מריח כמו רוח נעורים

אפשר להניח במידה לא מבוטלת של סבירות, שאם מאור כהן היה מגיע בימים אלה למשרדיה של חברת תקליטים גדולה ומשמיע לבכירי המחלקה העברית את השירים הנכללים בדיסק הבכורה של "זקני צפת" - מישהו כבר היה דואג להזמין חברת בניה, כדי שתיצוק בבניין המשרדים עוד כמה מאות מדרגות, כדי שיהיה אפשר להעיף מהן את ישבנו המוצק של כהן בבעיטה חדה ומשולחת רסן.
אבל לא תמיד היו הימים כה אפרוריים. פעם, בעידן אחר, היה מי שחשב ב-NMC שתקליט הבכורה של זקני צפת ראוי לצאת בחברה מכובדת ולהימכר לקהל הרחב. וכך שוחרר לו לאוויר התקליט הפרוע, הרועש והמחורפן ביותר שיצא אי פעם בחברה ישראלית גדולה וממוסדת - יצא והשאיר אחריו שובל דק של עשן סגלגל, בעודו נעלם לבלי שוב בין מדפי התקליטים, כשהוא מגיח מדי פעם בחנויות לתקליטים משומשים.
אבל הקיץ, קיץ של קאמבקים הוא, וב-NMC החליטו להיכנע לדרישות החוזרות ונשנות של כמה עשרות ממאושפזי מחלקות הנפש בישראל, ומשחררים בימים אלה בהדפסה מחודשת את האלבום, כמו גם את "עמיר לב וחברים" ו"קרח 9", עוד שני דיסקים שאזלו, וכל זה במסגרת מבצע הנחות נאה למדי לדיסקים ותיקים ("מבצע ביכורים" שבו מוזלים תקליטי הבכורה של מבחר מאמני החברה).
האזנה חוזרת לדיסק על 12 השירים שבו (הבולטים שבהם הם "ציפי", "ריקי" "יוסי", ו"החיים יפים") - מציתה באש הזיפו את גלי הדימיון. איזה מסלול מפותל עבר לו מאור כהן מאז שזעק, בעודו לבוש בתחתוני בוקסר לבנים מעל במת הרוקסן, טקסטים על זונות וסמים לצלילי גיטרות מנסרות, כאשר תיכוניסטיות מ"ויצו צרפת" מתפשטות למרגלותיו - ועד שהופיע לו לפני כשנה ישוב על כיסא גבוה במרכז הבארבי, מפזם שירים עבריים עתיקים ביחד עם איגי וקסמן, בעוד סטודנטיות שנה שלישית לספרות השוואתית מוחאות כפיים, לוגמות הייניקן חמימה ומניעות תלתליהן מצד לצד - ושרות איתו בציבור פזמונים שנס ליחם.
כשמאור כהן, ההוא של פעם, היה ניגש לשירים ותיקים, התוצאה היתה אחת מגרסאות הכיסוי הטובות ביותר שנעשו בישראל, הקאבר המוטרף ל"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" (שמתחבא בדיסק כחצי דקה לאחר תום השיר האחרון, בגרסת לייב מהפינגווין). בזמנו, לא היה אף נער צפון תל אביבי שכיבד את עצמו ושנא את הוריו ומוריו שהביאו אותו עד הלום, שלא פצח בהורה-פוגו סוערת כשכהן פיזם "1 2 3 ו..". והיו שם גם הד-בנגינג, סטייג'-דייבינג ושאר ירקות שהועתקו יד שנייה משידורי MTV שהחלו להפציע אז על מסכינו.
הקספרים, איפה הילד, נושאי המגבעת, כרמלה כרוס ואגנר - כולם ועוד כמה היו שם, מחוברים לדיסטורשן, מקוששים מילים שלא מפחדות מאף אחד, עושים מה שבראש שלהם, ומה שבראש שלנו. אבל השנים חלפו, הכרס צמחה, השיער נגזז ושום דבר שאתם שומעים היום כבר לא באמת מריח כמו רוח נעורים. אם אתם רוצים שפריץ מדיאורדורנט של פעם, קנו לכם מתנה לחג.