נקודת חן: האתרים שמתחת לאף

יכול להיות שאתם מכירים אותם. שביקרתם בהם פעם. ששמעתם עליהם מפה ושם, ופשוט עוד לא יצא לכם לתת קפיצה. או שבדיוק קפצתם, והם היו למטה מאיזו סיבה (רובם אתרים לא מסחריים).
בסופו של דבר, לכל גולש יש את סבב האתרים הקבוע שלו. אותם שלושה-ארבעה (ולפעמים גם תריסר או שניים) שאליהם הוא מפנה עכברו בכל פעם שהוא מתחבר לאינטרנט, ובהם הוא עובר לפחות פעם ביום אם לא פעם בשעה. אתרים אחרים זוכים לביקור במועדים קבועים, אבל במרווחי זמן גדולים יותר.
רוב האתרים בכתבה הזו אינם חדשים, וזכו כבר לתשבחות והפניות מכל כיוון כמעט. ובכל זאת, עושה רושם שיותר מדי גולשים עוד לא מכירים אותם, ויותר מדי גולשים שמכירים אותם - פשוט לא מבקרים בהם מספיק. כולם שווים לדעתנו מערכת יחסים קבועה, אז תעשו לעצמכם ולעכבר שלכם טובה, ולפחות תתנו קפיצה.

גיקים עם אינטלקט - האייל הקורא

התקשורת והחברה, בעידודם של פרסומאים ציניים וחסרי מצפון ופוליטיקאים חסרי ניצוץ אנושי, מעודדות בוז לאליטות, לאינטליגנציה, לכל מה שאי אפשר למכור בעטיפה של ארגנטינאית בת 15. האייל הקורא הוא מהאתרים שמסרבים להתייחס לאותן רוחות רעות שמנשבות מסביב, ושומר על קו מערכתי שככל שיהא אקלקטי, הוא בד בבד יציב, מעודן ומעורר מחשבה.
האתר, המגדיר את עצמו כ"כתב עת לענייני תרבות ואקטואליה" מפרסם מדי מספר ימים מאמר או מאמרים, בנושאים מגוונים, ממכניקת הקוואנטים ועד מאבקה של הציוויליזציה במיניות. כולם יכולים לעניין גולש בעל נשמה סקרנית, במיוחד אם הוא כבר סיים להוריד את מונטאז'-העירום של מריצה.
ל"האייל הקורא" יש קהילה, אמיתית, וכמו שקורה באתרים שיש להם קהילה אמיתית ופעילה, לעתים קרובות התגובות שמתחת לכתבות מרתקות יותר מהמאמרים עצמם. למען הסר ספק, ולמרות הפעילות האינטלקטואלית התוססת - זה אתר של גיקים. אל תצפו לכיף חיים, במיוחד אם אין לכם חשק להפעיל את הראש. איך אוהבים לומר? "טעים, אבל לא לכל טעם".

נשים עם דעה - בננות

מבין כל אתרי הנשים בעלי האוריינטציה הפמיניסטית, כנראה ש"בננות" הוא האתר המלבב מכולם. וכמו במקרה של אותו מגזין גברים ידוע, תמיד תוכלו לומר שבאתם בשביל המאמרים. חלקם חינניים, חלקם לא ראויים לפרסום שאינו בפרטיות הכותב/ת וחבריו, רק שכמו באתר של האייל הקורא - גם כאן יש קהילה עם אקשן בתגובות, שלעיתים קרובות הן יותר מצחיקות, מנוסחות היטב ומתוחכמות מהרבה מקומות אחרים.
חוץ מזה, ואת זה אומרים לי חברים (אלו שמורידים לי סרטים בקאזה ועושים דברים מקוממים אחרים), שלמרות שהאתר לא מיועד לזה ושאין בו תרבות של היכרויות, מסתבר שבלהט הויכוחים על זכות האשה ללבוש חולצת בטן גם נוצרים. אהם, יחסים חוץ וירטואליים. בקיצור, אם אתם לא שוביניסטים נמוכי מצח (ואולי דווקא אם כן) ולא מפחדים מנשים עם דעה, יש לכם סיבה לבוא ולקרוא את המאמרים.

