המדריך לרכיבה נכונה

אם עד היום חשבתם שלרכב על אופנוע זה עניין של לעלות ולתת גז - תחשבו שוב. ואנחנו לא מתכוונים לסיבובי דאווין מיותרים, מהירות גבוהה בנתיבי אילון, ובטח לא על הגבס פעם בשנתיים. הגיע הזמן לטכניקת רכיבה נכונה שתהפוך את עולם הרכיבה שלכם על פיו. דרך מוגדרת לתפעול אופנוע במטרה להפיק ממנו, ומעצמכם, את הטוב ביותר.

קיימות, כמובן, דרכים אחרות חוץ מזו שתוצג להלן, אבל אנחנו לא לוקחים עליהן שום אחריות. בעיקר כי לדעתנו הן פחות מתאימות לכביש הציבורי. וחוץ מזה, מה אנחנו מתעסקים בזה עכשיו? תקראו, תחשבו טוב-טוב וקבלו החלטות כמו ילדים גדולים.

הכלי

ראשית, כדי לרכב על אופנוע כמו שאלוהים התכוון, יש צורך להבין את נפשו של הכלי ומה שעובר עליו בזמן שאתם נהנים באוכף. הפרק הזה מעט טכני אמנם, אבל מהווה תנאי הכרחי למעוף מפואר בין הפיתולים. כזה שישאיר את חבריכם לרכיבה פעורי פה, במידה ויעשו בשכל ולא ינסו לרדוף אחריכם. אז הנה כמה נקודות שחשוב לזכור:

מגע עם הכביש - תאמינו או לא, נקודות המגע של כל אחד מצמיגי האופנוע עם הכביש שוות ערך בגודלן לשטח הפנים של מכשיר טלפון סלולרי קטן. וזה נכון, עם סטיות קלות, לכל מצב רכיבה, כל מהירות וכל זווית הטיה. שתי חתיכות גומי, וזהו.

משקל ואחיזה - שתי פיסות הגומי האלה זקוקות נואשות למשקל שיצמיד אותן לקרקע כדי לייצר אחיזה. את המשוואה "משקל=אחיזה" כדאי לשנן טוב-טוב לפני שעולים על האופנוע ונותנים גז. פירוט נוסף בנושא זה יגיע תחת הסעיף "צמיגים", אבל כרגע קחו את העניין כתורה מסיני ואל תתווכחו. המשקל של האופנוע ורוכבו, במהירות קבועה ובקו ישר, מחולק פחות או יותר שווה בשווה בין הגלגל האחורי לקדמי.

הבעיה מתחילה ברגע שמתחילים לשנות את הקצב. בזמן בלימה או תאוצה מוסט משקל האופנוע לפנים ולאחור בהתאמה - פותחים מצערת - עפים אחורה, בולמים - עפים קדימה. המשמעות היא שברגע בו יש פחות משקל על אחד הצמיגים, יש לו גם פחות אחיזה. באותו רגע ממש מועמס משקל על הצמיג השני והאחיזה בו משתפרת. אז מה הבעיה אתם שואלים? המתלים, אנחנו עונים.

אשמת הרוכב - המתלים, בולמי הזעזועים של האופנוע, משככים אמנם את תלאות הדרך, אך תפקידם העיקרי הוא לשמור על מגע רציף של הצמיגים עם הקרקע, תוך ספיגת התנועה הפוטנציאלית כתוצאה ממהמורות או בורות. "עקיבה", קוראים לזה בעגה המקצועית.

אבל אם עקיבה הייתה התפקיד היחיד של המתלים, החיים היו יפים. מה לעשות, והם גם תומכים במשקל האופנוע. לכן, כשמשקל מועמס על אחד המתלים (קדמי או אחורי), הוא מתקשח או מתכווץ ומאבד חלק מיכולת הספיגה והעקיבה שלו. ואם אין עקיבה, אין מגע רציף עם הכביש. וזה כמובן לא טוב.

אבל רגע. אמרנו הרי שיותר משקל זה יותר אחיזה, וגם שאחיזה זה טוב, לא? נכון. העברות המשקל אחורה וקדימה, ואפילו מעלה-מטה במצב של כניסה לפניה, מייצרות ניגודי אינטרסים בין עקיבה לאחיזה. ומה מסיט את המשקל אחורה וקדימה וגורם לכל הבלגן? הגז והברקס. ומי מפעיל אותם? אתם

אז אתם רבותיי אשמים בהתנהגות הלא מושלמת של האופנוע. וזה אולי הרגע המתאים להסביר לכם כי האופנוע הוא חתיכת פלדה, ואין לו יכולת לנהל ניגודי אינטרסים. התפקיד הזה הוא שלכם, הרוכבים. וככל שתמהרו להפנים את זה, כך תרכבו טוב יותר.

