קרית האמנים
השנים הטובות של אזור הגלריות והסדנאות חלפו זה מכבר אבל נשמת הקריה עדיין פועמת
ציירי ארץ ישראל נמשכו לצפת מאז שנות העשרים של המאה העשרים. ראובן רובין צייר את המרקדים במירון ואת הדרך למירון בשנת 1923; יוסף זריצקי צייר את אנשי צפת בשנת 1924; נחום גוטמן, ישראל פלדי, חיים גליקסברג וציירים ארצישראליים רבים אחרים הנציחו את העיר ואת תושביה בציוריהם.
לאחר קום המדינה משך הרעיון של קרית אמנים את ציירי ארץ ישראל. החיבור ההדוק בין ציירי הארץ לאסכולות הציור הצרפתיות קידם עוד יותר את הרעיון. בשנים שלפני קום המדינה ובשני העשורים אחר כך הייתה פריז אחד ממקורות ההשפעה החשובים על הציירים של ארץ ישראל. הרעיון של קבוצות ציירים המתגוררים בסמיכות לנושאי הציורים שלהם, אם בפריז או בכפרים של דרום צרפת, מפרים ברעיונות זה את רעהו, היה מקובל וגורם משפיע על הציור הישראלי.
לאחר כיבושה של צפת במלחמת העצמאות, ביקשו מספר אמנים מראש העיר לאפשר להם ישיבה קבועה בצפת. חלק מהם כבר הכירו את העיר מקודם ואף התגוררו בה תקופות מסוימות. העירייה נענתה לרעיון הקמת קרית אמנים. השמועה פשטה במהירות הבזק בין ציירי הארץ. יצחק פרנקל, שלימד באותה תקופה בתל אביב, דיבר על הקמת בית ספר לאמנות בעיר ותלמידיו הרבים הגיעו בעקבותיו. ציירים אחרים מהשורה הראשונה התיישבו אף הם בעיר. הציירים רכשו לעצמם דירות ומבנים ברובע הנוצרי של צפת וברובע המוסלמי, שהיה סמוך לרובע היהודי.
פריחת קרית האמנים הצפתית הגיעה לשיאה בשנות השישים. למעלה מ-50 אמנים מהשורה הראשונה פעלו בקריה. את עבודותיהם הציגו בגלריות ובסדנאות אישיות ובתערוכה הכללית שהוקמה במסגד שבמרכז הרובע. שוחרי אמנות עלו לעיר, בעיקר בחודשי הקיץ, ונהנו לשהות במחיצת האמנים. הם רכשו יצירות ודיברו על אמנות. עשרות בתי המלון שבעיר סיפקו להם מקום ללון בו, חיי הלילה פרחו, המועדונים, הברים והמסעדות הקטנות היו מוקד לעלייה לרגל. בשנות השבעים הגיעו גם התיירים. עשרות אוטובוסים עמוסי תיירים באו לעיר מדי יום, המטיילים שוטטו בסימטאות, בבתי הכנסת ובין סדנאות האמנים. שרידי עבר מבצבצים
אבל בינתיים הגיע המזגן. חוקי מטבע החוץ של ישראל זכו לליברליזציה. גם הציירים, שרובם הגיעו לעיר בשנות השלושים לחייהם ועתה כבר היו זקנים יותר, לא התמידו בשהייתם בעיר. תחילה נעדרו בחורף ואחר כך גם בימות הקיץ. היו שהסתלקו לבית עולמם. יורשיהם, שלא היו בהכרח אמנים, לא ידעו מה לעשות במבנים הגדולים, בגלריות ובאוספים שנחתו עליהם. חלק מהגלריות, על אוספיהן, נתרמו לעירייה.
קריסת התיירות וקריסת קריית האמנים בצפת צעדו במקביל. העלייה מברית המועצות שלעבר אמנם הביאה לעיר תגבורת של אמנים, אולם לאלה כבר לא היה מקום בקרית האמנים ולא האמצעים לרכישת הסדנאות ובתי המגורים. גם הם כקודמיהם נמשכו אל האווירה המיוחדת של צפת, אל האור המיוחד ואל נופיה.
כיום שרידי העבר היפה עדיין מבצבצים מכל עבר ברובע. שלטים מפוסלים, פסלים וציורים, דמויות על הקירות, חלונות ודלתות בצבעים עזים... נשמת הקריה עדיין פועמת. פה ושם עוד פועלים ציירים ויש כמה גלריות שפותחות את שעריהן. ביניהן יש לציין את התערוכה הכללית השוכנת בבניין המסגד העתיק ומציגה עבודות של אמני צפת בעבר ובהווה, ואת מוזיאון פרנל פרנקל היפהפה. אפשר גם לבקר בבית אמיתי החשוב אז והיום. עבודותיהם של אמנים אחרים אפשר לראות בגלריה של יעקב חדד מתחת לקניון צפת ובגלריות רבות בעיר.
תהילתה של קרית האמנים בצפת עדיין עומדת. היא נמצאת בעבודות הציור והפיסול, המציגות את החלום של צפת בראי האמנות הארצישראלית שנושמת כאן יותר מחצי יובל שנים.
קרית האמנים. השיא היה בשנות השישים
צילום: ארץ וטבע
קריסת התיירות וקריסת הקרייה התרחשו במקביל
צילום: ארץ וטבע
אבל תהילת הקרייה עדיין עומדת
צילום: ארץ וטבע
מומלצים
