השמנת יתר: איך אנחנו מגיעים למימדי ענק?

כל מי שמבקר בארה"ב חוזר הביתה נפעם עד מזועזע לנוכח תופעה הולכת ומתרחבת במדינת השפע הגדולה בעולם - הרי אדם מתנועעים לאיטם ברחובות. במנהטן, לבה הסואן של ניו-יורק, מספרם אומנם קטן יחסית, אבל בפרברי העיר, כמו גם בערים הקטנות ובעיירות שברחבי המדינה, הם בולטים בגדול.
בתוכניות טלוויזיה רבות, כמו למשל במופע של ריקי לייק, החבר'ה האלה מככבים נון-סטופ. לידם, גם השמנים שבינינו נראים שדופים. ואכן, בספרות המקצועית יש התייחסות מיוחדת להשמנה נוסח ארה"ב. כלומר, יש סתם מפותחים ויש הרי-אדם. 150 קילו? 180? כסף קטן. גיבורי הקטגוריה הזו כבר מזמן עברו את ה-250.
התופעה החלה לפני 25-20 שנה וקיבלה תאוצה מבהילה בשנים האחרונות, עד כדי כך שארגון הבריאות העולמי הכריז על ההשמנה כעל בעיית הבריאות מס' 1, והממשל האמריקאי והנשיא בוש יצאו בקריאות נרגשות לציבור לשנות את סגנון האכילה והחיים. המסר חד: לאכול נכון ופחות ולעסוק יותר בספורט.
בינתיים, אין למאמץ הזה תוצאות נראות לעין, אבל שינויים בתחום הזה הרי מתרחשים לאט. לעת עתה עסוקים האמריקאים בלמצוא את האשם. נוח יותר לא לקחת אחריות ולהאשים את רשתות המזון המהיר בהשמנה. אז מקדונלד'ס אשמים. כמה קל, כמה נוח.
הרי-האדם האמריקאים מעוררים תהייה ביולוגית: האם זה עניין של גנטיקה? ואם לא, איך זה שהאולטרה-שמנים האלה לא חצו את האוקיינוס וטרם פלשו לאירופה, וגם אלינו? ובכן, ברור שגנטיקה היא חלק מהעניין, אבל לא כל העניין. לאורח החיים, צורת האכילה, סוג המזון, הכמויות ורמת הפעילות הגופנית יש חלק מכריע בתופעה.

אוהבים הכל בגדול

ההשמנה האמריקאית חוצה את כל שכבות הציבור. ניתן לראות לבנים, שחורים וצהובים עם עודף המשקל הנוראי. לאחיהם בדם, אגב, אלה שחיים באירופה, אפריקה ואסיה, עם אותם גנים - אין בעיית השמנה כזו, אם בכלל. זה רק מחזק את עניין אורח החיים. ואכן, דפוסי ההשמנה עוברים בכל המשפחה, וכך ניתן לראות משפחות היפואים מטיילות או עורכות קניות: אבא ואמא היפו ותינוק היפו בעגלה. אם זה היה רק עניין של גנטיקה, הרי לפחות בן זוג אחד היה רזה יותר.
לתופעה הזו השפעה על הרבה היבטים בחיים. חברות התעופה מתחילות לקחת בחשבון את ממדי הגוף המשתנים וגם המושבים באוטובוסים זוכים להרחבה. אפילו יצרני האסלות נאלצו להגדיל את מוצריהם ולהתאימם לממדי הישבנים החדשים. גם העומס הכלכלי על מערכות הבריאות הולך וגובר. ההשמנה מסבה בעיות בריאות רבות, והיום כבר לא יוצא דופן למצוא ילדים שסובלים מסוכרת ומערכים גבוהים של כולסטרול.
למה זה קורה דווקא באמריקה? בין היתר בגלל החולשה האמריקאית לגודל. הם אוהבים שם הכל, אבל בעיקר בגדול. הבתים עצומים, מכוניות גדולות משייטות בכבישים, המקררים ענקיים. בתנור אמריקאי ממוצע אפשר לאפות לגדוד.
באמריקה הגודל קובע. בשלטי החוצות מתגאות המסעדות פחות בהיצע ויותר בגודל המנות. זו הדרך לפתות לקוחות להיכנס ולאכול. גודל המנות אימתני לעתים: סטייק בקוטר שעון קיר, פיצה ליחיד שיכולה להזין משפחה שלמה, חביתה משמונה ביצים. לא בכדי בזים הצרפתים באמריקאים בתחום הזה. זה הם שהמציאו את המטבח החדש, עם מנות מרהיבות בגודל של דוגמיות.
האמריקאים פיתחו את הפיתוי לאכול יותר לאמנות של ממש. תוסיף דולר - תגדיל את ההמבורגר, תקבל תוספת לצ'יפס ויותר שתייה קלה. הדולר הזה שווה כמה מאות קלוריות טובות. המנות עצמן מתהדרות בשמות-תואר כביג, דאבל, ג'ייאנט.

