לעסוק בנקמה או בשיקולים אחרים", אומרים בתדרוכי השב"כ. מכיוון שאני מאמין לאומרים, יש להניח שחיסול רנטיסי - בניגוד להוראות אחרות - לא היה מקרה שבו הזדמנות מבצעית הולידה החלטה. זה איננו התסריט הישראלי הקבוע שבו המערכת הצבאית קובעת-למעשה מדיניות. פה היתה החלטה של הדרג המדיני, מתוך מודעות מוחלטת להשלכות. היא ירדה מלמעלה למטה, לא להיפך.
מה שמוביל אותנו לאחת משתי אפשרויות: או תיאוריית קונספירציה מסובכת, לפיה האמריקנים והרשות שותפים להחלטה, לפחות בידיעה. אם זה נכון, מישהו פה לקה בשכלו. מוחמד דחלאן הוא, החל מהיום בצהריים, בוגד – עד שלא יוכח אחרת. הוא האיש שלא רק דיבר עם הישראלים בעוד האפאצ'י מרחף באוויר, אלא אולי גם הצביע על רנטיסי בפועל.
דחלאן ייאלץ לעשות אחת מהשלוש: או להכריז מלחמה על החמאס, דבר שישראל רוצה בו אבל סיכויי התממשותו אפסיים; או לפייס את הארגון על ידי סיוע, בעצימת עין או במעשה, לפעולות הנקם שלו; או להתחנן על נפשו, פיסית ופוליטית. אם דחלאן הסכים לכל אלה מראש, הוא שוטה – ודחלאן איננו שוטה.
האפשרות השנייה היא שהדרג המדיני בישראל רצה לשלוח מסר, לפיו הוא לא מחכה לאף אחד ולא מחבר בכלל בין ניצני תהליך מדיני להוכחת נחת זרוענו בשטח. הימים האחרונים לא היו נעימים לצה"ל וישראל, ומישהו החליט ללמד פה לקח. בחירת המטרה והעיתוי, במקרה הזה, הן מודעות לגמרי: דווקא איש שאיננו מפקד צבאי, דווקא בזמן שבו אבו מאזן מנסה להחזיר את החמאס לשולחן ההודנא. דווקא כדי להראות שאנחנו לא שמים.
אחרי כל האירועים הקודמים, אי אפשר לומר שהדרג המדיני לא יודע מה יהיה המחיר. כנראה שלא איכפת לו שאנחנו נשלם אותו.