דוקטור פארק ומיסטר הייד

תביעת לשון הרע בסך 120,000 שקלים, שהוגשה מוקדם יותר החודש על ידי מקורבי הרב עובדיה יוסף נגד אתר הפורומים "הייד פארק", מעוררת התרגשות רבה ברחוב החרדי. חרדים רבים שלא היו בקיאים במסיכת ההשמצות וסיפורי הזימה שפורסמו על בני משפחת סודרי, פרץ, בר שלום ויוסף, זכו להתוודע אליהן בזכות כתב התביעה והדיווחים המפורטים בתקשורת.
התביעה מעוררת עניין גם בתעשיית האינטרנט המקומית, מאחר שהמשפט שבדרך הוא אחד מתוך כמה תביעות שעשויות להשפיע על עתיד הפרסום באינטרנט. כתב ההגנה טרם הוגש, אך שני הצדדים הנצים מכירים באפשרות הסבירה שהמאבק המשפטי הנוכחי לא יתנהל עד הסוף ויסתיים בפשרה.
אתר הנתבע "היייד פארק" (על אף שאין ישות משפטית בשם זה) אינו אלא מראה בפני החברה הישראלית, אומרים הנתבעים, שמעדיפים להציג את הפנים היפות של האתר, מעין 'דוקטור פארק' שכזה, אתר קהילתי חיובי, שבו נערה חובבת מתמטיקה ופיזיקה מתכתבת עם פרופסורים בגובה העיניים, נשמות אבודות פוגשות זו את זו, מתאהבות ומתחתנות וגולשים מוצאים עבודות לחבריהם המובטלים.
אל תתנו יד לחיסול החגיגה הדמוקרטית, הם דורשים, האינטרנט הוא המקום היחיד שמאפשר לישראלים חופש ביטוי אמיתי, וברוב מוחלט של המקרים הם אינם מנצלים אותו לרעה. האם כדאי לשפוך את המים עם התינוק בגלל כמה עשבים שוטים, הם שואלים-תוהים?
התובעים דוחפים לקדמת הבמה את מיסטר הייד, הרוע הטהור, שנועץ מלים בצורת סכינים מחודדדות בפורומים, בעודו עוטה את מסיכת האנונימיות. אסור לנו לאפשר לפורומים המקוונים להפוך לערי מקלט, הם קובעים.

סמים, אנורקסיה והייד פארק

"הייד פארק" הושק בחודש מאי, 2000, ולמרות שלא זכה לפרגון בתקשורת, שימעו עבר מפה לאוזן ובהדרגה הפך לאתר הגדול ביותר מסוגו בישראל. כיום פועלים ב"הייד פארק" למעלה מ-2,000 פורומים פעילים וכ-16,000 הודעות חדשות מתפרסמות בו מדי יום. המקימים, ארנון שטלריד, 30, וזיו ינוס, 31, מסבירים כי המטרה שעומדת מאחורי האתר היא אידיאולוגית – מרחב חופשי בו כל אדם יכול להתבטא בחופשיות, בגבולות החוק. גם כיום הם אינם מתפרנסים מהאתר וההכנסות המעטות מיועדות לכיסוי עלויות התפעול.
בניגוד לאתרי אינטרנט אחרים, "הייד פארק", הקרוי על שם הפארק הלונדוני המפורסם, מאפשר לכל אדם להקים פורום בנושא מסוים, מבלי שיזדקק לאישור מבעל האתר או כל גורם אחר. מנהל הפורום נהנה מאוטונומיה מלאה: ברצותו יתיר לכל גולש לפרסם הודעות או יגביל את הכתיבה רק לגולשים מורשים.
הטבע הפתוח של "הייד פארק" סיבך את מפעיליו גם בעבר. לאחר שגולש הקים באתר פורום סמים, שטרליד זומן לחקירה תחת אזהרה במשטרת רמלה לפני כשנה וחצי בחשד לשידול לשימוש בסמים. המשטרה הודיעה בסוף חודש ינואר, 2002 כי לאחר בדיקה התברר כי אין בפרסומים בפורום עבירה פלילית והתיק, ככל הנראה, נסגר.
לאחרונה הוקפאה הפעילות בפורום "פרו אנורקסיה" ב"הייד פארק" לאחר שדבר קיומו פורסם באתר האינטרנט של
"מעריב". לשטלריד וינוס יש ביקורת על טיפול התקשורת וחברי הכנסת בפרשה. לדבריהם, סגירת הפורום שקולה לטאטוא הבעיה מתחת לשטיח הציבורי. "הרי האנורקסיה ממנה סבלו הנערות האלה לא נעלמה עם סגירת הפורום", הוא אומר שטלריד, "אותן בנות ממשיכות להתכתב ביניהן, אך כעת הן עושות זאת בתוכנות מסרים מידיים ובפורומים לא ישראלים".