אתם

טוב. אחרי שקראתם את הסעיף האחרון, אתם בטח שואלים את עצמכם מה לעזאזל אני רוצה שתעשו. והתשובה: שתעזרו לאופנוע, מה יש? ומכיוון שכבר זיהינו כי הרוכב אשם בכל, הגיע הזמן להבין איך אפשר לחפות על כך בלי לסבול יותר מדי.

תנוחת רכיבה - הישיבה שלכם על המושב אמורה לאפשר ביצוע תנועות גוף נכונות ונדרשות, כולל מלאכת תפעול האופנוע, בזמן הקצר ביותר. ולכן, כדי להשאיר לפלג הגוף העליון את חופש הפעולה הנדרש, יש צורך "להתחבר" אל האופנוע בעזרת פלג הגוף התחתון. והדרך לעגן את פלג הגוף התחתון לאופנוע היא באמצעות "חיבוק" מיכל הדלק על-ידי הצמדה של הברכיים והירכיים למתכת. כפות הרגליים אמורות גם הן לשאת בחלק ממשקל הגוף, ולא רק הטוסיק המרוח על המושב. לכן יש להפעיל מעט לחץ על הרגליות.

ואיך תדעו אם אתם מעוגנים נכון וטוב? דמיינו את האופנוע מוצב על מתקן רודאו במקום שור מפלסטיק. אם נפעיל את המכונה, האם תוכלו להישאר על האופנוע בלי להחזיק עם הידיים? אם כן, אתם בדרך הנכונה. אם לא, ובכן, אנחנו לא יכולים לעשות הכל בשבילכם, נכון?

עכשיו, כשאתם אוחזים באופנוע היטב בעזרת פלג הגוף התחתון, חופשי פלג הגוף העליון לנוע ולפצות על העברות המשקל של האופנוע, ולהקל על עבודת המתלים: בתאוצה, כשהמשקל עובר לאחור, הגוף מפצה ונע לפנים. בבלימה, כשהמשקל עובר לפנים, הגוף מפצה ונע מעט לאחור. יתרון נוסף וחשוב של שחרור פלג הגוף העליון מתבטא ביכולת לפרוק משקל מהידיים המונחות על הכידון, מה שמאפשר תפעול עדין והדרגתי של המנופים וספיגה של חלק מתלאות הדרך.

תפעול - התנהגות נוקשה וגסה עם האופנוע, תגרום בהכרח להעברות משקל חדות, טלטול של המתלים וערעור האחיזה. מה גם שמהצד, אתם נראים כך ממש גרוע. אבל זה עניין אחר. ואם אתם מעונינים באיזון הנדרש, עליכם לתפעל באופן הדרגתי ועדין את המצערת והבלמים. בכלל, ככל שיהיו פחות מעברים מ"גז" ל"אין-גז", כך יהיה האופנוע רגוע יותר ומוכן לכל שטות או תרגיל שתשלפו מהמותן. וכאן כלל אצבע קליל – כמעט תמיד יעיל יותר לרכב עם מצערת פתוחה, ולא סגורה.

תיכנון - שמירה על מצערת פתוחה (לאו דווקא תוך תאוצה, אלא פתוחה) לאורך זמן מרבי במהלך הרכיבה, מביאה אותנו אל הדבר החשוב ביותר הנדרש מהרוכב השואף לרכיבה חלקה: התכנון. וכאן בעיקר חשוב לציון איבר גוף מאד מיוחד - העיניים. שימוש נכון באמצעי הראייה שלנו וחלוקה נכונה של המבטים, הם אלה שיאפשרו לרוכב להישאר כמה שיותרזמן עם מצערת פתוחה דווקא, ובכך לייצר רכיבה מהירה, בטוחה ונטולת דרמות. מבט מקדים, מאוד מקדים, מאפשר לתכנן קו תנועה מראש, עוזר לזהות סכנות מוקדם יותר ומספק זמן תגובה ארוך יחסית שהופך את התפעול החלק וההדרגתי לאפשרי.

בהכנת הכתבה, שפורסמה בגליון אוגוסט של מגזין בלייזר , סייע גידי פרדר - "המרכז לרכיבה מתקדמת"