מוזיקה עם נשמה 1 - מומה

אתר המוזיקה הישראלית מומה נוסד בימי הבהלה לבועה על ידי חברת קשת, וכלל אנציקלופדיה מקיפה למוזיקה ישראלית ומערכת תכנים. כשהתברר שעלותו גבוהה ושאי אפשר להשתמש בו לצורך ערוץ הטלוויזיה מסיבות משפטיות, האתר נסגר.
בסופו של דבר הפכו הוריה של אלה לורן, זמרת צעירה על סף פריצה שנפטרה מסרטן, את האתר למצבה קיימת לזכרה, והם אלו שמממנים את תפעולו השוטף. שווה לחזור ולגלוש שוב באתר. לא רק כדי להתעדכן בחדשות המוזיקה הישראלית האחרונות (לא קורה שם הרבה בימינו), ולא רק כדי לחפש את ערכי האנציקלופדיה על האמנים שאנו אוהבים - אלא גם, ובעיקר, סתם כדי לשוטט ולספוג. מומה הוא מהאתרים שניגשים אליהם כאשר מחפשים מידע ספציפי, וחבל שרק כך - האתר ראוי להרבה יותר מזה. תחנה שבועית קבועה, לא פחות.

מוזיקה עם נשמה 2 - השרת העיוור

השרת העיוור הוא אתר לביקורות תקליטים, המלצות מוזיקה ודיונים, שתכניו נערכים ומתווספים על-ידי הגולשים עצמם.
זה אומר שיש הרבה מאד אקלקטיות והבדלי רמות בביקורות השונות - וזה גם אומר, מצד שני, שהמגוון מרענן ומרשים. השרת העיוור, מעצם טבעו, נע מהשוליים למרכז, מהאיזוטרי אל המיינסטרים. כלומר, בגלל שהכותבים הם ברובם אוהבי מוזיקה אמיתיים, שעוסקים בכתיבה בהתנדבות, הם פונים קודם כל לשולי והבלתי-מוערך.
מהסיבה הזו בדיוק, השרת התחיל את דרכו - לטוב ולרע - עם ביקורות על מוזיקה שמעולם לא שמעתם עליה, והיום אפשר למצוא בו חומרים יותר מגוונים (כלומר, גם ביקורות על אלבומים שאתם מכירים, ובכל זאת רוצים לקרוא מה כתבו עליהם).
קפיצה לאתר מדי פעם תאפשר לכם גם לרענן את הזיכרון וגם להכיר אלבומים מהסוג שלא נדחף קדימה על-ידי יחסי הציבור של חברות המוזיקה (גילוי נאות: אני מכיר חלק מהמעורבים באתר).

בפול ווליום - ברכה גולשת

אם הזכרנו גילוי נאות, אי אפשר שלא להתייחס לברכה גולשת - אתר המוקדש לסקס, סמים ורוקנ'רול, שלא מנסה להתחסד לרגע אחד. עדי עליה, עיתונאית בעלת ראש בריא והיכרות טובה עם הרשת, מציגה בכל שבוע באופן משעשע, אינטליגנטי ופתוח, מידע על אתרי סקס ממסטל, רוקנרול מחרמן ועוד.
לא מדובר בסתם לינקים לאתרי עירומות, עשבים שוטים ומיתרי גיטרה - לעתים קרובות מאד עדיף להסתפק בקריאת הטקסט השנון, המחבר למשל בין האפליה הגזעית בנשפי סיום התיכון בג'ורג'יה לפופולריות הגוברת של פורנו בין גזעי (שחורים ולבנות). אתר חובה לביקור שבועי, ששכרו בצדו: גם תעשירו את השכלתכם הכללית, וגם תראו תמונות ראויות. בהחלט בשביל המאמרים.

די רלוונטי: אינפו - מידע דיגיטלי

בשביל זה יש אינטרנט. מידע דיגיטילי, האתר הפרטי של חנן כהן, שאותו הוא מגדיר כ"ויטרינה של מה שאני עושה ומה שאני יודע", חורג מגבולות אזוטריית ה"קמתי התלבשתי התרחצתי" ומתגלה כאתר ראוי בהחלט לביקורים חוזרים. העיצוב מעט מרדים, במין ירחמיאליות קיבוצניקית חביבה (כהן חבר בקיבוץ העירוני "תמוז" בבית שמש), אבל מתחת לחיצוניות האפרפרה פועמים כמה מהתכנים הראויים ברשת הישראלית.
למשל, אתר המשנה "לא רלוונטי" (תמצאו את הקישור אליו מתחבא בחלק העליון של הדף הראשי), מתעד בזמן-אמת את תופעת מכתבי השרשרת ושמועות האינטרנט השטותיות, המטרידות כל תיבת דואר באשר היא.
לא, מיקרוסופט לא עוקבת אחר הדואר האלקטרוני שאתם מעבירים לחברים, כדי לתת לכם פרס. וכן, יקרו לכם דברים רעים בלי קשר לשאלה האם תקפידו להעביר בתוך יום את מכתב השרשרת שקיבלתם לכל רשימת הדיוור שלכם. עוד שירות נאה שהאתר מציע: תרגומים של מאמרים ותכנים בנושאים הנוגעים לרשת ולכלכלה הפנימית שלה, כמו "מניפסט קולטריין" האנטי-תאגידי, שנעים להסכים עם עקרונותיו, גם אם זה לא עובד ככה.

באופן לקסיקלי - פטפטת

"פטפטת" הוא שעשוע חדש המהווה חלק מ"עוקץ", אתר המופעל על-ידי הגולש מאיר סדן. פטפטת הוא ניסוי אינטראקטיבי מרתק שאם אתם במצב הרוח הנכון, אפשר להעביר בו לא מעט זמן איכות.
כמו שהאתר מגדיר את עצמו, מדובר ב"ערימות של מילים, תפורות וקשורות יחדיו בסבך של תהייה, תובנה ותענוגיות שטותית. ניסוי אינטרקטיבי החוקר את הקשר שבין מילה להגדרה שלה". בעברית, זה אומר שהגולשים מוסיפים הגדרות חדשות למילים, ומכניסים טקסטים לאתר - טקסטים שלרוב המילים שבהם יש כמה וכמה פירושים שהוצעו על-ידי הגולשים. נשמע משעמם פחד, אבל זה לא. באמת.

יש לנו אישיות - סוכנות הדוגמנות אימאג'

תודו שמחשבות אנושיות וחמלה אינם הדברים שאתם חושבים עליהם כשאתם חושבים על דוגמניות. אז ראשית, בושו והיכלמו לכם. דוגמניות הן קודם כל אנשים, וזו לא אשמתן שהן יותר יפות מרוב מה שתגיעו אליו בחיים, וגם מרוויחות טוב. זה לא אומר שאין להן רגשות, ושהן לא סובלות לעתים כמו כולם מחרפת רעב, בגלל המצב.
האתר של אימאג', כמו אתרים אחרים בתחום, מאפשר לנו לראות את הדוגמניות כבני אדם, כאנשים עם אופי ואישיות מובחנת, ואינם רק סחורות בשוק הבשר. לכאורה, לציבור מוגש כאן קטלוג של פרצופים חינניים, ולחיצה על כל שם פותחת חלון קטן ובו רשומים מידותיו/ה התרומיות של - האדם, בן האנוש, היצור עם הנשמה המורכבת - כאילו היה מדובר בסחורה בשוק.
למעשה - כמו שתראו בתמונה שצירפנו מאפשר כל חלון כזה להכיר את עולמו הפנימי העשיר של הקנדידט/ית. לחיצה על "הסיפור שלי" (כל אדם הוא סיפור. כמה יפה, כמה נכון) פותחת לשונית בה מפורט הסיפור האישי של האנשים היפים הללו. וכשם שכל המשפחות המאושרות דומות, כך גם "הסיפור" האישי של כל הדוגמנים דומה באורח מטריד.