משפחת סעדון: "הכל חוזר אלינו כמו ביום הנורא ההוא"

בביתו של החייל שנחטף ונרצח בסוף שנות ה-80, אילן סעדון ז"ל, שררה היום (ב') אווירה קשה, כאשר נודע על מציאת גופתו של החייל אולג שייחט. "כששמענו על כך זה כאב נורא. הכל חוזר אלינו כמו ביום הנורא ההוא", אמרה אחותו של סעדון, מזל חוטה.
מאז תחילת שנות ה-80' נחטפו ונרצחו שורה ארוכה של חיילים. רובם נרצחו זמן קצר לאחר שנחטפו. אילן סעדון נחטף בשנת 1989 וגופתו נמצאה רק ב-1996.
אחותו, מזל, אף נפגשה עם השייח' אחמד יאסין ודיברה על ליבו, כדי שיאמר לה היכן גופתו של אחיה. "עם כל הצער שלהם, משפחת שייחט יכולה להתנחם בכך שהגופה נמצאה כעבור כמה ימים. אנו היינו צריכים לחכות שבע וחצי שנים עד שמצאו את גופתו של אילן. אני זוכרת את הימים האלה היטב. אלה היו שנים קשות של המתנה והמון תקווה. כל יום חיכינו שמישהו יבוא ויביא איתו איזושהי בשורה".
חוטה הוסיפה, כי "כששמעתי שמצאו את הגופה של החייל, זה היה כל כך כואב, נורא. כל כך רציתי שהוא יהיה בחיים. רק אני יודעת מה באמת עובר על המשפחה הזו. זה לא קל וגם הימים הבאים שיהיו, לא יהיו קלים. אמא שלי חלתה מאז, ומצבה הבריאותי התדרדר".
לדבריה, "עכשיו יבואו כל מיני פוליטיקאים ויבטיחו הבטחות, יבטיחו לעזור. אבל אחר כך הם ילכו וידברו על שחרור אסירים. אני עכשיו יושבת ופוחדת שאולי מישהו יחשוב לשחרר את מוחמד שרטחה, שהיה שותף לחטיפתו של אחי אילן. בסופו של דבר המשפחה תישאר עם הכאב שלה".

"אני לא יודע אם יותר קל כשמוצאים את הבן"

גם מנצור סימני, אביו של שחר סימני ז"ל, שנחטף ונרצח באפריל 94' על ידי החמאס, נזכר היום ברצח בנו. "מיותר לומר שעבר עלי שבוע קשה", הוא אומר ל-ynet, "נפשית הייתי עם משפחת שייחט כל יום וכל דקה ואני מניח שכל עם ישראל היה איתם".
סימני הוסיף כי "צריך לזכור שברקע האירועים האלה אנו הולכים ומשחררים את הרוצחים ועושים איתם שלום. זה הודנה ובסוף אנחנו מקבלים גופה של נער צעיר. אני הצבעתי עבור האיש הזה אריאל שרון, וכל יום שעובר אני חושב שצריך לקרוא לו להתעורר. אני זוכר איך ב-1970, כשחייל אחד נפצע מאבן, הוא חתך את הרצועה לאורכה ולרוחבה".
סימני מספר כי "אני עברתי את מה שעברה המשפחה זאת. להם זה לקח כמעט שבוע, לי זה לקח יום או יומיים. אבל כל יום זה 24 שעות, כל שעה זה 60 דקות, וכל דקה זה 60 שניות וזה קשה כמו נצח. אני לא יודע אם יותר קל כשמוצאים את הבן או לא. הם לא יודעים מה מחכה להם. אלה ימים קשים של כאב, שכול וצער קשה. בכל יום אתה מביט בדלת, ואתה יודע שהבן לא יכנס דרכה".