מה הגבול?

האם אפשר לפתוח פורום בכל נושא ב"הייד פארק", שערורייתי ככל שיהיה? בעוד שטלריד וינוס אומרים כי אינם עורכים את התכנים המתפרסמים באתר ולא מאשרים או דוחים פורומים חדשים, הם מודים כי במקרים חריגים הם יסגרו פורומים בנושאים בעיתיים. למשל, פורום בנושא "מוות לערבים" שנפתח בעקבות פיגועים ייסגר מיד.
ההחלטה אם לסגור פורום לבין להתיר את המשך פעולתו נגזרת מהעדפת האפשרות המזיקה פחות, על פי ההערכה. בעבר סגרו בעלי "הייד פארק" פורום התאבדות לאחר שמנהל הפורום סרב לחתום על הצהרה כי אינו מעודד התאבדויות והוא שולל את התופעה. עם זאת, כמו במקרה של פורום "פרו אנורקסיה" בעלי האתר מעדיפים שקיפות ואינם מאמינים ביעילות הצנזורה, שניתן לעוקפה בקלות באינטרנט.

מדוע לא נתבעו המשמיצים?

על אף שמפרסמי ההודעות המשמיצות את מקורבי הרב יוסף הם גולשים חרדים, ככל הנראה, מגישי כתב התביעה רואים במנהלי האתר האחראים לפרסומים הפוגעים, "וזאת, בין היתר בהיותם הבעלים והמפעילים את האתר ואת הפורומים ובהחזיקם את השליטה הבלעדית על הדברים המתפרסמים בהם", על פי כתב התביעה. "למעשה, הנתבעים הם שמחליטים בפועל אילו דברים יתפרסמו בפורומים לעיל ואילו דברים לא יפורסמו מלכתחילה או לכל הפחות יימחקו מייד לאחר פרסומם על ידי אחרים".
עורך הדין אביב אילון ממשרד עורכי הדין אילון אגרט, המייצג את הנתבעים, דוחה את הדברים האלה. לדבריו, שטלריד וינוס הם ספקי שירות, המתפעלים את האתר מבחינה טכנית בלבד עבור גולשים המעוניינים להקים פורומים ולכתוב בהם. "הם אינם מסננים את ההודעות ובוודאי לא מחליטים אילו מהן יפורסמו ואילו לאו", הוא אומר.
עו"ד אילון תמה מדוע מקורבי הרב יוסף לא הגישו את התביעה נגד מפרסמי ההודעות המשמיצות, בהתחשב בכך שאחד ממגישי התביעה, איציק סודרי, רמז בראיון כי זהות המפרסמים ידועה לו. גם אם "הייד פארק" יורשע בדין, האשם האמיתי, הגולשים שפירסמו את הדברים, יוכלו לעבור לאתרים אחרים ולהמשיך להעליל עלילות מבלי שייענשו, הוא מסביר. האם העדיפו התובעים את האפשרות הגרועה – פנייה לבית משפט חילוני נגד אתר חילוני על פי האפשרות גרועה יותר, מבחינתם: פנייה לבית משפט חילוני נגד גולשים חרדים?

