המדריך לרכיבה נכונה - פרק ג'

אחרי שלמדנו לשבת נכון ולבלום כהלכה, הגיע הזמן לכיף האמיתי ברכיבה. אתם יודעים, השלב בו לומדים שאופנוע צריך לפנות לכיוונים שונים...

אלי פנגספורסם: 22.08.03 , 11:58

סוף סוף הגענו אל הכיף הכי גדול ברכיבה על אופנוע. הסיבה שבגללה אנחנו מתאהבים בו בכזו קלות, הסיבה שבגללה אנחנו רוצים לרכב עוד ועוד, הסיבה שבגללה אנחנו משלמים כל-כך הרבה כסף כדי לסבול מכל העולם ואשתו. כי היום חברים, אנחנו נלמד כיצד יש לפנות עם האופנוע, לבצע פעולת היגוי - או כדי שתבינו טוב יותר, להשכיב את האופנוע, עד הברכיים.

נפלאות הטכניקה

טכניקת הפנייה משלבת את כל האלמנטים עליהם עברנו שפרק הראשון ו השני של מדריך הרכיבה. ולכן, היא דורשת שליטה טובה בכולם. אחרי הכל, אם אנחנו רוצים לפנות, כדאי מאוד לשבת על האופנוע בתנוחת רכיבה ושליטה בסיסית, להאט לקראת הפנייה באמצעות מערכת הבלימה ולבצע פקודת הטיה-היגוי.

מהלך העניינים בפנייה מתחיל עוד בתכנון הבלימה, כזה הצופה היכן תסתיים האטת הכלי, ותתחיל ההטיה. אם אתם מבצעים את הבלימה כמתוכנן, אתם יכולים להתפנות ולהרים עיניים תוך כדי בלימה אל הפנייה, לצורך בחינת הרדיוס ומדידת קצב ההאטה.

אחרי סוף הבלימה נמצאת נקודת ההטיה, והיא מוכתבת לנו על-ידי מבט לשיא הפנייה. זה המבט שיכתיב לכם מתי לבצע את פקודת ההטיה, ובאיזו עוצמה. ברגע שבו מגיעים אל שיא הפנייה - אם אפשר, קצת לפני - עוברות העיניים הלאה לכיוון המשך הדרך, מחפשות את הפנייה הבאה או כל דבר אחר שיימצא בדרככם.

השאיפה היא לבצע פקודת היגוי אחת והחלטית, שתביא אתכם לזווית הרצויה המתאימה לכל רדיוס הפנייה. לשם לימוד, יש לבצע את פקודת ההיגוי עם "גז סגור" המייצר חלוקת משקל עם נטייה לפנים, וכפועל יוצא היגוי מהיר ומדויק יותר. ומיד עם התחלת נטיית האופנוע, המבט חייב להיות מכוון ליציאה מהפנייה, כדי להשלים את פקודת ההיגוי ולשפוט מתי אפשר לחזור לגז. החזרה אל הגז תהיה מוקדם ככל האפשר אחרי ההיגוי, כדי לייצב את האופנוע על המתלים, וכדי להימנע ממכת חיבור השרשרת בשיא ההטיה.

חזק, וקדימה

במהלך כל הפנייה, כפות הרגליים לוחצות על הרגליות. הברכיים חובקות את מיכל הדלק היטב, פלג הגוף העליון משוחרר ונוטה אל תוך הפנייה. החל משיא הפנייה, השימוש במצערת אמור להפוך נדיב יותר, תוך שכך אתם מאיצים את האופנוע החוצה ממנה. למעשה, אחד מסממניה המובהקים של פנייה טובה הוא "דרייב" בריא החוצה, אל המשך הדרך.

ודבר אחרון - אסור בשום פנים ואופן להביט על האספלט הנמתח לפני הגלגל הקדמי, אלא הצידה והלאה, לכיוון המשך התנועה. מבט "תקוע" יגרום לקיפאון של ההיגוי, ומכאן הדרך קצרה להרחבת קו פנייה, ובסופו של דבר אפילו ירידה לא מתוכננת לשוליים. אחר-כך תספרו כמובן ש"הגעתם לפניה מהר מדי" וכי "האופנוע לא לקח את הפנייה".

אבל אתם חייבים להבין. אופנוע נוסע לאן שמביט הרוכב. העיניים שלכם מהוות כוונת טובה ביותר. תסתכלו לשוליים בפחד? האופנוע אכן יגיע לשם. תרימו עיניים לכיוון המשך הפנייה ומי יודע, אולי גם תצאו ממנה על גלגלים.

לסיום

כמות המלל האדירה שנשפכה בשלושת פרקי הרכיבה האחרונים, היא בקושי קצה-קצהו של עולם הרכיבה. ובכל זאת, אותו מלל מייצג את המכנה המשותף הנמוך-אך-יקר-מפז ממנו אפשר להתקדם הלאה. כך שחלק מכם יכולים לקחת את הטכניקה הזו, להמשיך לרכב ביומיום במהירות מוכרת, ולזכות במרווחי ביטחון משופרים ורוגע בודהיסטי בקסדה. אחרים מוזמנים להשקיע יותר, להקצין את כל האלמנטים, ואחרי הרבה אימון, הרבה כסף על בלאי מכני מואץ ולא מעט דם, יזע ודמעות וכסף, להפוך לרוכב-וירטואוז. אתם תחליטו.

בהכנת הכתבה, שפורסמה בגיליון אוגוסט של מגזין בלייזר , סייע גידי פרדר - "המרכז לרכיבה מתקדמת"

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו