המדריך לרכיבה נכונה - פרק ב'

זהו. עד כאן עניין השליטה הבסיסית. מכאן אפשר לעבור לשלושת הדברים העומדים ביניכם ובין שליטה אמיתית באופנוע שלכם: נסתרות ההיגוי, תעלומות הפנייה וסודות הבלימה.

תכל'ס: היגוי

קודם כל הבהרה: המינוח "היגוי" מתייחס לשינוי קו התנועה של האופנוע. לאו דווקא פנייה לשמאל או לימין, אלא גם מעבר בין נתיבים למשל. וברשותכם לא נכנס כאן להסברים פיזיקליים על איך באמת מייצר אופנוע רדיוס פנייה, וזה גם לא כל-כך חשוב. מה שמאד חשוב לדעת הוא שהאופנוע משנה קו תנועה תוך כדי הטיה.

ובינינו, לא צריך להיות גאון הדור כדי להסכים לקביעה זו. אחרי הכל, כולנו הרי "משכיבים" בסיבובים. ומה זה מסביר לנו? בעיקר שבאופנוע אין באמת היגוי באופן המוכר למשל לנהגי מכוניות. לעומת זאת, יש פעולה הנקראת "פקודת הטיה". אז איך פוקדים על אופנוע לנטות? ובכן, בעזרת "היגוי הפוך", או בשמו המקצועי יותר: "היגוי נגדי". ההסבר מסובך? אפשר להרגע - הביצוע פשוט.

האופן בו בנוי כל אופנוע מכתיב את העובדה המעט לא מובנת בתחילה כי תוך כדי תנועה, הפניית הכידון לצד אחד, תגרום לאופנוע לנטות לצד השני. וכן, אנחנו יודעים שזה קשור לזווית מזלג, נקיפה ג'יירוסקופית, ועוד כמה קללות שאפילו לא ניגע בהן. בשום פנים ואופן. בשקט-בשקט נגלה רק כי הכידון לא באמת פונה הצידה, אלא מתרגם לחץ על הידיות. ושוב, לא נתעכב על איך לעזאזל זה עובד (וזה עובד, מצוין אפילו), אלא רק על איך עושים את זה.

1. זה נשמע אמנם מעט מנוגד לאינסטינקט, אך אם רוצים לסטות (או לפנות, או להשכיב) ימינה, צריך לדחוף את צדו הימני של הכידון לפנים. במלים אחרות, כאילו לסובב את הכידון שמאלה. בהתאם, אם רוצים לסטות שמאלה, צריך לדחוף את צדו השמאלי של הכידון לפנים, כאילו לסובב את הכידון ימינה.
2. אותה דחיפה מהסעיף הקודם צריכה להימשך עד הגעת האופנוע לזווית הרצויה. וכעת, משהגענו לכך, יש לשמור על לחץ שווה בשני צדי הכידון עד רגע ההתיישרות. זכרו כי אפילו גרם אחד של לחץ לכיוון מסוים, מתבטא מיידית בהטיה מתאימה לכיוון הנגדי.
3. וכפי שפקדנו על האופנוע לנטות, אנחנו גם פוקדים עליו להתיישר. וגם כאן, ניחשתם נכון, נעשה זאת באמצעות היגוי נגדי. זאת אומרת, אם השכבתם את האופנוע שמאלה בעזרת "כאילו סיבוב" הכידון ימינה, כדי ליישר אותו תצטרכו "כאילו לסובב" את הכידון שמאלה, עד שהאופנוע יתיישר במאונך לקרקע.
   

אבל רגע, יש עוד כמה נקודות חשובות לפני סוף השיעור. ראשית, פקודת ההיגוי צריכה להגיע מהכתף, כשהזרוע מתפקדת למעשה כמוט מקשר-קשיח בין הכתף לכף היד. ועוד פרט קטן אך חשוב: מכיוון שצמיגי האופנוע הם בעלי חתך עגול, משמעותה של כניסה להטיה היא שאנחנו מקטינים את קוטר הגלגל בפועל. לכן, יש להוסיף עוד קצת כוח מנוע כדי לשמור על קצב אחיד מבלי להאט.

וכמובן שזה לא הכל. כי אסור לשכוח גם את עבודת העיניים החשובה. חשוב לזכור כי יש להביט אל הנקודה אליה אנו מעוניינים להגיע, עוד לפני פעולת ההיגוי. אחרת אתם משולים לעיוורים המתקדמים לשטח לא-ממש מוכר. בהתאמה, פקודת ההיגוי שלכם תהיה מהוססת ולעולם לא מדויקת או מספיקה.