אלופי הדיאטות

כל אומה מתגאה באוכל המיוחד לה. האיטלקים בפסטה, היפנים בפירות ים, הערבים בתבשילי כבש, הצרפתים במה לא. והאמריקאים? מארה”ב יצאה בשורת האוכל המהיר, והיא מתפשטת בטור גיאומטרי בכל רחבי העולם. ה-M הגדולה של מקדונלד'ס מוכרת אפילו בנידחות שבעיירות, כולל במדינות שבזות לתרבות האוכל האמריקאית. גם בפריז אנינת הטעם זה כבר לא מחזה נדיר לראות צרפתים שאוכלים המבורגר לארוחת צהרים. ואגב, מנתונים אחרונים מתברר שגם הצרפתים משמינים.
המבורגר או פיצה פה ושם זה עדיין בסדר, אבל כשזה הופך לבסיס קבוע הגוף מגיב בהתאם. ממש לא חייבים נטייה גנטית להשמנה כשסניף מקדונלד'ס הקרוב לביתך, או זה שבתחנת הדלק, הופך לבית השני שלך. ארוחת ביג-מק פלוס צ'יפס גדול פלוס סלט עם רוטב (רק בשקית של רוטב אלף האיים יש 200 קלוריות!) פלוס כוס גדולה של שתייה קלה - תורמת 1,500 קלוריות לפחות. ולהיפו האמריקאי זה בסך הכל מנה ראשונה לפני הארוחה עצמה.
ארה”ב היא ארץ הדיאטות. רוב שיטות ההרזייה מגיעות משם. במדינות רבות באירופה קשה לעיתים להשיג סוכרזית, בעוד שבארה”ב מאכלים דלי שומן, חטיפים מופחתי קלוריות, וכמובן סוכרזית - הם חלק מההוויה. אוכלים שם דיאטות מבוקר ועד לילה ואין כמעט תוכנית ראיונות בטלוויזיה שלא מדברים בה על איזו דיאטה חדשה. והתוצאה? אין שמנים כמו האמריקאים!
איך זה מסתדר? לא יעזור, דיאטות וסוכרזית משמינות... בטח ובטח בלב לבה של תרבות שפע שערכיה נמדדים בכמויות. מחקרים מראים שחלק ניכר מהשמנים האמריקאים התנסו בהרבה מאוד דיאטות, ובסופו של דבר רק העלו במשקל. טוב, כמה זמן אפשר להחזיק שם מעמד עם דיאטה שאומרת - המון אסור, מעט מותר. האמריקאי הממוצע עושה הרבה יותר דיאטות מעמיתו האירופי, אבל הוא רואה בה פרוייקט לטווח קצר ולא צורת חיים.

