מדריך: הכל על סודיות רפואית

הסודיות הרפואית היא אחת מאבני היסוד של יחסי האמון בין הרופא לחולה. לא ניתן לקיים מערכת יחסים תקינה בין רופא לחולה ללא הוודאות המוחלטת של החולה שסודותיו הרפואיים שמורים ולא יועברו לידי גורמים לא רצויים.
מרכזיותו וחשיבותו של נושא הסודיות הרפואית באות לידי ביטוי במספר רב של חוקים ופסיקות, ביניהם חוק זכויות החולה, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק הגנת הפרטיות, חוק העונשין ועוד.
גם כללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית, המסדירים את נורמות ההתנהגות של הרופאים, כוללים בתוכם חובת שמירת סודיות וקובעים כי "יש להבטיח שכל מידע שיימסר לרופא או שיגלה הרופא במסגרת הטיפול בחולה, לא יועבר לאדם או גוף אחר, למעט אם ביקש זאת החולה".

האם הסודיות הרפואית היא מוחלטת?

הסודיות הרפואית חלה על מגוון רחב של נושאים, אך היא לא מוחלטת. ישנם מספר מקרים שבג"ץ קבע שהסודיות הרפואית לא חלה לגביהם:
בעוד שפרטים אודות מצבו הרפואי של אדם וצורת הטיפול בו חסויים, עצם הביקור אצל הרופא אינו סודי. שמו של החולה וכתובתו, מספר ביקוריו, תאריכי הביקורים והתשלומים ששילם לרופא אינם חסויים ולא חלה לגביהם סודיות רפואית.

מתי יש צורך בוויתור על הסודיות הרפואית?

1. כאשר המטופל נתן את הסכמתו למסירת מידע רפואי.
2. כאשר מגיע אדם למקום עבודה חדש ונדרש למלא טופס ויתור על סודיות, כדי שמקום העבודה יוכל להעביר פרטים רפואיים אודותיו לגורמים שונים כגון חברות ביטוח, קרנות פנסיה וכדומה. במקרים רבים קופות החולים עצמן הן הגוף המבטח, ולכן הן דורשות לקבל נתונים על מטופלים מרופאים ומבתי חולים. גם במקרים אלה יש צורך בוויתור על סודיות רפואית על ידי חתימה על טופס ויתור.
3. כאשר חלה על המטפל או המוסד הרפואי חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי. קיימים מספר חוקים ותקנות המחייבים את הרופא המטפל למסור מידע לגבי המטופל. במקרים אלה יחסי האמון עם המטופל מחייבים את הרופא להסביר לו את החובה המוטלת עליו, ולהבהיר לו איזה מידע יימסר. הרופא מחויב למסור מידע כדי למנוע סכנה מהזולת במקרים הבאים: מחלות מסוכנות לנהיגה, מחלות מסוכנות להחזקת נשק, הודעה על חשש לאלימות, הודעה על פגיעה בקטינים וחסרי ישע, כוונה לביצוע פשע.
הוראות החוק מחייבות רופא למסור מידע לגורמים מסוימים רק על פי דרישתם: חוק שירות הביטחון, עדות בבית משפט, עדות במשטרה, מס הכנסה – מסירת שם, מידע מיוחד.
בנוסף לכך מחייב החוק את המערכת הרפואית לדווח על מחלות מידבקות, לידת תינוקות עם מומים, מחלת סרטן, אי התאוששות לאחר הרדמה ופטירה של מטופלים.
4. כאשר מסירת המידע הרפואי היא למטפל אחר לצורך טיפול במטופל.
במקרה שבו הרופא המטפל יוזם פנייה לרופא אחר ומבקש חוות דעת נוספת או ייעוץ, חלות על הרופא המייעץ שתי מערכות יחסים מקבילות: מערכת היחסים בינו לבין המטופל, ומערכת היחסים בינו לבין הרופא המטפל שהזמין את הייעוץ.
כללי האתיקה הרפואית קובעים כי חובת הסודיות חלה גם ביחסים בין רופאים. רופא ימסור מידע לרופא אחר רק אם הדבר נחוץ לטיפול בחולה, ומסירת מידע לרופא אחר כפופה לאותן הגבלות החלות על כל אדם או מוסד.