"זכותנו לבחור את הנתבעים"

"סודרי אמר כי הוא חושב שהוא יודע מי הם חלק מהמשמיצים, אבל זו זכותו של התובע להחליט את מי הוא תובע", אומר עו"ד אלדד יניב, המייצג את התובעים, "ברמה העקרונית הבעיה היא בראש ובראשונה של האתר, מפעיליו ומממניו. הייד פארק הפך למקלט לסוטים ולמטורפים שמשמיעים דברי בלע נוראים. זכותו של אדם להגיש תביעה נגד אתר כדי שלא ישמש עיר מקלט לאנשים כאלה".
עו"ד יניב מצהיר כי אין בכוונת התובעים לסגור את "הייד פארק". "האתר יכול להמשיך לפעול ואף לשגשג, אך עליו להתחיל לסנן תכנים. למשל, ברחבי העולם יש הרבה מאוד תוכנות שמסננות תכנים ומסירות לשון ביבים לפני שהיא מתפרסמת באתר".
"אם חלילה יחליט בית המשפט שעלינו לסנן תכנים המתפרסמים באתר, פסיקה כזו לא תבשר רק על סופו של הייד פארק אלא גם על סופם של הפורומים באתרי האינטרנט הגדולים", אומר שטרליד, "לא ניתן לסנן עשרות אלפי הודעות בכל יום ולהחליט אם הן ראויות לפרסום על פי פרשנות משפטית".

מטורפים או שומרי חוק?

שני הצדדים מסכימים ביניהם כי ספקי שירותים באינטרנט פטורים מאחריות לתכנים פוגעניים שחוברו בידי גורם צד שלישי (למשל, גולשים בפורום), בתנאי שהספק פועל במהירות להסרת התוכן מרגע שנודע לו על הפרסום. מגמה זו באה לידי ביטוי בשנה שעברה בפרשנות משפטית של שופט בית המשפט השלום בכפר סבא, רמי אמיר, בפסק דין בעניין בורוכוב. הליך זה, המכונה "הודעה והסרה", זכה לגיבוי של ועדה ממשלתית לעניין המסחר האלקטרוני בדוח ביניים שפורסם לאחרונה.
המחלוקת העיקרית היא על ביצוע ההודעה והסרה. על פי גישת התובעים, די לאדם שחש עצמו נפגע לפנות למנהלי אתר, להציג חלק מההודעות שפגעו בו. משלב זה, על בעלי האתר למצוא את כל ההודעות הפוגעניות הנוספות ולדאוג למחיקה מיידית של הודעות דומות בעתיד. מנגד, אנשי "הייד פארק" טוענים כי הסירו כל הודעה עליה קיבלו התראה אך סינון ממושך של הודעות עליהן לא קיבלו התראה אינו אפשרי, לטענתם. גולשים משנים כתובות IP בכל זמן חיבור ולכן, אי אפשר לחסום משתמש מסוים באופן רציף, בפרט שאמצעים מקוונים נוספים עומדים לרשותו אם הוא מעוניין להסוות את זהותו ולהמשיך להשמיץ תחת כינויים משתנים.

"עליהם לשאת באחריות"

"מי מעלה בדעתו כי עיריית תל אביב תקים במה בכיכר רבין, ותאפשר למטורפים לעלות עליה ולהשמיץ מבלי שהעירייה תשא באחריות?", שואל עו"ד יניב, "הרי לא מדובר כאן בגולש תמים שכשל בלשונו אלא בעשרות מקרים של דברי דיבה בלשון ביבים, שנמשכו לאורך זמן ובאופן שיטתי". "אני מאמין כי אם נואם עולה על ארגז ב'הייד פארק' בלונדון ואומר דברי דיבה על אדם אחר, אותו אדם לא יבחר להגיש את התביעה נגד עיריית לונדון", אומר שטלריד.
הפער בין עמדות שני הצדדים דומה אמנם למרחק בין לונדון לתל אביב. מקורבי הרב יוסף רואים את "המטורפים" המנצלים לרעה את חופש הביטוי להטחה פרועה של עלבונות ומבקשים למנוע מהם כל אפשרות להמשיך לנהוג כך, ואילו בעלי "הייד פארק" סבורים כי אותם עשבים שוטים אינם מצדיקים שינוי שיטה הקיימת וחסימת חופש הביטוי עבור הרוב השפוי ושומר החוק. בחירה באחת מגישות אלה במישור החוקתי או בבתי המשפט תביא לידי סיום את העידן הנוכחי, המוקדם, בתולדות האינטרנט ותכריע בין אינטרנט מבוזר וחופשי לאינטרנט מפוקח ואחראי.