בקרוב אצלנו

ומה הקשר שלנו לנושא? אם זו היתה רק בעיה אמריקאית ניחא, אבל זו רק שאלה של זמן שהרי-האדם מהעולם החדש יפלשו ליבשות שכנות. לא לדאוג, גם אנחנו ברשימה.
גם בארה”ב התהליך הזה לא התרחש בן-לילה. יצא לי ללמוד בארה”ב לפני כ-30 שנה, וגם אז היו שם שמנים, אבל בהיקפים קטנים בהרבה. דובי אדם? נדיר עד לא בנמצא! והנה, כשחזרתי לביקורי הראשון שם אחרי הלימודים, בחלוף 10 שנים - הוכיתי בהלם. השינוי שחל בגזרה האמריקאית היה מפחיד. מאז היא רק הולכת ומתרחבת.
ארה”ב, נרצה או לא, היא מודל החיקוי שלנו. גם אנחנו אוהבים הכל, והרבה מהכל. גם אצלנו יש מסעדות שמתפארות בגודל המנות, והן תמיד מלאות. גם אצלנו המטבחים הפרטיים גדלו ויחד איתם המקררים, שלא לדבר על המקפיא שהפך לתושב קבע בבית. המזווה מלא בכל טוב, הקיר בין המטבח לסלון נעלם והפיתויים קרובים יותר.
גם אצלנו האכילה הפכה לצורת בילוי. אחרי סרט ברור שיוצאים לשתות (וזה אף פעם לא נגמר בקפה), אחרי הצגה מחכה האיש עם הבייגלה (מסכנים שכמונו, לא אכלנו שעתיים), יומולדת חוגגים במסעדה, בדרך חזרה מהטיול עוצרים לתדלוק משפחתי באיזו מזללת דרכים, והמבורגר וצ'יפס הפכו לפתרון מעולה כשרוצים להשקיט את הבטן המגרגרת של הילדים. וכן, גם אנחנו עושים פחות פעילות גופנית.
הנתונים מדברים בעד עצמם: גם אצלנו יש הרבה יותר מקרי השמנה מבעבר, והיא מתחילה הרבה יותר מוקדם. במלים אחרות: לא צריך לחכות לארמדה של הרי-אדם שתחצה את האוקיינוס האטלנטי, תעלה על חופי אירופה ותשגר נציגים גם לעברנו - הענקים החדשים יהיו תוצרת כחול-לבן. ההריון קצת ממושך אבל הוא יסתיים בלידה.
מסקנה מתבקשת? ללמוד מהניסיון האמריקאי. קל להגיד, הרבה יותר קשה לבצע. תשאלו את הקנדים, שגם בתחומי מדינתם הולך ומתרבה שיעור דובי האדם. להפתעתי, כך גם באוסטרליה. אם חשבתם שכל האוסטרלים חטובים ועוסקים בספורט, כפי שמשקפים סרטים וסדרות טלוויזיה מהיבשת הרחוקה, אז אתם טועים.