ואם אתם שואלים עצמכם כרגע "למה לעזאזל צריך את כל הבלגן הזה, אם הצלחתי לסטות עם האופנוע (או.קיי, לפנות) עד היום, אתם בחברה מצוינת. אלא שהתשובה מוכנה והיא - כי ההבדל בדיוק ובתחושה, בביטחון ובמהירות, יהיה פשוט עצום. נסו לדמיין את ההבדל בין יכולת ההיגוי של דאצ'יה עם מערכת נטולת תגבור, לזו של ב.מ.וו M3, נגיד. אז מה אם מעולם לא נהגתם בשתי המכוניות. אתם מבינים למה הכוונה.

ואחרי שלמדנו לשבת, ולנהוג, כדאי מאד ללמוד כיצד יש לעצור. וכשאנחנו מדברים על בלימה, אנחנו מתכוונים לאיבוד מהירות משמעותי ומהיר, או הגעה לעצירה מלאה. בכל מקרה, כדי לבצע בלימה בטוחה ומהירה יש לזכור בעיקר שני דברים חשובים:

1. הבלם הקדמי הוא הבלם העיקרי, זה הנושא בעיקר נטל הבלימה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבזמן בלימה, חלק הארי של משקל האופנוע והרוכב שעליו, עוברים לפנים - כמו במכונית אגב, רק יותר קיצוני ומורגש. כך נמצא לפתע רוב המשקל בקצה אחד, וכך נוצר גם פוטנציאל אחיזה גבוה בהרבה לצמיג הקדמי. ומי שמפקפק מוזמן להעיף מבט בבלמי אופנוע ולגלות מי מהם, קדמי או אחורי, גדול יותר (לא עכשיו. הקדמי הוא הגדול. עלי).
2. כדאי לזכור כי למשקל האופנוע והרוכב לוקח זמן מסוים לעבור לפנים. זאת בעוד משיכה במנוף הבלם, מספקת עוצמת בלימה מיידית. מכאן שאם כוח בלימה גדול יופעל על הגלגל לפני שהמשקל יספיק לעבור קדימה ולספק אחיזה נדרשת לגומי, הגלגל יינעל. במקרה זה תדרשו ללקט פירורי אספלט מזרועות במקרה הטוב, או שילקטו אתכם מפגוש  של אוטובוס במקרה הרע. לכן יש לסחוט בעדינות את מנוף הבלם, ולחזק את עוצמת הבלימה רק אחרי שהמשקל הועמס כבר על הצמיג הקדמי. ואיך תדעו שהמשקל עבר קדימה? המתלה הקדמי שוקע.
   

אימון קבוע של הטכניקה הזו בתנאים מבוקרים - מגרש חנייה, כבישים נטושים - יקצר עבורכם משמעותית את משך הזמן העובר מהסחיטה העדינה עד עוצמת בלימה מלאה. יקצר עד כדי כך שהטובים ביניכם, יהיו מסוגלים להעמיס 100% ממשקל האופנוע על הגלגל הקדמי תוך שבריר שנייה.

וטיפ נוסף: כדאי לכם לשאוף לרכז את עוצמת הבלימה הגבוהה כבר בתחילת התהליך. בנקודה זו יש לאופנוע מספיק תנע (מומנטום) שיקטין את הסיכוי לנעילת גלגל. חוץ מזה, איבוד מהירות משמעותי בתחילת הבלימה משאיר יותר זמן להחלטות - או שחרור כוחות לקראת סיום הבלימה והמשך תמרון נדרש על אופנוע "רגוע" ומאוזן, או המשך בלימה בעוצמה גבוהה כדי לקצר (עוד יותר) את מרחק העצירה.

והערה כללית לסיום הפרק: בכל זמן הבלימה מנותק המנוע מהגלגלים על-ידי המצמד. ותעזבו בבקשה את רעיון הבלימה באמצעות המנוע. אתם לא נוהגים במשאית ישנה. באותו זמן יופעל הבלם האחורי בעוצמה חלשה אך ברציפות, וזה מכיוון שיש עליו מעט מאד משקל, והאחיזה שהוא מייצר בכביש מינימלית.

אך אם הבלם האחורי ננעל מסיבה כלשהי, השאירו אותו נעול והתרכזו בעיקר בבלם הקדמי ובמבט מכוון היטב לפנים, שיסייע לכם לשמור על אופנוע ישר ויציב. ואם אתם שואלים על "בלימות חירום" באופנוע אז לא, אין דבר כזה. יש רק בלימות חזקות המגיעות בהפתעה. הטכניקה, היא אותה טכניקה.

בהכנת הכתבה, שפורסמה בגליון אוגוסט של מגזין בלייזר, סייע גידי פרדר - "המרכז לרכיבה מתקדמת"