טופס ויתור על סודיות

כאשר יש צורך במסירת מידע בנוגע למטופל (או עובד) לגורמים שונים, יש לקבל את הסכמתו בכתב על ידי חתימה על טופס ויתור על סודיות.
טופס ויתור על סודיות שנחתם על ידי המטופל צריך להיות טופס ספציפי. במידה שהטופס מנוסח באופן גורף מדי, הרופא חייב לברר עם המטופל איזה מידע מותר להעביר ולמי מותר להעביר אותו.
נושא זה מעוגן בחוק זכויות החולה, הקובע כי "הרופא ימסור, לאחר ויתור על הסודיות, רק את המידע הרלוונטי, ורק לגורם הרלוונטי".
כאשר ממלאים טופס ויתור על סודיות יש לשים לב: כל העברת מידע בנוגע למטופל שאינה קשורה באופן ישיר להעסקתו מהווה פגיעה חמורה בזכות לשמירה על סודיות רפואית ואינה חוקית.
הגורמים היחידים שיש לאפשר להם לקבל את המידע הם המעסיקים הישירים של העובד או גורמים שהקשר שלהם אל העובד תלוי במצב בריאותו (כגון ביטוח ופנסיה).

מקרים מיוחדים של סודיות רפואית

קטינים: חובת הסודיות חלה על הרופא בנוגע לכל מטופליו, אך החוק לא מתייחס לקטין במפורש. אם קטין מבקש לשמור מידע בסודיות, רצוי שהרופא ינסה לברר מדוע הילד אינו מעוניין לספר להורה וינסה לשכנע אותו לעשות כך.
עם זאת, הרופא חייב להיות מודע לעובדה שיש מצבים – כגון התמכרות לסמים, יחסי מין ואלימות – שבהם התערבות הורה עשויה שלא להועיל ואפשר שאף תזיק.
אם הרופא משתדל לשכנע את הקטין לערב הורה, והקטין בכל זאת מסרב, מבחינה אתית יש מקרים שבהם רצוי שהרופא יטפל בילד וישמור על הסודיות – הכל לפי שיקול דעת הרופא ובהתאם לנסיבות העניין.
במקרים שבהם הרופא חושש שהילד אינו בוגר דיו כדי לתת הסכמה מודעת לטיפול, או שבלי הדרכת ההורים עלול להיגרם לו נזק – הוא יכול לגלות להורה מידע שהגיע אליו תוך כדי טיפול או ייעוץ רפואי, אך קודם לכך עליו להסביר לילד את נימוקיו להפרת הסודיות.
סודיות רפואית לאחר פטירת המטופל: מותו של מטופל אינו משחרר את הרופא המטפל מהחובה לסודיות, וגם היורשים אינם רשאים לשחרר את הרופא המטפל מחובה זו, אלא אם הדבר הותר על יד בית המשפט. גם אז יהיה על הרופא למסור מידע במידה הנדרשת בלבד, וכבר נפסק על ידי בית המשפט בסוגיה זו: "זכות הפרטיות והחיסיון שהייתה לאדם בחייו אינה הופכת למרמס לאחר מותו, כאשר עם מותו אינו כשר עוד לזכויות. זכויות אלה כאמור אינן עוברות מן העלם עם מותו של בעל הזכות, ועליהן להיות מוגנות גם אחרי מותו".
מחלות מידבקות: פקודת בריאות העם ותקנות בריאות העם (הודעה על מחלות מידבקות) קבעו מהן המחלות המידבקות שיש לדווח עליהן. לדוגמה: רופא המטפל בחולה HIV (איידס) נדרש להודיע על כך לרופא הממשלתי המחוזי בתוך 12 שעות מרגע היוודע דבר המחלה.
עם זאת, עדיין יכולה להתעורר דילמה מוסרית כאשר הרופא נדרש לשקול האם הוא רשאי לדווח על המחלה לבן זוגו של המטופל. בעבר הרופא היה מסתמך על שיקול דעתו האישי, אך היום יכולת ההכרעה מצויה בידי הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית. חשוב להדגיש שהלשכה האתית תחליט בעניין רק לאחר שמיעת המטופל ורק אם הגיעה לידי מסקנה שמסירת המידע חיונית לשמירה על בריאות הציבור.