כמה עובדות מעניינות על שמנים

ארה"ב היא אומת השמנים של העולם. 95 מיליון גברים ו-85 מיליון נשים - 65 אחוז מהאוכלוסיה - סובלים ממשקל יתר. 31 אחוז מהמבוגרים ו-15 אחוז מהילדים בארה”ב עונים להגדרה שמנים מאוד. סתם לשם הפיקנטריה: רק 10 אחוז משבט הבאנטו באפריקה הם שמנים.
על פי ספר השיאים של גינס, האדם הכבד ביותר בעולם אי-פעם היה ג'ון מינוק מוושינגטון, שבשיאו הגיע ל-635 קילו. בתום דיאטה חריפה שנמשכה שנתיים הוא הצליח לרדת ל-216 ק"ג. מינוק מת לפני 20 שנה, במשקל 362 קילו. האישה הכי שמנה, רוזלי ברדפורד (אמריקאית, אלא מה) הגיעה למשקל 544 ק"ג.
יוסטון, יש לנו בעיה: הכרך הטקסני זכה שנה שלישית ברציפות בתואר המפוקפק העיר הכי שמנה בארה"ב.
תעשיית הדיאטות למיניהן בארה”ב מגלגלת מדי שנה 33 מיליארד דולר.
סקר אמריקאי: 4 אחוז מהאנשים מעדיפים שבן-זוגם יהיה גדול ושמן.
לוצ'יאנו פבארוטי, טנור ואיש לא קטן במיוחד: "הסיבה לכך שהרבה אנשים שמנים כן מאושרים, היא שהעצבים שלהם מרופדים היטב".
לפני כשנתיים הכריח מלך טונגה, מדינת האיים שבדרום האוקיינוס השקט, את כל 100 אלף נתיניו לערוך דיאטה. הג'אנק-פוד מהמערב בדיוק חדר לממלכה והתושבים שמנו בקצב מסחרר. בכלל, נשות הפסיפיק הן השמנות בעולם. למשל, 74 אחוז מתושבות סמואה ו-77 אחוז מתושבות נאורו, מוגדרות שמנות מאוד.
במיקרונזיה יש אי ש-85 אחוז מתושביו הפכו תוך דור אחד לשמנים בגלל בעיה גנטית.
סקר בריטי: אנשי מכירות שמנים מרוויחים כמו אנשי מכירות רזים, אבל נשים שמנות מרוויחות במכירות 10 אחוז פחות מנשים רזות.
על פי התחזיות, 25 אחוז מאוכלוסיית המבוגרים בעולם בשנת 2010 יהיו שמנים מאוד. מחקר שנעשה באוניברסיטת דיוק היוקרתית קובע: אנשים העונים להגדרה שמנים מאוד חיים 5-4 שנים פחות מאדם במשקל ממוצע.
ארה”ב מקדישה 10 אחוז מתקציב הבריאות הלאומי שלה לטיפול באנשים שמנים.
ארגוני הבריאות העולמיים מזהירים כי עודף משקל מכריע יעקוף בקרוב את עישון הסיגריות כגורם מספר 1 להתקפי לב.
22 מיליון ילדים בעולם מתחת לגיל 5 סובלים מעודף משקל חמור.
מחקר בהרווארד טוען שהאמריקאים נעשו הכי שמנים בעולם לא בגלל שהם לא מתעמלים או מתבטלים מול הטלוויזיה, אלא מסיבה אחת: הטכנולוגיה המתקדמת במדינה. בגלל הטכנולוגיה, החברות הגדולות הציבו על המדפים מוצרי מזון טעימים יותר, מגוונים יותר ונגישים יותר בהשוואה לכל מקום אחר בעולם.
טום קרוז וראסל קרואו מוגדרים כבעלי משקל יתר, אם משקללים את המשקל והגובה שלהם. אבל הסיבה לכך שהמשקל שלהם גבוה מהרצוי היא כי הם פיתחו יופי של שרירים, ששוקלים יותר משומן.
אם הפסל דוד של מיכלאנג'לו היה בשר ודם, אחוז השומן שבגופו היה 11-10, נתון המתאים לאתלטים.
עורך-דין מאוהיו תבע חברת תעופה על כך שבטיסת פנים בארה”ב ישב לידו בנאדם שמן. בכתב התביעה הוא ציין: האיש היה ממש שמן, אפילו ענק, והישיבה לידו גרמה לי אי-נוחות קיצונית ובושה גדולה. בקשתו ל-10,000 דולר נדחתה על הסף.
מועדון בבנגקוק שמעודד שמנים לבוא אליו, יצא במבצע: אם שלושה שיבואו ביחד ישקלו יותר מ-360 קילו, הם יקבלו בקבוק וויסקי במתנה.
מחקר קנדי: אנשים שסובלים ממשקל יתר כמעט לא נחטפים.