המרוץ לפיסגה

זה היה בשנת 1806. משלחת מחקר צבאית בראשותו של אדון זבולון מונטגומרי פייק, גילתה הר. למה זה חשוב? כי בעקבות אותה משלחת נקרא הר זה על שמו של אותו חייל צעיר. עד היום, זוכרים לציין כי פייקס רשם ביומנו, לאחר התגלית המרשימה, כי לעניות דעתו לא יכול אף אדם לטפס לפסגה, הממוקמת בגובה 14,110 רגל.
מסתבר כי היו מי שחשבו שמדובר דווקא במבצע אפשרי. וכך, 14 שנים מאוחר יותר, הצליחה משלחת קטנה בראשות דוקטור אדווין ג'יימס לטפס לפסגת הר פייק. וזה עוד לא הכל, כי בשנת 1880 הושלמה בניית דרך כרכרות, שהובילה עד לפיסגה. עוד 36 שנים חולפות, ובעקבות תעשיית רכב שמתפתחת במהירות, סוללים הפילנטרופ ספנסר פנרוז ושותפיו כביש לכל דבר ועניין, המאפשר אפילו למכוניות לעלות מעלה.

הכל היסטוריה

להזכירכם, מדובר היה בשנת 1916, ותעשיית הרכב הייתה צעירה עדיין. מה שלא הפריע לאמריקנים להתחיל ולבסס ענף ספורט, כזה שאינו מוכר בישראל גם היום - ספורט מוטורי. וכך נערך באותה שנה מרוץ ה"Pikes Peak Hill Climb" ("טיפוס לפסגת הפייק") הראשון, במימונו של אותו פנרוז ה"סולל". השנה נערך כבר המרוץ ה-81.
לא מדובר כאן בעסק מסובך במיוחד. המרוץ עצמו מתנהל כצפוי בכביש הגישה אל פסגת ההר, על-פני משטח עפר שמספק אחיזה נמוכה יחסית לכביש סלול. כלי הרכב הנוטלים בו חלק משתייכים לכל קצוות הקשת המוטורית, כולל מכוניות הנבנות במיוחד למרוץ ומכוניות ספורט כמעט-סדרתיות. על כלי הרכב להיות חזקים במיוחד, ולא נדיר למצוא כאן מכוניות מוכרות עם מנועים המייצרים כמה מאות כוחות סוס.

השנה

במירוץ שנערך כאמור לפני מספר ימים ניצח פול דאלנבאך, מוותיקי האירוע. לדאלאנבאך זוהי זכייה שנייה במרוץ, לאחר שניצח גם באירוע של 1993. כדאי רק לציין שזמן הטיפוס השנה היה איטי בכ-50 שניות מזה שקבע לפני עשור, ועמד על 11 דקות ו-34.7 שניות.
אגב, במקום השני סיים מארק לובל בסובארו אימפרזה, שהייתה איטית בחמש שניות בלבד. הזמן הטוב יותר בכל הזמנים, אם שאלתם, הוא 10 דקות ו-4.06 שניות. תוצאת שיא זו נקבעה על-ידי רוד מילן בשנת 1994, כאשר הוא נוהג בטויוטה סליקה משופרת כנדרש.